פרשנות מצטטת על תהילים קמד:טו

ובספר הזוהר [במדבר קי"ח ע"א] אמרו רבותינו ז"ל ר' יהודה הוה שכיח קמיה דר' שמעון א"ל ישראל ממאן אתר מתברכאן. <תרגום - רבי יהודה היה מצוי לפני רבי שמעון אמר לו ישראל מאיזה מקום הם מתברכים>. אמר ליה ווי לעלמא דלא משגחין ולא מסתכלין בני נשא ביקרא דמלכא עילאה. <אמר לו אוי לעולם שאינם משגיחים ובני אדם אינם מסתכלים בכבוד מלך העליון>. תא חזי בשעתא דאשתכחון ישראל זכאין קמיה קב"ה והוו עלמין שלימין כחדא אילנא עילאה קדישא דמזונא דכולא ביה. <בוא וראה בשעה שישראל נמצאים זכאים לפני הקב"ה היו העולמות שלימים כאילן אחד עליון קדוש שבו מזון הכל>. הוה מתברך מאתר דכל ברכאן כנישין ביה וביה אתנטע ואשתילו שורשוי. <והוא היה מתברך ממקום שכל הברכות מקובצים שם ובו הוא נטוע והושתלו שורשיו>. וישראל לתתא הוו מתברכאן ואשתילו שורשוי מאתר דכל אינון ברכאן נפקין ביה ולא מתעכבי למיפק. <וישראל למטה היו מתברכים ושתלו שורשיהם ממקום שכל אלו הברכות יוצאות בו ואינן מתעכבות לצאת>. הה"ד יברכך יי' מציון וכתיב כטל חרמון שיורד על הררי ציון וגו'. <זה שכתוב "יברכך יי' מציון" (תהלים קלד) וכתוב "כטל חרמון שירד על הררי ציון" (תהילים קל״ג:ג׳')>. ודא הוא נהירו דעלמא דכתיב מציון מכלל יופי אלהים הופיע. <וזה הוא אור של העולם שכתוב "מציון מכלל יופי אלהים הופיע" (תהילים נ׳:ב׳)>. הופיע נהיר כד"א הופיע מהר פארן. <הופיע פירושו מאיר כמו שכתוב "הופיע מהר פארן">. ודא נהירו דכולא עלמין. <וכשמאיר הוא מאיר לכל העולמות>. וכד הוא איתער כולא הוה בחביבותא כולא הוה ברחימותא כולא הוה בשלימו. <וכשהאור הזה מתעורר הכל הוא בחביבות הכל הוא באהבה הכל הוא בשלמות>. כדין שלמא דכולא שלמא דעילאי ותתאי. <אז שלום בכל שלום למעלה ולמטה>. הה"ד יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך. <זה שכתוב "יהי שלום בחילך שלוה בארמונותיך" (תהילים קכ״ב:ז׳')>. והבן שהזכיר כאן שלשה דברים זו למעלה מזו והברכה נשפעת מזו לזו. הראשונה נקראת אתר דכל ברכאן כנישין ביה ורמז בו על הספירה הראשונה מעיין הברכה והקדושה. כי שם הברכה מצויה בלי הפסק. ואח"כ הזכיר אילנא עילאה קדישא דמזונא דכלא ביה והרמז למדת רחמים מפני שהמדה ההיא היא גוף האילן ועיקרו שואבת מן הספירה הראשונה כמו שרמזנו ואמר בו קדישא דכתיב והיה מחניך קדוש. והשלישי הוא אמר דכל ברכאן נפקין ביה והרמז בו לשכינה ואמר בו נפקין ביה כי שם מתערב הכל שנאמר כל הנחלים הולכים אל הים (קהלת א ז') ובאחדות אלו הכחות כלם ישראל מקבלין ברכה שאינה פוסקת שנאמר יברכך יי' מציון (תהלים קלד'). וכתיב כי שם צוה יי' את הברכה (תהילים קל״ג:ג׳'). וידעת כי ציון רמז לרחמים וירושלם למדת הדין זהו שלום יהי שלום בחילך שהשלום יהיה מחובר בחיל אז יהיה שלוה בארמנותיך (תהילים קכ״ב:ז׳') והכוונה היא כי ישראל דביקותם במדת רחמים ובשכינה כד"א אשרי העם שככה לך אשרי העם שיי' אלהיו (תהילים קמ״ד:ט״ו') מהו שככה כד"א וחמת המלך שככה (אסתר ז י') שכיך מרוגזא. דבר אחר שכיך ברוגזא הה"ד ואם כבה את עושה לי. אשרי העם שיי' אלהיו רחמי דרחמי וזהו שנאמר כי חלק יי' עמו וכבר הזכרתי זה. וכבר העירותיך בפרשת ואלה המלכים על שם בלעם ומשם משכיל:

ואמר גור אריה יהודה לא יסור שבט מיהודה וגו'. לרמוז שהיה ראוי למלוכה אחר שהיו בו השלשה דברים שראוי לכל מלך. הא' ראוי לכל מלך שיהיה גבור כארי ואמיץ לבו בגבורים באופן שיוכל להושיע עמו. והשנית שיהיו לו יועצים וחכמים. בענין שיהיו מועצותיו כדת נתונות להנצל מאויביו להושיע עמו. כאומרו כי בתחבולות תעשה לך מלחמה ותשועה ברוב יועץ. שרמז בכאן אלו השנים הנזכרות. הראשונה היא הגבורה. והגבורה לפעמים יועיל תחבולה אחת יותר מק' גבורים כענין המארב והשופרות. וזאת היא הגבורה האמיתית שהיא כמו גבורת האריה ששוכב על טרפו כמי שמתנמנם. וזהו גור אריה יהודה מטרף בני עלית. שעושה כמי שמסלק עצמו ואינו רוצה לטרוף. וזהו כרע רבץ כאריה שהוא נראה שרובץ ושוכב במקומו ופתע פתאום דולג על הטרפה ומי יקימנו. וזהו כי בתחבולות תעשה לך מלחמה. אבל התשועה האמיתית היא ברוב יועץ כי העצה והתבונה היא המשלמת כל הדברים. והג' ריבוי העם כי ריבוי העם יעשו המלחמות כאמרו ברב עם הדרת מלך. אבל השם אינו כן כי השם מלך עולם ועד אע"פ שאבדו גוים מארצו. וכנגד הראשונה אמר גור אריה יהודה וגו' וכנגד השנית אמר לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו. שזה רמז על הסופרים והחכמים והסנהדרין. וכנגד ריבוי העם אמר ולו יקהת עמים אסיפת עמים. ואלו השלשה רמוזים במקומות הרבה. ובפרט הזכירם הנביא באמרו רועו עמים וחותו התאזרו וחותו עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום וכו'. שרמז בזה על מפלת סנחריב שבא עם כל גבוריו ושריו ומלכיו ועמים רבים אתו על ירושלים. ואמר שאע"פ שיבא זה המלך בעם רב ועצום ובגבורים רבים וביועצים רבים שהם הג' דברים הנזכרים. עכ"ז יהיה המנוצח. וזהו רועו עמים שהוא כמו רועה דוד. וכן עוצו התחברו עמים רבים. ועכ"ז שהיו נשברים וחתו. וכנגד השניה שהיא הגבורה אמר התאזרו וחותו. וכנגד היועצים אמר עוצו עצה ותופר וגו'. והטעם פי' למטה. ואמר כי ילד יולד לנו בן ניתן לנו שהוא חזקיהו. והוא ינצחהו בתפלתו. ותהי המשרה על שכמו שזה רמז לג' דברים של מלכות שאמרנו. כנגד הראשונה והעקרית. אמר ויקרא שמו פלא יועץ. שזהו כנגד העצה. כי זה הגדיל והפליא עצה יותר טובה ממלך אשור. וכנגד הגבורה אמר אל גבור. וכנגד ריבוי העם אמר אבי עד שר שלום. כי הוא שר ומלך על האומה השלימה. כי מלת שלום תורה על שלימות האומה ועל ריבויה. וחזר לספרם כולם. וזהו למרבה המשרה ולשלום אין קץ. כנגד ריבוי האומה. על כסא דוד ועל ממלכתו. כנגד הגבורה. שהיה דוד גבור כארי. להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה. כנגד העצה. כאומרו הן לצדק ימלוך מלך. ואולי יאמר למרבה המשרה כנגד הגבורה. ולשלום אין קץ כנגד ריבוי האומה. על כסא דוד כנגד היועצים והסנהדרין היושבים על כסא המשפט שהיא ירושלים שנקראת כסא ה'. ואמר כי שמה ישבו כסאות למשפט. וזהו להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה קנאת ה' צבאות תעשה זאת. רצה שהשם קנא על גאוה וגודל לבב של מלך אשור כאומרו מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי כי יציל ה' את ירושלים מידי. ואחר שנתלבש בלבוש הגאוה שהוא מלכות השם כאומרו ה' מלך גאות לבש. [ראוי] שיפשיטוהו ברחוב העיר. אחר שהוא מלבוש נכרי. ולכן ויקנא ה' לארצו ויחמול על עמו ויהרוג משמניהם. כמו שאמר למטה לכן ישלח האדון ה' צבאות במשמניו רזון ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש. כי כן דרך כל המתגאה נופל באש כמו שכתבתי למעלה. וזהו ותחת כבודו. כמאמרם ז"ל כמין חוטי אש נכנסו בחוטמיהן ונשרפו מבפנים ונשארו גופם ומלבושם. וזהו ותחת כבודו. ולא כבודו. וכבודו של אדם מלבושיו. ומפני שהיו מבני שם כדכתיב ובני שם עילם ואשור. רצה הקב"ה לפרוע להם מה שעשה אביהם בענין נח דכתיב ויקח שם ויפת את השמלה ולכן נשארו בגדיהם. וכן נראה שפרע השם חובו לשם ועשה טובה לחזקיהו ועמו שישללו שללם ויבוזו חילם כאומרו אז חולק עד שלל מרבה. וכן קיים מה שקראו אבי עד אבי השלל. ואלו השלשה אמרם הנביא למטה באומרו ביום ההוא יהיה ה' צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו. וזהו כנגד ריבוי העם. ולרוח משפט ליושב על המשפט כנגד היועצים. ולגבורה משיבי מלחמה שערה כנגד הגבורה. וכן תמצא אלו הג' במזמור שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. אחר שהיא בנויה בכל מיני יופי והיא יסוד העולם וכן אמר שמחתי כמאמרם ז"ל. לפי שהיה שומע דוד שהיו אומרים מתי ימות זקן זה ויבנה בנו בה"מ לפי שנאמר לו רק אתה לא תבנה הבית. ועכ"ז היה שמח. והטעם לפי שהיא קיום ישראל. וזהו עומדות היו רגלינו והיה להם קיום בשביל שעריך ירושלם שהיו עוסקין בתורה. ואמר ירושלם הבנויה. באלו הג' דברים שהם יופי ותכשיט המלכות או המדינה כמו שהיו נמצאים בעיר שחוברה לה יחדיו והיא מכוונת כנגדה שהיא ירושלם של מעלה. וזהו כעיר שחוברה לה יחדיו. או שרמז בזה על ריבוי העם שבה. וזהו ירושלם הבנויה ומיוסדת ברוב עם כעיר שחוברה לה כל העם יחדיו. וכנגד הגבורה אמר ששם עלו שבטים גבורים משולים לאריות ולזאבים. וזהו שבטי יה שבטים חזקים כמו שלהבת יה. ואחר שהם האבות והם חזקים הם עדות לבנים שהיו כולם גבורים. וזהו עדות לישראל. ואמר להודות לשם ה'. לרמוז שלא היתה גבורתם בעניני העולם להרוג ולכלות. אלא להודות לשם ה'. כאומרו וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים. וכן אמר ואל יתהלל הגבור בגבורתו כי אם בזאת יתהלל המתהלל. ולכן אמר כי כל אותם שנדמו לאדם הראשון בדברים ידועים. לקו בהם. אבשלום בשערו בו נתלה. שמשון בכוחו בו לקה. צדקיהו בעיניו ואת עיני צדקיהו עור. אסא ברגליו חלה את רגליו. והטעם כמו שכתבו בזוהר כי אלו הדברים הם נתונים מהשם לכבד את השם. כאומרם כבד את