וַֽיַּעֲשׂ֛וּ אֶת־הַכָּתְנֹ֥ת שֵׁ֖שׁ מַעֲשֵׂ֣ה אֹרֵ֑ג לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָֽיו׃
ברטנורא
אין הכהנים לובשים לשמש במקדש אלא צמר ופשתים. דבבגדי כהנים כתיב שש ובד, והוא פשתן שעולה בד בבד, כלומר קנה יחידי מכל גרעין ואין שני קנים עולים מגרעין אחד. ובאבנט כתיב תכלת וארגמן ותולעת שני. ותכלת, צמר צבוע בדם חלזון. וארגמן, צמר צבוע בצבע אדום ששמו ארגמן והוא לאכ״א בלע״ז. ותולעת שני, הוא צמר צבוע בצבע אדום שקורין כרמז״י:
משנת ארץ ישראל
אין הכהנים לובשים לשמש בבית המקדש אלא צמר ופשתים – בגדי הכוהנים ההדיוטות, להוציא בגדי הכוהן הגדול, עשויים היו מצמר ופשתים בלבד. בספר שמות לט כז-כט סדורים פרטי עשיית הבגדים של הכוהנים: "ויעשו את הכתנת שש מעשה אֹרג לאהרן ולבניו" – השש הוא פשתים. ובהמשך: "ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעֹת שש ואת מכנסי הבד שש משזר". אף אלו עשויים פשתים. ולהלן: "ואת האבנט שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני", שלושת האחרונים הם צמר צבוע.
משנה למלך
ואבנטו של כ"ג מעשה רוקם הוא והוא דומה במעשיו לאבנט כהן הדיוט. גם בזה לא ידעתי כוונת דבריו במ"ש דאבנטו של כ"ג הוא מעשה רוקם ונראה שכיון למ"ש בפרק זה דין ט"ו בפירוש כ"מ שנאמר בתורה מעשה רוקם וס"ל שזה הוא דוקא באבנט של כ"ג ולא באבנט של כהן הדיוט אלא שחזר וכתב שאעפ"כ דומה במעשיו לאבנט כהן הדיוט. ומ"מ לא ידעתי מנין לו דין זה שיש הפרש בין אבנט כ"ג לשל הדיוט לענין מעשה רוקם אי משום דכתיב בפרשת ואתה תצוה ואבנט תעשה מעשה רוקם ופסוק זה באהרן מיירי שאחר זה כתיב ולבני אהרן תעשה כתנות ועשית להם אבנטים הרי דאבנט אהרן כתיב מעשה רוקם ובאבנט בניו כתיב אבנטים ותו לא ומכאן הכריח דדוקא אבנט של כ"ג הוא מעשה רוקם א"כ קשה דבכתנות אהרן כתיב ושבצת הכתנת וגבי בניו לא כתיב כי אם ולבני אהרן תעשה כתנות וא"כ לפי דברי רבינו הללו נאמר דדוקא כתונת אהרן צריכה תשבץ ולא כתונת בניו ואילו רבינו בפרק זה דין ט"ז כתב הכותנות בין של כ"ג בין של כהן הדיוט משבצת היתה כו' הרי דס"ל דאע"ג דדין זה דמשבצת לא כתיב כי אם גבי כ"ג ס"ל דה"ה לכהן הדיוט ועל כרחין טעמא דמלתא הוא משום דס"ל דמאי דכתיב תעשה כתנות סתם הכוונה היא תעשה כתנות כמו הנזכר וכמ"ש הרמב"ן בפרשת פקודי וא"כ אף אנו נאמר דאע"ג דכתיב ועשית להם אבנטים סתם ולא כתיב בהו מעשה רוקם הכוונה היא כמו האבנט הנזכר ואפשר היה לומר דטעמו של רבינו שכתב דאף כתנת של כהן היתה משבצת הוא משום דכתיב בפרשת תצוה ואלה הבגדים וגו' וכתנת תשבץ וגו' ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו הרי שהשוה הכתוב כתונת אהרן לכתונת בניו אלמא דכולם הם תשבץ ואע"ג דבאבנט נמי השום מ"מ שאני אבנט דלא כתיב התם גבי אבנט מעשה רוקם וא"כ אפשר דהשווי אינו אלא בכולל האבנט אבל בפרטיו אפשר שיהיה בהם חילוק של אהרן הוא רוקם ושל בניו לא אבל גבי כתונת דכתיב כתנת תשבץ ועלה כתיב לאהרן ולבניו אלמא דגם כתונת בניו היו תשבץ וכבר הביא הרמב"ן ראיה זו. אי נמי דטעמו של רבינו הוא משום דכתיב בפרשת פקודי ויעשו את הכתנות שש וגו' לאהרן ולבניו הרי דהשוה הכתוב בכתנות לאהרן ולבניו שמעת מינה דכולם היו משבצות אבל גבי אבנט אם איתא דמאי דכתיב מעשה רוקם באבנט אהרן ה"ה ג"כ באבנט בניו היה לו לומר ג"כ באבנט לאהרן ולבניו כדי ללמדנו דין זה שהרי כל עצמו של כתוב שכתב גבי כתנות לאהרן ולבניו אע"ג דלא היה צריך לאומרו דמילתא דפשיטא היא הוא משום דבכתונת אהרן דוקא נאמר ושבצת ולא בכתנות בניו הוצרך לומר לאהרן ולבניו כדי ללמדנו שהדין שוה בכולם שצריכים משבצות וא"כ אם איתא דגבי אבנט גם כן הם שוים אהרן ובניו היה לו לומר גבי אבנט ג"כ לאהרן ולבניו. אך הרואה יראה איך הרמב"ן אחר שהכריח דבכתנת היו שוים אהרן ובניו חזר וכתב והאבנט הזה הוא ג"כ לאהרן ולבניו כו' הרי דס"ל דאין שום חילוק באבנט בין אבנט אהרן לאבנט בניו והדבר הקשה אצלי בדברי רבינו הללו הוא דבפ"ק דיומא (דף ו') הקשו למ"ד דסבר הלבישה היתה אהרן ואח"כ בניו ממאי דכתיב וחגרת אותם אבנט ותירצו ההוא קמ"ל אבנטו של כ"ג זהו אבנטו של כהן הדיוט כו' הרי דמהיקש הכתוב דכתיב אותם אנו למדים דאף אבנט של כהן הדיוט הוא של כלאים אף שלא נזכר בהם דין זה וא"כ מנא לן שיהיה ההיקש למחצה ולא לכל דבר וכעת הדבר צריך אצלי תלמוד. ואגב גררא דסוגיא זו ראיתי לתוס' שם שכתבו דכ"ג שאר בגדיו היו נמי דכלאים אפוד ומעיל ע"כ ותמהני דמעיל לא היה כלאים כי אם כולו תכלת ושוליו היו בו ג' מינים דהיינו תכלת וארגמן ותולעת שני אבל פשתים לא היה כלל לא במעיל עצמו ולא בשוליו וכמבואר ואולי ט"ס הוא וצריך לגרוס במקום מעיל חושן שהיה כלאים וכמבואר. ודע שבדפוס מגדל עוז ראיתי גירסא אחרת ברבינו והיא אבנטו של כהן גדול מעשה רוקם הוא ואינו דומה במעשיו לאבנט כהן הדיוט ע"כ. וכן היא גירסת הרב בעל קרית ספר וכתב ואינו דומה במעשיו לאבנטו של כהן הדיוט דאבנטו של כהן הדיוט כתיב ביה תכלת והאי לא כתיב ביה אלא מעשה רוקם ע"כ ולא הבינותי דבריו דבאבנט כהן הדיוט לא כתיב ביה תכלת אלא סתם כתיב ולבני אהרן תעשה אבנטים ובאבנט כהן גדול כתיב ביה תכלת וכדכתב בפרשת פקודי ואת האבנט שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני מעשה רוקם ופסוק זה באבנט כהן גדול מיירי וכדאמרינן בפרק קמא דיומא (דף י"ב) כי אתא רבין אמר אבנטו של כהן גדול בשאר ימות השנה ד"ה של כלאים לא נחלקו אלא באבנטו של כהן הדיוט כו' הרי לך הדבר מבואר דבאבנט דכהן גדול כתיב ביה תכלת ומעשה רוקם אבל באבנט כהן הדיוט לא כתיב ביה אלא אבנט סתם ונחלקו בזה אם נלמוד מאבנט כהן גדול לאבנט כהן הדיוט או לא ואם כן לדידן דקי"ל דאבנטו של כהן גדול זהו אבנטו של כהן הדיוט מנא לן לחלק בשום דבר ביניהם. ודע שמדברי מרן נראה דגריס והוא דומה במעשיו שכתב ומה שכתב והוא דומה במעשיו לאבנט כהן הדיוט נתבאר בסמוך ע"כ. ונראה שכיון למה שכתב בתחלת הפרק דהלכה כרבי דאמר דאבנטו של כהן הדיוט היה של כלאים ומיהו יותר מתיישב אצלי בדברי רבינו הגירסא האחרת דכפי גירסת מרן דגריס והוא דומה קשה דאיך תלי תניא בדלא תניא שהרי כהן גדול אינו למד מכהן הדיוט אלא כהן הדיוט למד מכהן גדול וא"כ לא הוה ליה למימר דהוא דומה במעשיו לאבנטו של כהן גדול. ודע שמדברי הסמ"ג במצות עשה סי' קע"ג יראה לי דסבירא ליה דאין שום חילוק בין אבנט כ"ג לאבנט כהן הדיוט אלא כולם שוים הם בכל מעשיהם. ומה שכתב רבינו ומצנפת האמורה באהרן כו'. עיין בתוספות סוכה (דף ה') ד"ה ואל וביומא (דף י"ב) ד"ה אלא (ודף כ"ה) ד"ה נטל: