וְאוֹתִ֗י י֥וֹם יוֹם֙ יִדְרֹשׁ֔וּן וְדַ֥עַת דְּרָכַ֖י יֶחְפָּצ֑וּן כְּג֞וֹי אֲשֶׁר־צְדָקָ֣ה עָשָׂ֗ה וּמִשְׁפַּ֤ט אֱלֹהָיו֙ לֹ֣א עָזָ֔ב יִשְׁאָל֙וּנִי֙ מִשְׁפְּטֵי־צֶ֔דֶק קִרְבַ֥ת אֱלֹהִ֖ים יֶחְפָּצֽוּן׃
ביאור יש"ר
הקרב אליך וכו' מתוך בני ישראל, ענין ההקרבה הזאת אינו לעשיית הבגדים, כי מה טעם להקריבם אל משה בעבור זה, והוא לא עשה את הבגדים אלא בצלאל אלא פירושו שיבדילם ויקדישם יותר משאר העם, ולזה אמר מתוך בני ישראל, כי לפי שמשה הוא היותר מקודש מכולם ונביא נאמן לה', הנה בהקריב אליו את אהרן ואת בניו, תהיה הכונה להקריבם למעלתו, וכן מצינו לשון קריבה על ענין זה כמו קרבת אלהים יחפצון (ישעיה נ"ח ב'):
רבנו בחיי
ובמדרש אלה הדברים רבה אחד עשר יום מחורב אחד עשר יום היו ישראל מושלמים להקב"ה, כלומר מארבעים יום שהיה משה בהר היו ישראל אחד עשר יום ולא יותר בשלום עמו, וכ"ט יום לתשלום ארבעים יום חשבו לעשות העגל. וחד אמר שני ימים היו מושלמין בחורב לא יותר, שנאמר (ישעיה כח) ואותי יום יום ידרושון, וחד אמר יום אחד שנאמר (דברים ד׳:י׳) יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב, וחד אמר אפילו יום אחד לא היו מושלמין אלא בו ביום עשו עבודה זרה, שנאמר (ישעיהו י״ז:י״א) ביום נטעך תשגשגי. דבר אחר אחד עשר יום מחורב, אחד שבעשרת הדברות הכעסתם אותו מחורב.
שד"ל
העם המכעסים וגו', זבחים בגנות וגו', זה לא יצדק על אנשי הגלות, כי אין ביננו ע"ז, וכבר באר ענינו למעלה (נ"ח) ואותי יום יום ידרשון, למה צמנו ולא ראית, הן לריב ומצה תצומו, וגם לדעת האומרים כי נאמרו הנבואות האלה על גלות בבל, לא יצדק כי לא היתה ביניהם ע"ז בבבל; מלבד כי הסימן שאחר זה שהוא כלו דבק עם זה בענין ובלשון, אמר והביאו את כל אחיכם מכל הגוים, מה שלא יתכן על גאולת בבל, שלא נתפזרו ישראל בשאר ארצות; ע"כ נ"ל כי ישעיה כתב הנבואות האלה בסוף ימיו, בתחלת מלכות מנשה, ואז חזרו העם לעבוד ע"ז, וישעיה היה זקן ולא היה בו כח להוכיח את העם בקהל, והנה בכתבו הנבואה הזאת לאחרית הימים, וחם לבו בקרבו על מרידת העם וסורם מאחרי ה', הנה כשבא להזכיר פשעי ישראל בימים האחרונים, צייר אותם כפי מה שהיו בימיו, ולא כפי מה שיהיו באחרית הימים וכפי מה שציירם הוא עצמו למעלה, וע"י התחבולה הזאת הוכיח את בני דורו וייעד להם עונש מאת ה', ועיין למטה פסוק ז'.