איכה ד:טו הפניות ומקבילות

‎צ. אנשי מצתיך (ישעיהו מא, יב), אוהב מצה (משלי יז, יט), אשר הצו (במדבר כו, ט), בהצתם על ה' (במדבר כו, ט), עברים נצים (שמות ב, יג), ויצץ ציץ (במדבר יז, כג), הנצנים נראו בארץ (שיר ב, יב), עלחה נצה (בראשית מ, י), כציץ יצא וימל (איוב יד, ב), תנו ציץ למואב (ירמיהו מח, ט), כי נצא תצא (שם), מראתו בנצתה (ויקרא א, טז), מלא הנוצה (יחזקאל יז, ג), כי נצו גם נעו (איכה ד, טו).

שָׁבַת סוּרוּ מֶנִּי שִׁמְעוּנִי עוֹבְרַי (נ"א עוֹכְרַי). סְחִי וּמָאוֹס הֱשִׂימוּנִי בְּעֶדְרֵי חֲבֵרַי. סַכּוֹתָה מִשְׁכָּן מִסְּכוֹת דְּבִירַי. סַכּוֹתָ וְהֻבְלָגוּ גִּבּוֹרַי. סָפְקוּ כַף וּמָעֲדוּ אֵבָרַי. כְּסִלָּה כָל אַבִּירַי:

אאזרך ולא ידעתני (ישעיהו מה, ה), אזרו חיל (ש"א ב, ד), אזר נא כגבר חלציך (איוב לח, ג), כאשר ידבק האזור (ירמיהו יג, יא), ותאזרני חיל (תהלים יח, מ). מצאו הפותרים ותזרני חיל (ש"ב כב, מ), וסברו שהמלה גרועת אל"ף והמלה סדורה כמשפט, אך בהיות ותאזרני מגזרת אזור, ותזרני מגזרת זר זהב (שמות כה, יא), ונמצאו המלים שלמות והענין אחר. וגם כה עשו לוירפו את שבר בת עמי (ירמיהו ח, יא), סברו שהמלה גרועת אל"ף, ונראת המלה שהיא עומדת על משפטה, אך בהיות וירפו מן תרופה, וירפאו מן רפאות, וגם כה אמרו בכי נצו וגם נעו (איכה ד, טו), סברו שהמלה גרועת אל"ף, הרחיקו המלה מן תנו ציץ למואב כי נצא תצא (ירמיהו מח, ט), והקריבוה אל נאצות (נחמיה ט, יח), וכי נאצו (במדבר ט, ל), ולא יתכן לפתר כה, על כי נצו יורה על נעו, ונעו יורה על נצו. ופתרונם כי עפו וגם נדדו, ופתרון תנו ציץ למואב, תנו כנף למואב כי עוף תעוף. וגם כה תקנו בפן יפקד עליה (ישעיהו כז, ג), סברו שהמלה חלופת אותיות, והחליפו יו"ד באל"ף, וכן פתרו המלה. ואין המלה כאשר יזמו ולא פתרונה כאשר דמו, ואם בא יבא הפותר בכל המלים אשר איננו משיג ובהעלם ממנו שכל המלה למצוא פתרונה ולעמוד על ענינה עד הגריעו אותה והחליפו אותיותיה או ספות על יסודה, נמצאו מעמקיו מישור ונקלו חתחתיו וממציא פתח לכל בודה, אבל המלה סדורה כדת כתובה כמשפט, וכה פתרון ענינה: וזה תחלת הענין, ביום ההוא יפקד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן וגו' (ישעיהו כז, א), ויהי בכרות אלהינו האויבים האלה ויתמו מן הארץ, ביום ההוא כרם חמד ענו לה (שם, ב), אז בהיות הכרם גדורה באין פרץ יאשרוה איים ולאמים ויקראוה כרם חמד. ואני (ה') נצרה לרגעים אשקנה פן יפקד עליה (שם, ג), אני י"י אצרנה תמיד פן יפקד עליה האויב, על כן פקדתי על לויתן שלא ישחית הכרם. פרשה זו סמוכה לענין ראשון, אפס כי לא תהיה הכרם נצורה גדורה ועזוקה כי אם עד תם כח לויתן ועוז התנין, אבל מצאנו בכל קריות ספרד בספרים המוגהים מהם אשר הבדיקו [נ"א הבקיהו] אנשי לבב מביני מדע 'פן יפקד עליה', ובקריות טבריא 'פן אפקד עליה', ואין מי יתבונן הנכוחה, זולתי אלהים.