פרשנות מצטטת על תהילים פג:ח

כי, באר הראיה לזה שעקר ביאתם הוא על האלהות, כי הנה היו שם עמים מפורדים, יש מהם שכנים לא"י ויש רחוקים מא"י, וזה מבואר כי השכנים לארץ שלוחמים ולוקחים לעזרתם עמים רחוקים, כ"א י"ל תכלית מיוחד, השכנים ילחמו מפני שיראים מהם או כדי לקחת גבול ארצם, והרחוקים ילחמו בעבור השלל והבז, אבל הם נועצו לב יחדו שבאו כולם בלב אחד ועצה אחת, ויש להם תכלית אחד, מפני שעליך ברית יכרתו, שתכלית ביאת כולם הוא עליך, שמקנאים על פרסום אלהותך בעולם ע"י ישראל, וזה התכלית המיוחד לכולם, ומפרש שהלא באו אהלי אדום וישמעאלים שאדום שכן לא"י והישמעאלים רחוקים, וכן מואב שכן לא"י והגרים רחוקים מא"י, וכן באו (ח-ט) גבל ועמון ועמלק פלשת ויושבי צור שכולם שכני א"י, גם אשור נלוה עמם הגם שהוא רחוק מא"י, וכולם היו זרוע לבני לוט היינו לעמון ומואב שהם היו עקר הלוחמים אז, סלה סיום הענין:

זקני גבל. במקצת ספרים קדמונים כ"י בקמץ וזהו דעת ר' יעקב בן אלעזר שכתב כי גבל ועמון תילים פ"ג פתח אבל זקני גבל קמץ ורד"ק כתב עליו בספר מכלול דף קצ"ט שמצא בספרים מדוייקים זקני גבל פתח והמסורת עליו לית פתח גבל ועמון קמץ והמסורת עליו לית קמץ וכן מצא בספר אכלה ואכלה גם במסרה רבתא ערך פתח נמנה באלפ"א ביתא מן חד וחד חד פתח וחד קמץ זקני גבל פתח גבל ועמון קמץ:

והגבלן ישתומם. עיין פירש"י וכמקרא בספר יהושע והארץ הגבלי ובתהלים גבל ועמון ועמלק גו' ובתרגום הר שעיר טורא דגבלא: