כִּֽי־אֲ֭נִי לְצֶ֣לַע נָכ֑וֹן וּמַכְאוֹבִ֖י נֶגְדִּ֣י תָמִֽיד׃
בית הלוי
ועל פי המבואר לעיל יתבאר הא דאיתא בסוטה (דף ח') חציף עלי מאן דמפרש חטאיה. ופירש"י דמראה דאינו נכלם בדבר. והטעם דהרי עי"ז שנתפרסם מעשיו הרעים נעשה החטא קל בעיני אחרים ולמידים ממעשיו. ומ"מ י"ל דזהו רק קודם שמגיע לו העונש ומש"ה כשמפרסם החטא ולא הגיע לו העונש נעשה החטא קל. אבל מי שכבר הגיע לו העונש אז אדרבה יותר טוב לו שיפרסם חטאו להגיד לבריות כי הכל בא עליו במשפט וביושר, והלא אז לא יקל החטא בעיני השומעים רק אדרבה עוד יתוסף להם יראה מלעשות כמעשיו וכמאה"כ נודע ה' משפט עשה, דכשעושה משפט מתפרסם ידיעת ה' והכל מתייראין ממנו, וירויח זה החוטא שיוקל עונשו הרבה שיתוקן חטאו במה שגורם יראה לאחרים. וזהו ביאור הכתוב (תהילים ל״ח:י״ח-י״ט) כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד, כי עוני אגיד אדאג מחטאתי. פירוש דאחרי שכבר נענש ומקבל עונש עצה היעוצה לו להגיד עונו. וכמו שנתבאר [*) עוד ביאור על הפסוק כי עוני אגיד אדאג מחטאתי. דביומא שם משני דהא דכתיב מכסה פשעיו לא יצליח איירי בחטא מפורסם וכסוי חטאה איירי באינו מפורסם. וכתב המהרש"א דאינו מפורסם נקרא רק חטא, דהוא קל יותר. ונמצא דהמפורסם יכול להגידו ושאינו מפורסם אסור להגידו רק ידאג עליו בפנימיות הלב, וזהו שאה"כ כי עוני אגיד, דהעון אספר, דלשון הגדה בלה"ק הוא לספר לאחרים, אדאג מחטאתי דעל החטא הנני דואג בפנימיות לבי ולא אוציאנו מן השפה ולחוץ לבל ישמע לזולתי:]:
מגלה עמוקות
בתיקונים תיקון ט"ו מאן דפגים טיפה דילי' גרים דלהוי בת זוגי' מצה פרוסה לחם עוני ורזא דמלה מאן דמזלזל בנהמא או בפרורין דנהמא דאינון טיפין בכזית עניות רדיף אבתרי' וצריך לנטרי טיפין שלא לזרוק באתר אחרא בגין דא אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו ואוקירו דלהון לנטרא שלא להוי בהון פסולת. יעקב איש תם בלי פסולת לכן נתן לעשו בשעה שקנה ממנו הבכורה להם ומזיד עדשים שהיא מגולגלת עגול כטפה בוכרא וגם לחם נתן לו שהוא סוד נהמא ופרורין דנהמא ואם כן מן הבכורה שלקח ממנו ההיא טפה קדמאה גרמה אח"כ הברכות והעושר כמ"ש (משלי י) ברכת ה' היא תעשיר כי אות יו"ד גרמה דההיא ד' שהיתה דלה ועניה שפרחה מן ד' ירך יעקב שהיא צלע המשכן שנלקחה מן אדם קדמאה וז"ש (בראשית ב) ויבן ה' אלהים את הצלע היא אות יוד למהוי שלים צלע המשכן על אותו צלע נתכוון דוד (תהלים לח) ואני לצלע נכון לתקן ההיא צלע ומאן דבעי לנטלא בת זוגי' כגון אוריה דאקדים לדוד אי' בי' (ירמיה ב) כל אוכליו יאשמו רעה תבא עליהם ע"ש בתיקונים (שמואל ב טז) ושמעי הולך בצלע ההר ויצחק אמר לעשו צידה לי צידה בה' יתיר' על ה' של השם ז"ש (משלי י) ברכ' ה' היא מעשיר קרי בי' ה' עשירה למהוי מצה עשירה ולא יוסיף עצב עמה כי מתיירא יעקב שמן יוסף יבא קלקול טפה ששתה בכוס זה ונתן עיניו בכוס אחר זה גרמו (ראשית ג) בעצב תלדי בנים.
בן יהוידע
יָכוֹל אִם הִגִּיס דַּעְתּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְעַנְוָה צֶדֶק". יש להקשות מי זה סלקא דעתך לומר כן כדי שיצטרך לבטל סברה זו מן הכתוב?! ונראה לי בס"ד דאיתא בגמרא (סוטה ה.), חד אמר תלמיד חכם שרי ליה גאוה חלק שמיני שבשמינית, וחד אמר לא מינה ולא מקצתה! ומאן דאמר דשרי פרשתי בס"ד הטעם, כי גאוה מעט צריכה בשביל כבוד תורה, ואין לחוש פן יתגבר עליו היצר הרע ויתגאה יותר, כי זכות התורה ישמרהו בזה, ולכך השיעור הוא רק שמיני שבשמינית, כי התורה יש בה שמונה דרגין, כשר ופסול חייב וזכאי אסור ומותר טמא וטהור, וכל דרגא מאלו הח' דרגין כלול מכולם, דרך משל סדר טהרות עניינו הוא טמא וטהור כלול בו הלכות מכל מינים של שבעה דרגין הנזכרים וכן הוא בכולם, נמצא התורה היא שמונה שכל דרגא היא כלולה משמונה דרגין, ולכן שומרת את האדם בשיעור גאוה זו שהיא שמונה שבשמינת שלא תתגבר עליו ביותר מזה, אבל שיעור יותר מזה לא תשמרהו. לזה אמר יָכוֹל יֵגִיס דַּעְתּוֹ כמאן דאמר דשרי ליה כשיעור שמונה שבשמינית שהוא אחד מן ס"ד [64] חלקים, שישליך ג"ס [63] חלקים ויקח רק חלק האחד באומרו שהתורה תגין עליו ולא תתגבר עליו הגאוה יותר, תַּלְמוּד לוֹמַר 'וְעַנְוָה צֶדֶק' שתהיה לו ענוה בצדק, שהוא כמאן דאמר לא מנה ולא מקצתה, ולא יהיה מורה היתר לעצמו. או יובן בס"ד יָכוֹל אִם הִגִּיס דַּעְתּוֹ רצונו לומר גאוה פנימית, שהיא רק אחוזה בשכלו ואינה יוצאת מן הכח לפועל, וזה שאמר 'דַּעְתּוֹ' רצונו לומר בכח ולא בפועל, תַּלְמוּד לוֹמַר 'וְעַנְוָה צֶדֶק' שתהיה שלימה בכח ובפועל בפנים ובחוץ, ולכן אמר דוד המלך ע"ה (תהילים לח, יח) כִּי אֲנִי לְצֶלַע נָכוֹן, והיינו 'צֶלַע' ראשי תיבות לשמה עטה צדק וזהו שנאמר (משלי כח, יב) בַּעֲלֹץ צַדִּיקִים רַבָּה תִפְאָרֶת, 'עֲלֹץ' ראשי תיבות עטה צדק לשמה רבה תפארת שלהם ד'מאן דאיהו זעיר איהו רב' דבעל ענוה בצדק זהו הנקרא רב בתורה ובחכמה.