פרשנות מצטטת על נחמיה ה:ב

וְלִבְנֹתַי מָה אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה הַיּוֹם אָמְרוּ (הראב"ע והרד"ק) שֶׁהוּא כְּמוֹ וְלִבְנוֹתַי מָה אֶעֱשֶׂה לָהֶן הַיּוֹם, וְהִיא תּוֹסֶפֶת בֵּאוּר. וְכֵן "אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲנַחְנוּ" (שמואל א כ מב), "בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ" (נחמיה ה ב). וְיוֹתֵר נָכוֹן נִרְאֶה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ חֶמְלָה, וְלִבְנֹתַי מָה אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה אֲשֶׁר לְפָנַי כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמַי עֲלֵיהֶן, אוֹ לִבְנֵיהֶן הַנּוֹלָדִים בְּבֵיתִי וְהֵם לִי כְּבָנַי, וְזֶה טַעַם "אֲשֶׁר יָלָדוּ". וְאָמַר זֶה כְּמִתְנַצֵּל עַל דִּבְרֵי יַעֲקֹב, כִּי בָּאתִי אַחֲרֶיךָ לִרְאוֹת בְּנוֹתַי וּמָה אוּכַל לַעֲשׂוֹת לָהֶם טוֹבָה אוֹ לִבְנֵיהֶם, וְעַתָּה אֵיטִיב לָהֶן שֶׁתִּכְרֹת לִי בְּרִית שֶׁלֹּא תְּעַנֶּה אוֹתָן וְלֹא תִּקַּח עֲלֵיהֶן נָשִׁים:

(קלג) והוא לקיחה בכסף, כמו ונקחה דגן ונאכלה (נחמי' ה ב) לקחי חטים (ש"ב ד ו):