דִּ֡י יְבַקַּר֩ בִּֽסְפַר־דָּכְרָ֨נַיָּ֜א דִּ֣י אֲבָהָתָ֗ךְ וּ֠תְהַשְׁכַּח בִּסְפַ֣ר דָּכְרָנַיָּא֮ וְתִנְדַּע֒ דִּי֩ קִרְיְתָ֨א דָ֜ךְ קִרְיָ֣א מָֽרָדָ֗א וּֽמְהַנְזְקַ֤ת מַלְכִין֙ וּמְדִנָ֔ן וְאֶשְׁתַּדּוּר֙ עָבְדִ֣ין בְּגַוַּ֔הּ מִן־יוֹמָ֖ת עָלְמָ֑א עַ֨ל־דְּנָ֔ה קִרְיְתָ֥א דָ֖ךְ הָֽחָרְבַֽת׃
פירוש מהרז״ו
זה אחשורוש שביטל. כמפורש בעזרא ד' ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על יהודה וירושלים. ובימי ארתחששתא וכו' כה"ע שצוה לבטל ודעת חז"ל בסמוך שהוא אחשורוש הוא ארתחששתא שמ"ש מפסוק ז' עד פסוק ט"ו הוא הפרש של פסוק ו' שזהו השטנה שכתוב ובמלכות אחשורוש כנ"ל:
מיני תרגומא
וְכִי יְפַתֶּה תרגום אונקלוס וַאֲרֵי יְשַׁדֵל עיין רש״י וטען עליו הרמב״ן שאיננו נכון אבל ענין הפתוי הטיית רצון שקר וכן יפתה לבבכם וכו׳ ולכן האנשים אשר אין דעתם שלימה להשכיל ויטעה לבם בדברים בתחלת ענינם יקראו פתאים וכמו שאמר פתי יאמין לכל דבר וכו׳ ואונקלוס חולק הלשון למחלוקת אמר כאן ישדל והוא לשון תחבולה ועסק אשר יעשה האדם עם אחד לעשות בו כרצונו יהיה השתדלותו בדברים או במעשה כי כן אמר בויאבק איש עמו [בראשית ל״ב כ״ה] ואישתדל וכו׳ כי תחבולה הענין אשר אדם מסדר לעשותם יקרא השתדלות ואמרו במשנה [אבות פ״ב] ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש ובגמרא (ברכות ט׳:) לעולם ישתדל אדם לצאת לקראת מלכי ישראל ובכתוב הֲוָא (משתדל לשיזבותי צ״ל) מִשְׁתַּדַּר לְהַצָּלוּתֵהּ (דניאל ו׳ ט״ו) משתדל ועושה התחבולות ועל דעתי מזה הלשון הוא (ומרד ואשתדור מתעביד בגויה צ״ל) מָרָדָא וּמְהַנְזְקַת מַלְכִין וּמְדִנָן וְאֶשְׁתַּדּוּר עָבְדִין בְּגַוַּהּ (עזרא ד׳ ט״ו) מרד ותחבולה רבה כי יחליפו אף האותיות כאלה בלשון הקודש מזלות ומזרות (איוב ל״ח ל״ב ע״ש רש״י) נמלצו (תהלים קי״ט כ״ג) ונמרצו (איוב ו׳ כ״ה) וכ״כ רש״י כולן לשון מליצה הם ולמ״ד מתחלפת ברי״ש מפלשי עב (איוב ל״ז ט״ו) מפרשי (אכן ברש״י שם לא משמע כן אלא פירוש לשון מבוי מפולש ובלשון חכמים שרשרת שלשלת ויש נוסחאות שכתוב בהם במשנה השתדר להיות איש וכן גירסת הערוך בערך שער א׳) ולכן אמר אונקלוס וכי יפתה וַאֲרֵי יְשַׁדֵל יסובב וישובב את הבתולה בענינים רבים עד שישכב עמה ובעבור כי פתוי הבתולות בענינים רבים לא ייחד לו לשון ועשאו השתדלות אבל בפן יפתה לבבכם (דברים י״א ט״ז) אמר בו דִּילְמָא יִטְעֵי עכ״ל:
חידושי אגדות
עד חצי המלכות ותעש ולא כל המלכות ולא דבר כו'. בילקוט ל"ג ולא כל המלכות ויש לקיים הגירסא דודאי הא דקאמר עד חצי המלכות לא שיתן לה חצי המלכות ממש דלא זו הדרך שיתן המלך חצי המלכות לאחרים וכל שכן לאשתו שכבר היה כתוב בדתי פרס ומדי להיות כל איש שורר בביתו ועוד דכל מה שקנתה אשה קנה בעלה אבל רצה לומר ותעש בקשתה בדבר התולה בחצי המלכות ועל זה קאמר דהכא נמי הוה מצי למימר בדבר התולה בכל המלכות קאמר אלא דהיינו בהמ"ק שהוא דבר התולה בחצי מלכות שהוא באמצע עולם כפירוש רש"י וכ"ה בתרגום בית מקדשא דאיהו קאים בפלגות מלכותי כו' עיין שם והיינו על פי מה שאמרו לעיל דאחשורוש מלך בכפה ומיהו לשון התלמוד שחוצץ במלכות כו' לא משמע כן דמי הכריח אותם להוציאו ממשמעו מלשון חצי ממש ללשון חציצה דהא שפיר מתפרש לפום הך דרשה מלשון חצי ועל כן נראה לפרש שדרשו חצי מלשון חציצה שחוצץ ומגיע היזק מבנין בית המקדש למלכות כמה שאמר בעזרא לגבי ביטול בנין בית המקדש שכתבו למלך דך קריא מרדא ומהנזקת מלכין וגו' וקרוב לזה בתרגום לחוד למבני בית מקדשא כו' דדחיל אנא מן יהודאי דלמא ימרדון והיינו דבר שחוצץ במלכות: