נַ֭פְשֵׁנוּ חִכְּתָ֣ה לַֽיהוָ֑ה עֶזְרֵ֖נוּ וּמָגִנֵּ֣נוּ הֽוּא׃
מגלה עמוקות
וממתנה היא השכינה ויאבד את לב מתנה זה משה שנתן למשה מתנה נח"ל נ"שמות דשות ל"עולם ולא ספיחי"ם מפני קושי השמיטה בגי' יצח"ק (שמות לד) נ"וצר ח"סד ל"אלפים (תהלים לג) נ"פשינו ח"כתה לי"י (שם קי) מ"נחל ב"דרך י"שתה ר"ת מ"שיח ב"ן י' י"וסף אז (משלי יח) נחל נובע מקור חכמה (ישעיה יא) ומלאה הארץ דעה כמים מצוי שם גואל מלא גימל ואו אלף למד בגימ' ארץ. דרך הא'ת'ר'י'ם א'לף ת"ר ר"בוא י"צ מ"שם שהם סוד פ"ר כלול ה' פעמים מבואר באידרא על אלף ת"ר עלמין באר חפרוה שרים על אבות העולם כרוה נדיבי העם כי יודע אברהם אפי' עירוב תבשילין אף כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל ידע אברה"ם במחק"ק עתה בא משה ונתן לכל א' וא' חלקו בתורה מאיבריו של אדם או רמז על רמ"ח מצות שבתורה מחקק שהיא חקוקה בלב כל א' וא' מאיבריו של אדם או רמז שע"י מטה משה שנתחלקו החלקים בתורה שבע"פ טפין טפין ז"ש במחקק שהיא משה גרם שלכל א' יש לו (מלכים ב יח) משענת הקנה הרצוץ שאין לנו הלכה פסוקה בכל התורה והנה הקב"ה אמר למשה קח את המטה הוא מט"ה מש"ה שהיה בידו סוד חנו"ך מטטרו"ן הכי הוי ואלו לא הכה משה בסלע היה נתקיים ודברתם אל הסלע שהיה שונה עליו פרק א' ונתן מימיו שלכל א' מישראל היה הלכה פסוקה לכן סוד תורה שבע"פ הוא ר"בי ע"קיבא בגי' מט"ה מש"ה והיא חשבון מלאכ"י רחמי"ם שהיו רחמים גמורים בעולם וכשחטאו ישראל והתרעמו על לחם הקלקל תורה שבע"פ נתהפך המטה לנחש וצוה הקב"ה לעשות נחש והביט אל הנחש וחי כי לא הנחש ממית רק החטא ושים אותו על נס נס בתוך נס זרק משה לאויר והוא עומד באמצע בא להודיע לנו שמי גורם לנו עיכוב גלות ארץ אדום שאנחנו בהר ההר הולכים מבקעה אל הר ומהר לגבעה (איכה ג) סכותה בענן היא סכסוכא העומד מסך מבדיל בינינו לבין אלקים והוא מחיצה של (דברים לג) ברזל ונחושת מנעליך שאון תפלתינו עולה לכן אמר ר"ע שהיא מארי דתלמודא בתורה שבע"פ ותקצר נפש העם בדרך שלא יוכלו אותו הדור לטעום מפירות הארץ כלום הענין שהם מאסו ברורה שבע"פ ז"ש בזוהר ויסעו מהר ההר על דבטילו תלמודא והוא אוירא דא"י שהיה מחכים ולפי שגם צלפחד הוה ידע אורחא דאורייתא עליה אמר ההיא ינוקא וימת עם רב מישראל שלא יכלו לטעום פירות א"י ישראל היו באותו דור מאמא עלאה דמקננא בכורסיא ז"ס בא"ר בגימטרי' ג' עולמות אפ"ן מלא"ך כס"א שהן מלמטה למעלה עשייה יצירה בריאה דאינון נפש רוח נשמה ואותו דור נסתלקו לאתר עלאה עם משה כד אתכניש למייא ס' רבוא כוכביא מתכנשין עמיה ז"ש לכן לא הביאו את הקהל הזה דייקא אבל לע"ל (שם) ויתא ראשי עם. והנה היו ישראל אז פני לבנה לכן התחילו לשיר ולעלות הרמתה אז ישיר ישראל על"י בא"ר ענ"ו ל"ה בגימ' דע"ת שתהיה אור לבנה ותקבל פני חמה שהוא משה בכ"ל בית"י דע"ת וינהירו מזיהרא דיליה ויעלו העולמות שהן ג' לתקן קומת אד"הר שהיה מסוף עולם עד סופו והאי באר כבר חפרוה שרים שלמעלה הם ב' קושרי כתרים מטטרון סנדלפון אח"כ כרוה למטה נדיבי העם הן אבות העולם בתלת גלגולים דילהון כי ג' אבות הם אברהם בעשיה (בראשית יב) ואת הנפש אשר עשו בחרן לתקן עולם עשיוה תמן סנדלפון (יחזקאל א)אופן א' בארץ (שם לג) אחד היה אברהם ויירש את הארץ יצחק תיקן רוח עולם היצירה המן עב"ד אברה"ם בגימ' מיטטרו"ן שלקח העבד להביא את רבקה בת זוגו של יצחק (בראשית כד) עשרה גמלים מגמלי אדוניו שהיא י' של מטטרון דמתקריא סלע כמבואר בתיקונים שלא תהיה הסלע יבשה כד אסתליק י' של מטטרון אישתאר הסלע יבישה יעקב דיוקניה חקוקה תחת כסא הכבוד לתקן נשמה אח"כ בא משה שהוא מחוקק (דברים לגן) כי שם חלקת מחוקק ספון נטיל ס' רבוא גלגליא וסחרן לכורסיא וכלול כולהון ז"ש במשענותם ז"ש (שם) ויתא ראשי עם ר"ל הוא כלול כל הנשמות מסוף העולם ועד סופו לקח מתנות באדם שכל נשמות שהיו כלולין באד"הר כולם נכללין בו וז"ס וית"א בגי' אד"ם דו"ד משי"ח שהוא כלול כל הנשמות מרא"ש שהוא אדם דוד הוא תוך שכן בי"ת דו"ד יניקתם ש"ם אלהי"ם בגימטרי' תו"ך משיח הוא סוף ז"ש ויתא ראשי עם. והנה מזה הפסוק אנו לומדין עליית העולמות מן עולם העשיה ממדבר אל עולם היצירה דתמן ישמח משה במתנת חלקו שהוא מטה שבידו שהיה מטטרון דאתהפך המטה לנחש עבור עונותיהם של ישראל ומטה כלפי חסד ורב חסד למתק פ"ר דינים שהביאה חוה לעולם ז"ס חפרוה תמן פ"ר אשתיירו אתוון חוה כי הוא גרמה להוריד פ"ר דינים וממתנה עולם יצירה לבריאה נחליאל דתמן נחלי אל חסד אל בסוד (תהלים נ) אל אלהים י"י ג' עולמות ומנחליאל אל עולם האצילות במות קהלת ה) גבוה מעל גבוה שומר ומבמות הגיא תמן י"ג מכילין דרחמים או כנגד עשייה אמר חפרוה תמן חוה ומקנן ביה סנדלפון שהוא פ"ר בצירוף חוה עולה חפרוה כרו"ה נגד עולם יצירה דאיהו בין ד' רשויות לשבת כי ד' רשויות הן הן ד' עולמות רשות היחיד עולם אצילות מקום פטור בריאה כי מתמן נשמתא (משלי יב) לא יאונה לצדיק כל און ומעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ מתמן חירות בא אמא עלאה מקננא ביה ומשקבלו ישראל הלוחות שהיו אותיות חצובות מתחת כסא הכבוד היו חירות ממ"ה ומיסורין וממלכיות וכרמלית כ"ר ולא לח לח ולא קר כלול שתיהם עץ הדעת טוב ורע ומתמן אקרי יוסף אבר"ך שהוא סוד עולם יצירה נער במקום מטטרו"ן (בראשית מא) רק ה"כסא אגדל ממך שהיא עולם הכסא במחוקק חקוקה תחת כסא הכבוד במשענותם שי"ב שבטים הם למעלה י"ב שערים בכל שער ושער יש שבט בפני עצמו וכל נשמות משפחות משפחות הם עשוים והולך אדם אל בית עולמו המיוחד לו ולמשפחתו ז"ס (שמות טו שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים שהראה הקב"ה לישראל בשעת יציאתם ממצרים ובאתר דאסתליק האי מבועא דאיהו י' מן מטטרון שכינתא מן סלע תמן שריא מרה באתרהא היה ויבואו מרתה ורזא דמלה (שם א) וימררו את חייהם בעבודה תשה דא קושיא בחומר דא קל וחופר ובלבנים מליבון הלכה והכי הוי ישראל עד דאחזי להו עץ דא עץ החיים (שם טו) וימתקו המים ז"ס שנקרא סלע זה בימים ההם צור כי (משלי ל) דרך נחש עלי צור והוצרך להכות בו קודם שנתן מימיו אבל עתה דקיימו אדעת רבן אי לאו דמחו ביה הוי מתקיים ודברתם אל הסלע שנה עליו פרק אחד ונתן מימיו בלי טורח. והנה כל נשיא היה חוקק במטה שלו איש לבית אב כפי סוד יניקתן במרכבה עליונה כל אחד למשפחתו כי למעלה הם ג"כ סדורין כן וזה היתה ג"כ תלונתם וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו על עסקי משפחות משפחות הם חונים איש על דגלו באותות לבית אבותם כמו שחקוקה צורתו של יעקב למעלה ולכן לא נזכר משה בשירה זו כי יעקב הדור ההוא הבא מדור הולך שהי' פני חמה ועתה פני לבנה משה אתכנש כדי להאיר לדור ההיא ז"ש בזוהר בפרשה זו (קהלת א) אל מקומו שואף זורח הוא שם ומבמות הגיא שכלם יונקים ממקום שקבר משה וישב בי"ג מכילין כדמתרגמינן אשר בשדה מואב שזכה בהאי עלמא על מ"ט נתיבות מנין מוא"ב אבל אחר מותו ז"ש ומבמות זכה אל ראש הפסגה שהוא שער החמשים ראש לכל ראשים אש"ר בשד"ה מוא"ב בגי' י' פעמים אלהי"ם וחד יותר שהוא כל ימיו עלה אל אלקי"ם להמתיק י' כוחות שלהם י' פעמים אלהי"ם בגי' תת"ס בסוד (משלי כ) גם במעלליו יתנכר מיד שבא לעולם ותשם בס"ף ו' של מחוקק [להמתיק] הדינים בפ' רבתי של אי"ק הכי הוי תת"ס שבא להמתיק כל כוחות הדין שהוא סוד (איוב כח) ולכל תכלי"ת הוא חוקר וכן סוף אי לאו ו' דביני וביני לא יכיל עלמא לאתקיימא באינון דינין והנה משה מיד כשהתחיל הקב"ה לדבר עמו (שמות ג) של נעליך על גופא דחיוויא דנגע ביה בת פרעה ואצטרע מתמן (שם) כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמ"ת קד"ש הו"א בגי' תתס"א:
בן יהוידע
אָמַר לֵיהּ: "עִיָּיא, רְאֵה מִי קוֹרֵא לְךָ מִבַּחוּץ". פירש רש"י כך כינה שמו של רבי חייא לשון גנאי. וקשא איך יקראהו בשם גנאי ודי לו הנזיפה וכינוי שם האדם לגנאי חמור מאד דאמרו רבותינו ז"ל (בבא מציעא נח:) המכנה חבירו לגנאי אין לו חלק לעולם הבא משום דאזיל סומקא ואתי חוורא.
ונראה לי דאין קריאתו בשם עִיָּיא חשיבה לגנאי מפני כי רבי חייא בעצמו בעת שמזכיר שמו בפיו אינו יכול לאומרו כמו שהוא אלא משנהו דהוא אומר ה"א במקום ח' וכמו שכתב מהרש"א שהוא מגמגם באותיות אחה"ע דלכך אמר לו רבי כשאתה מגיע לפסוק וְחִכִּיתִי לַהֳ' (ישעיהו ח, יז) לא נמצא אתה מחרף עיין שם (מגילה כד:). ולפי זה רבי חייא כשיזכור את שמו בפיו מוכרח לקרא את שמו הייא באות ה"א במקום חי"ת ולכן אם החליף לו רבי אות חי"ת באות עי"ן שגם היא מכלל אותיות אחה"ע אין נחשב שקורהו לגנאי.
אך עדיין יש להקשות למה לא קראו בשם הייא בה"א כאשר קורא רבי חייא את עצמו? ואמרתי טעם הגון בעזרת השם כי מלת הייא משמעותה מהרה כמו שאמרו בשבת (שבת קיט.) ואמר להו אשור הייא אשור הייא וכן אמרינן שם כי היכי דליקומו הייא וכן בחולין סליק בשרא הייא וכתב הערוך פירוש הייא: מהרה, ולכן אם היה אומר לו 'הייא ראה מי קורא לך' לא היה חושב שקורא אותו בשם הייא במקום חייא אלא היה חושב שאומר לו 'מהרה ראה מי קורא לך' כלומר תראה במהרה ולכך קראו בשם עייא כדי שיבין שקורא את שמו כך.
ומה שרצה לקרא שמו בחילוף אות מן אחה"ע רמז לו בזה אפילו בלא גזרה דידן שגזרנו שלא ישנה אדם לתלמידיו בשוק הנה אתה מצד עצמך אין ראוי לך דבר זה לעשותו מאחר כי מוכרח שתחליף את אות חי"ת באות אחרת אם תשנה בשוק ששם עוברים ושבים שאין יודעים טבעך ומדתך יבואו לידי טעות בדברים ששומעין ממך כי מלבד שיש פסוקים כמו פסוק וְחִכִּיתִי לַהֳ' וכן נַפְשֵׁנוּ חִכְּתָה לַהֳ' (תהלים לג, כ) שיוצאים מפיך בחילוף המובן דרך חירוף כי ישמע באזניהם אות ה"א במקום חי"ת וכן עוד כמה מקראות איכא בזה הנה גם בשומעם דבר הלכה ומשנה יבואו בהם לידי טעות דרך משל אם תרצה לומר 'חייב' ישמע השומע 'הייב' ולא ידע מאי קאמר! ואם באת לומר חשבון בחי"ת ישמע השומע 'השבון' וכן כיוצא בזה.
ומצאתי בירושלמי רבי חייא עאל לדוך פלן אתו ואמרו ליה דקא מזלזלי בשמיני עצרת נטל פתקא וכתב עליה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם (במדבר כט, לה), אל תקרי 'תהיה' אלא 'תחיה' יהיה לכם אריכות ימים! עד כאן. ופרשו המפרשים ז"ל הטעם שהוצרך לכתוב ולא אמר בפיו מפני שהוא היה קורא ה"א במקום חי"ת ואם היה אומר בפיו לא היו דבריו מתיישבין כי היה מוכרח לומר אל תקרי תהיה אלא תהיה דאינו יכול לומר תחיה בחי"ת לכך הוצרך לכתוב בפתקא עד כאן דבריו.
והשתא אתי שפיר ערעור של רבי עליו איך תשנה בשוק לפני עוברים ושבים שאינם מכירים בטבע לשונך ובזה יבואו הדברים שלך לידי קלקול באזניהם כי בשלמא תלמידים שלך יודעים טבעך ולא אתו למטעי אך אחרים דלא ידעי טועין הם ולכן החליף לו האות שדרכו להחליף הוא בעצמו כדי לרמוז לו על דבר זה. ומה שהחליפו בעין ולא החליפו בה"א כבר ישבנו לנכון בעזרת השם יתברך.
ונראה לי דאין קריאתו בשם עִיָּיא חשיבה לגנאי מפני כי רבי חייא בעצמו בעת שמזכיר שמו בפיו אינו יכול לאומרו כמו שהוא אלא משנהו דהוא אומר ה"א במקום ח' וכמו שכתב מהרש"א שהוא מגמגם באותיות אחה"ע דלכך אמר לו רבי כשאתה מגיע לפסוק וְחִכִּיתִי לַהֳ' (ישעיהו ח, יז) לא נמצא אתה מחרף עיין שם (מגילה כד:). ולפי זה רבי חייא כשיזכור את שמו בפיו מוכרח לקרא את שמו הייא באות ה"א במקום חי"ת ולכן אם החליף לו רבי אות חי"ת באות עי"ן שגם היא מכלל אותיות אחה"ע אין נחשב שקורהו לגנאי.
אך עדיין יש להקשות למה לא קראו בשם הייא בה"א כאשר קורא רבי חייא את עצמו? ואמרתי טעם הגון בעזרת השם כי מלת הייא משמעותה מהרה כמו שאמרו בשבת (שבת קיט.) ואמר להו אשור הייא אשור הייא וכן אמרינן שם כי היכי דליקומו הייא וכן בחולין סליק בשרא הייא וכתב הערוך פירוש הייא: מהרה, ולכן אם היה אומר לו 'הייא ראה מי קורא לך' לא היה חושב שקורא אותו בשם הייא במקום חייא אלא היה חושב שאומר לו 'מהרה ראה מי קורא לך' כלומר תראה במהרה ולכך קראו בשם עייא כדי שיבין שקורא את שמו כך.
ומה שרצה לקרא שמו בחילוף אות מן אחה"ע רמז לו בזה אפילו בלא גזרה דידן שגזרנו שלא ישנה אדם לתלמידיו בשוק הנה אתה מצד עצמך אין ראוי לך דבר זה לעשותו מאחר כי מוכרח שתחליף את אות חי"ת באות אחרת אם תשנה בשוק ששם עוברים ושבים שאין יודעים טבעך ומדתך יבואו לידי טעות בדברים ששומעין ממך כי מלבד שיש פסוקים כמו פסוק וְחִכִּיתִי לַהֳ' וכן נַפְשֵׁנוּ חִכְּתָה לַהֳ' (תהלים לג, כ) שיוצאים מפיך בחילוף המובן דרך חירוף כי ישמע באזניהם אות ה"א במקום חי"ת וכן עוד כמה מקראות איכא בזה הנה גם בשומעם דבר הלכה ומשנה יבואו בהם לידי טעות דרך משל אם תרצה לומר 'חייב' ישמע השומע 'הייב' ולא ידע מאי קאמר! ואם באת לומר חשבון בחי"ת ישמע השומע 'השבון' וכן כיוצא בזה.
ומצאתי בירושלמי רבי חייא עאל לדוך פלן אתו ואמרו ליה דקא מזלזלי בשמיני עצרת נטל פתקא וכתב עליה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם (במדבר כט, לה), אל תקרי 'תהיה' אלא 'תחיה' יהיה לכם אריכות ימים! עד כאן. ופרשו המפרשים ז"ל הטעם שהוצרך לכתוב ולא אמר בפיו מפני שהוא היה קורא ה"א במקום חי"ת ואם היה אומר בפיו לא היו דבריו מתיישבין כי היה מוכרח לומר אל תקרי תהיה אלא תהיה דאינו יכול לומר תחיה בחי"ת לכך הוצרך לכתוב בפתקא עד כאן דבריו.
והשתא אתי שפיר ערעור של רבי עליו איך תשנה בשוק לפני עוברים ושבים שאינם מכירים בטבע לשונך ובזה יבואו הדברים שלך לידי קלקול באזניהם כי בשלמא תלמידים שלך יודעים טבעך ולא אתו למטעי אך אחרים דלא ידעי טועין הם ולכן החליף לו האות שדרכו להחליף הוא בעצמו כדי לרמוז לו על דבר זה. ומה שהחליפו בעין ולא החליפו בה"א כבר ישבנו לנכון בעזרת השם יתברך.