וַיָּק֙וּמוּ֙ עַל־עָמְדָ֔ם וַֽיִּקְרְא֗וּ בְּסֵ֨פֶר תּוֹרַ֧ת יְהוָ֛ה אֱלֹהֵיהֶ֖ם רְבִעִ֣ית הַיּ֑וֹם וּרְבִעִית֙ מִתְוַדִּ֣ים וּמִֽשְׁתַּחֲוִ֔ים לַיהוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃ (פ)
רי"ף
גמ' היכי עבדי אמר אביי מצפרא לפלגא דיומא מעיינינן במילי דמתא מפלגא דיומא לפניא ריבעא דיומא קרינן ומפטרינן וריבעא דיומא מצלינן ובעו רחמי דכתיב (נחמיה ט׳:ג׳) ויקראו בספר תורת ה' אלהיהם רביעית היום ורביעית (היום) מתוודים ומשתחוים לה' אלהיהם:
ברכת אשר
ועתה קשה לי, כיצד רש"י (על פי תנחומא ויקהל ז) מבאר "קומה - עמוד והמתן לנו" וכו'. והרי זה קרוב להיפוכו של פשט הדברים, כי לפי זה מדובר על שעה שישראל כבר במסע ואינם הולכים מספיק מהר כדי לשמור על מרחק שלושה ימים. (פ' בהעלתך תשנ"ט) וראה "באר בשדה" שאמנם עיקר משמעו של לשון זה הוא 'קום נא וסע לפנינו', אך יש בלשון "קומה" גם משמעות נוספת, הפוכה מזו: 'עמוד נא על מקומך!' (ראה נחמיה ט, ג). משה התכוון כאן לשתי המשמעויות.