ה' מהונך אל תיקרי מהונך אלא מחונך. ואם האדם הולך אחר מראה עיניו כמו שמשון שאמר אותה קח לי כי ישרה היא בעיני. ולא בעיני המקום. ראוי היה שינקרו פלשתים את עיניו. וכן אבשלום ואסא וצדקיהו הכעיסו השם באותם הדברים עצמם. והם ראוים לעונש מדה כנגד מדה. וכן אמרו גבורים לעמוד בפרץ דוחים וכו'. ולסותמו ולא לפרוץ הגדר. ולכן אמר בכאן להודות לשם ה'. כי גבורתם לא היתה אלא לעבוד את ה'. וכנגד העצה אמר כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד. שזה רמז לסנהדרין היושבים בלשכת הגזית על דבר המשפט. כסאות לבית דוד דכתיב ביה ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו. ואחר שכל אלו השלשה דברים נמצאים בה הראוים למלך. אמר שאלו שלום ירושלם ישליו אוהביך. כי אחר שהיא שלימה כשלמיות האלו ישליו אוהביך. כי בשלומה יהיה לכם שלום. וז"ש למן היום אשר הוצאתי את עמי מארץ מצרים לא בחרתי בעיר ואבחר בדוד. ואבחר בירושלם מבעי ליה. אלא להורות מה שאמרנו כי כשהמנהיג נמצאו בו אלו השלמיות. מיד המדינה מאושרת. וכשהמדינה מאושרת. המנהיג מאושר והעם מאושר. וזהו אשרי העם שככה לו אשרי העם וכו'. בראשם להנהיגם. וכן בכאן אמר ישליו אוהביך. וכיצד ישליו אוהביך כשהקטנים ישמעו לגדולים. וזהו יהי שלום בחילך שהיא החומה הקטנה. מיד יהיה שלוה בארמנותיך. שהיא החומה הגדולה והבירניות הגדולות. וזה רמז ומשל ופירוש המשל. ואמר למען אחי ורעי. שהם כלל העם. אדברה נא שלום בך. שהם היחידי סגולה. ובזה רמז שראוי לגדולים להנהיגם בנחת ובשלום ולשמוע אותם. וזהו שאמרו וכל שכן אם הגדולים נשמעים לקטנים. וזהו אדברה נא שלום בך. כלומר בבקשה מכם שתדברו שלום אל עמו ואל חסידיו. וכן למען בית ה' אלהינו שראוי לה להיותה שלימה שיהיו בה מנהיגים ויועצים. אבקשה טוב לך בהנהגה הזאת ותקבלו שכר טוב. כאומרו אני כברוש רענן שממני פריך נמצא. ואם פירוש יהי שלום בחילך הוא על חיל האומה וריבויה. יהיו אלו השלשה דברים הנזכרים במזמור כסדר הפסוק. כנגד הגבורה. אמר ששם עלו שבטים. כנגד העצה. אמר כי שמה ישבו כסאות למשפט. וכנגד רבוי העם. אמר יהי שלום בחילך. שהוא כמו חיל גוים והוא כנגד ולו יקהת עמים:

ע"ד האמת לתרץ מה שאמר אחר הגזירה של מרגלים בבאכם הלא כל הדור ההוא לא נכנסו לארץ כי נגזרה עליהם גזירה ולמה משונה ביאה זו לחייב מיד ולמה משונה ביאה זו שתהיה בביאת כולכם ולמה חיוב חלה משעת גלגול רזא דגלגולא הוא כי ידוע שמשה וס' רבוא דיליה מעלמא דאתי אינון ופני משה פני חמה כמ"ש וישל"ח אות"ם מש"ה ס"ת חמ"ה שהם היו במדריגה חמה ודורו של משה זכו לאכול לחם מן השמים שהוא מאות ו' של השם אבל מיד בימי יהושע שהיה פני לבנה לכן עיר ראשונה שכבשו ישראל נקראת יריחו ברזא דחכמתא והיה ז' חומות סביבה רזא דז' קליפין שכבשה יהושע ותיקן עלינ"ו לשב"ח בגימטריא א"בג י"תץ ז' שמהן בז' יומין בז' שופרות בז' כהנים לקבל ז' שערים דלעילא (יהושע ו) וירחו סוגרת ומסוגרת וגו' א"ין י"וצאו"אין ב"א ר"ת איו"ב שכבר סר צלם מעליהם ולא היה להם ע"ץ להגין עליהם שהיה צדיק ויוצא ובא לפניהם ועל פי הסוד ויריחו היא השכינה סוגרת ומסוגרת והנה יהושע היה פני לבנה וזכה בה אבל הזקנים שבדור אמרו אוי לאותה בושה כמ"ש (קהלת א) מה יתרון לאדם על יהושע אי' (שם) בכל עמלו שיעמול תחת השמש. אף שהרג ל"א מלכים מאחר שהוא עומל תחת השמש שהיא הלבנה ואין אורו ממנו לדעתי סוד זה שבמדבר היתה איפה ג' סאין י"ח קבין ובימי יהושע משנכנסו לא"י נעשה מו' קבין ה' קבין הגדילו המידות לגריעותא שנעשה מו' ה' כי מקודם בימי משה דרגא דו' כי בשש באו ש"ש וקבל תורה בששה בסיון לקבל דרגיה אבל בימי יהושע אכלו (יהושע ה) מעבור הארץ שהוא ה' אחרונה של השם לכן נעשה מו' קבין של מדה ה' ועתה (קהלת א) דור הולך זה ס' רבוא (שם) ודור בא ס' רבוא דור הולך זה משה ודור בא זה משה כי בכל דור ודור (שם) וזרח השמש זה משה (שם) ובא השמש זה משה (שם) אל מקומו שואף זורח הוא שם כי משה מאיר לכל הדורות כמ"ש (שם) מ"ה ש"היה הו"א ש"יהיה (דברים יד) כי ע"ם קדו"ש עת"ה ס"ת מש"ה כי משה הוא כולל כל הפרצופים (תהלים קמד) אשרי העם שככ"ה בגימטריא מש"ה ככ"ה נוטריקון כ"לל כ"ל ה"דורות אם ככ"ה את עושה לי וכמו שמתחלה היה אה"ר חלה של עולם רק אח"כ נתמעט על ק' אמה ולא זכה רק לשני עולמות וחצי שהם ד' פרצופים על עשייה וד' פרצופים של יצירה וב' פרצופים של ו"ה מן עולם הכסא אבל מתחלה (בראשית א) תוצא הארץ נפש חיה למינה שזכה גם כן לחכמה שהוא י"ה סוד חיה אח"כ נקראת חיה שלא זכה לשמינית שהוא אמא עילאה דמקננא בכורסיי' רק לב' פרצופי' שלה שהם ו"ה אבל ב' פרצופים של י"ה שהם אבא ואמא לזה לא זכה (שם ה) ז"ה ספר תולדות אדם זה כלול מי"ב פרצופים של ג' עולמות בכל עולם ד' אתוון של שם שהם ד' פרצופים לדעתי סוד זה מבואר בפסוק (שם ב) ויהי ה"אדם ל"נפש ח"יה ר"ת חל"ה שאדם הראשון נעשה חלה של עולם ונתהפך (איוב לח) כחומר חותם (בראשית ב) ויפ"ח באפי"ו נשמ"ת חיי"ם ס"ת חות"ם ומי תיקן העיסה ס"ת משה כי משה שהוא בשג"ם היו ימיו מאה ועשרים שנה ותיקן כל הי"ב פרצופים (שמות ג) וז"ה לך האות שגם ב' פרצופים שהיו חסירים לאד"הר נתמלאו למשה מש"ה ב"ן עמר"ם בגימטריא שם מלא על עולם מלא דהיינו שם במילואו כזה ש"ין מ"ם עולים במילואו כזה עי"ן וי"ו למ"ד מ"ם שו' עם הכולל הרי השמ"ז כמנין מ"שה ב"ן ע"מרם שהיה אז ש"ם מלא על ע"ולם מלא (שם ב) ותרא אותו כי טוב הוא ר"ל עולם הבריאה נקרא עולם שכולו טוב כמ"ש אחוז בכסא והחזר להם תשובה שזכה שפרש שדי זיו שכינתו עליו וזכה לכל שיעור קומה של א"הר וי"הי האד"ם בגימטריא כס"א שזכה לעולם הכסא וי"הי הוא מעשר של עמ"ר לגלגלת מספר נפשותיכם כי לכל צדיק י"ש עולמות ומבואר בתיבת (משלי ח) ל"הנחיל תמן חל"ה נשארו אתוון לי"ן היש בית אביך מקום ל"לין מספר צ' כי כל צ' וצדיק הוא חלה של עולם ונוחל י"ש עולמות שהוא המעשר מן י"ש הוא א"ל כמ"ש יעקב (בראשית כח) אכן י"ש י"י במקום הזה ויקרא שם המקום ההוא בית א"ל שהוא מעשר מן י"ש וכן נקראים ישראל י"ש עולמות אל שהוא מעשר מן י"ש ד' כסאות אחסין ליה תמן בסוד (שיר ח) מאתיים לנוטרים את פריו כמ"ש בזוהר ע"פ באלוני ממר"א כסא ר' מזה הטעם לא פחות עלמין מנ"א צדיקים כמ"ש במדרש נשא ע"פ (שופטים יג) ויהי איש אחד מצרעה ממשפח' הדני ושמו מנוח מנין ויה"י אע"פ שארז"ל ל' צדיקים תרווייהו איתנהו כי על צדיק אחד עולם עומד שהוא כלל כל השלשים מן השלשים הכי נכבד אם כן כולם כאחד ל"א וגם בסטרא אחרא לקבל עמר זה מעשר ל"א שהיו בירושלים לקבל מרכבה קדושה שהיא ג"כ ל"א זה מבואר במלת ויה"י האדם לנפש חיה כתרומת גורן סוד עליית ארבע עולמות שמתקן האדם בכל יום ע"י ד' מעשים מתקן עשייה דהיינו מפנה ומניח ציצית ותפילין של יד ושל ראש הרי תיקן ארבע עולמות מן עשיה ובתפלה ע"י דיבור מעלה יצירה לבריאה וכשמכוון רעותא דלבא מעלה בריאה ובמחשבה אצילות ובד' עולמות אלו נעשה מלכות בנקודה אמצעית כלבנה שהיא כחצי גורן עגולה כמ"ש כתרומת גור"ן כן תרימו אותה והנה דור המדבר שהיו בימי משה בכלל אותו דור שהלך אותו דור אח"כ בא בימי יהושע כמ"ש בס' הבהיר דור שכבר בא א' דבר אל בני ישראל בבואכם ממש שהם בעצמם חזרו ובאו כי ס' רבוא נשמות בעולם והם הפרצופים של כל הדורות וכמ"ש אצל יהושע (יהושע ה) ואת בניהם הקים תחתם דייקא (תהלים מה) תחת אבותיך יהיו בניך (יהושע ה) וישבו החתם במחנה עד חיותם ר"ל שחיות שלהם חזרו ובאו וכמ"ש ויהושע וכלב חיו ממש מן האנשים ההם ע"כ (שם) ויקרא יהושע שם המקום ההוא ג"לגל כי שם נתברר ונתלבן סוד זה רזא דגלגולא ולכן מיד כשבאו אל א"י שהוא נגד ארץ החיים דלעילא נתחייבו מיד בחלה לטהר עיסה ולכן חיוב חלה אינו חל רק משעת גלגול כי סוד זה הוא רזא דגלגולא בסוד עמר לגלגלת שמורה ע"ס הגלגול ג' תרומות אלו מורים על ג' גלגולים (איוב לג) הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר ר"ל ג' גלגולים הם מג' אבות גומלי חסדים גלגול ראשון מן אברהם חסד גלגול ב' מן יצחק ביישנים (שמות כ) למען תהי' יראתו על פניכם זו הבושה מסטרא דיצחק דאזל סומקא ואתי חוורי רחמנים גלגול ג' מיעקב הן הן ג' תרומות לקבל ג' קיטרין נפש רות נשמה. ותיקנו של א"הר בג' אבות אלו אברהם תיקן נפש יצחק רוח יעקב נשמה או לקבל ג' תפלות כמ"ש הבהיר ע"פ (שם כה) ויקחו לי תרומה א' הקב"ה הרימו אותי בתפלתכם ג' מלאכים ממונים על ג' תפלות בר"מ פקודא דא להפריש חלה לכהןחל"ה הכי חושבנה מ"ג בצים וחד חומש ואית חד מן חמשים דאיהו נ' וסי' מג"ן דאיהו מ"יכאל ג"בריאל נ"וריאל חל"ה שכינתא באתר דאילין מלאכין תמן אבהן ובאחר דאבהן תמן שכינתא תמן ובה ויח"ל בה צלינא הה"ד (שם לב) ויחל משה י"י אלקים אתה החילות ובה חל"ה זכות אבות ובה תמה זכות אבות לרשעים לדעתי ראשי"ת עריסותיכ"ם חל"ה ס"ת תמ"ה הרי בכאן מבוארין תרוויהו חלה זכות אבות תמה זכות אבות ג' תרומות אלו ג' זכיות מג' אבות גם ג' תפלות שתקנו אבות העולם שחרית מקבל מלאך מיכאל מנחה מקבל מלאך גבריאל ערבית מקבל מלאך נוריאל כמ"ש יעקב (בראשית כח) מה נורא המקום הזה ג' מלאכים אלו בצירוף יחד מיכא"ל גבריא"ל נוריא"ל בגימטריא אברה"ם יצח"ק ויעק"ב והוא חשבון כ"בש א' בבוקר כ"בש ב' בין הערבים ב"פ כבש בגי' תרמ"ד כי תפלות נגד תמידין תקנו שהיו שנים ליום לכן נחלקו רז"ל על תפלת ערבית אם היא רשות גם נקראת חלה תרומה לרמוז על מה שארז"ל גדולה תורה שקדמה מ' שנה לחלה וצריך ליתן טעם למה באמת קדמה מ' והענין שארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת וכן יצירת הגוף מ' יום כי בתוך מ' יום ליצירה יכולין לשנות מנקבה לזכר וכן מ' יום הוצרך משה להיות בהר לקבל תורה שבע"פ וכמו שלא יכול משה לקבל תורה שבע"פ פחות מ' יום שהוא סוד יצירת הולד כן מ' שנה קדמה תורה קודם לחלה שהוא סוד עיסה תיקון א' גופו של אדם קדמאה ז"ש ראשית עריסותיכם על קטן המוטל בעריסה היא בא כדמיון חלה מה חלה ניתנה מ' שנה אחר התור' שהיא הנשמה והעיסה הוא הגוף ז"ש תרימו תרומ"ה בהיפך אתוון תור"ה מ' כמו שתורה קדמה מ' לכן מ' אותיות פסוק ראשית עריסותיכם וי' תיבות וכן בפסוק אחרון מראשית עריסותיכם פסוק זה מתחיל במ' ומסיים במ' סוד (שמות ב) מן ה"מים משיתיהו י' היא סוד חלה טפה כמבואר בתיקונים ובלא מים אין יכולין לגבל העיסה כי העושה עיסתו קמח אינו חייב בחלה עד שיתן לתוכו מים ולכן ארז"ל שצריך להיות א' מן ז' משקין לחייב בחלה שיהי' נקרא משקה י"ד שח"ט ד"ם. ר"אשית ע"ריסותיכם ח"לה ת"רימו ר"ת בגימטריא ערבו"ת כי שם באותו רקיע ז' נחלקין נשמת זכר לנשמת נקבה תרומה משם המורם מכם כיוצא בכם והכל לפי סנהדרין של מעלה כ"תרומת ג"רן ר"ת כ"ג סנהדרי קטנה שהיו יושבים חצי גורן עגולה כ"ן בגי' שבעים סנהדרין כי כשיבא אדם אל ארץ החיים דלעילא דנין אותו סנהדרין קטנה וגדולה (תהלים קכב) כי שמה ישבו כסאות למשפט דמיון ירושלים דלמטה (שם) הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו וס"ת (שם מב) תהום אל ת'הום קרא לקול צינוריך ראשית עריסה באים ה' מלאכי חבלה א' מכה הב' מונה הג' קורא הד' מביא עשבים הה' מכה אביו ואמו ובהיפוך אתוון המות כתרומת גרן הוא ג' גוליירין בישין המתגרין במלחמה אף חמה משחית עם סמא"ל סט"ן בגימטריא ר"ן הרי גר"ן האטד של המצרי' וכפי תרומת המסטיני' והמקטריגים כן תרימו אתם כפי התגברותו עם כתות סמאל סטן שכבש את יצרו כפי כחו זה מרימין הנשמה באותו עולם גם בבואכם אז מיד בדריסת הרגל שלהם קדשו הארץ ארז"ל יכול בכניסת ב' או ג' מרגלים ת"ל בבואכם כולכם ולא בביאת מקצתם כי מתחלה היו ס' רבוא כלבים שם עיסת כלבים פטורה מן החלה בזמן שאין הרועים אוכלים אותה אע"פי שהיא נקייה אבל אח"כ כשנכנסו ס' רבוא פרצופים למטה קדושים נשמות טהורות ובדריסתם קדשו הארץ גם באכילתם העלו ניצוצות טהורות הבלועים בתוך עמקי הקליפות ז"ש באכלכם מלחם הארץ אז תרימו ניצוצות טהורות לי"י לתוך הקדושה ולפי שצדיק (משלי יג) אוכל לשובע נפשו שאוכל ותיקן הנפש האוכל לכך (תהלים קיא) ראשית חכמה יראת י"י שראשית עריסה יקח מיד חלה: