פרשנות מצטטת על תהילים קכב:ד

כשהקב"ה מעיד. גמרא פ"ד דקידושין [ע.] ולמדו מפסוק שנאמר [תהילים קכ"ב ד'] שבטי יה עדות לישראל אימתיהוי עדות לישראל בזמן שהשבטים שבטי יה:

יה מעיד עליהם. כמ"ש שבטי יה עדות לישראל תהלים קכ"ב וכמ"ש ילקוט תהלים שם בשם מכילתא אמר הקב"ה שמי מעיד על ישראל שלא נטמאו במצרים בזנות:

לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום והיתה לו ולזרעו אחריו וגו'. כתב הרב הגדול ז"ל הודיע הקב"ה למשה שישלם שכר טוב לפנחס על אשר קנא לאלהיו ועל הצדקה אשר עשה עם ישראל לכפר עליהם ולא מתו כולם במגפה וצוהו שיודיע לישראל שהוא כהן לעולם וזה טעם לכן אמור שיגיד זה לישראל. ואמר הכתוב ברית כהנת עולם ואמר את בריתי שלום שיתן לו ברית עם השלום דבק בו. ובאהרן נאמר לכבוד ולתפארת ולכן אמר אשר קנא לאלהיו והמשכיל יבין עכ"ל ז"ל. ונראה כי כונת הרב ז"ל היתה כי פנחס זכה לברית ולצדק אמנם אהרן זכה לכבוד ולתפארת. אמנם לא הבנתי מלת שלום לפי כוונתו. ולכל הפירושים צריך לדקדק למה שדקדק הרב ז"ל במלת לאלהיו כי רמז אל הצדק המקנא להשי"ת בעוברי רצונו. וסוד המניין שמנו כאן ישראל רמזתיו במדבר סיני והוסיף שם י"ה החנוכי הפלואי כי השם הזה שם כנסת ישראל זהו שבטי יה עדות לישראל (תהלים קכב') ונכתב הנה כי נטמאו בבנות מדין והוצרכו לזה העדות. מוסף על זה נראה לי כי במניין ראשון שלטה שם מדת הדין הלא תראה כי שום אחד מהם לא נכנס לארץ רק יהושע וכלב בסוד והקריב את אשר לחטאת ראשונה אמנם במנין שני כתיב לאלה תחלק הארץ ועל כן נכתב בהם שם יה הרומז לכנסת ישראל של מעלה שהיא ארץ החיים:

משפחת החנכי. לְפִי שֶׁהָיוּ הָאֻמּוֹת מְבַזִּין אוֹתָם וְאוֹמְרִים מָה אֵלּוּ מִתְיַחֲסִין עַל שִׁבְטֵיהֶם? סְבוּרִים הֵם שֶׁלֹּא שָׁלְטוּ הַמִּצְרִיִּים בְּאִמּוֹתֵיהֶם? אִם בְּגוּפָם הָיוּ מוֹשְׁלִים, קַל וָחֹמֶר בִּנְשׁוֹתֵיהֶם, לְפִיכָךְ הִטִּיל הַקָּבָּ"ה שְׁמוֹ עֲלֵיהֶם — ה"א מִצַּד זֶה וְיוֹ"ד מִצַּד זֶה — לוֹמַר, מֵעִיד אֲנִי עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם בְּנֵי אֲבוֹתֵיהֶם, וְזֶה הוּא שֶׁמְּפֹרָשׁ עַל יְדֵי דָוִד (תהילים קכ"ב) "שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל" — הַשֵּׁם הַזֶּה מֵעִיד עֲלֵיהֶם לְשִׁבְטֵיהֶם, לְפִיכָךְ בְּכֻלָּם כָּתַב הַחֲנֹכִי, הַפַּלֻּאִי, אֲבָל בְּיִמְנָה לֹא הֻצְרַךְ לוֹמַר "מִשְׁפַּחַת הַיִּמְנִי" לְפִי שֶׁהַשֵּׁם קָבוּעַ בּוֹ — יוֹ"ד בָּרֹאשׁ וה"א בַּסּוֹף (ילקוט שמעוני):