במדבר כ:יב הפניות ומקבילות

ולפי האמור יש לפרש את ג' הלשונות הנאמר בחטא זה, לא האמנתם בי להקדישני, מריתם פי וגו' להקדישני, מעלתם בי וגו' אשר לא קדשתם וגו', ונראה לפרש לפימ"ש לעיל היו ג' שגגות, אחד על אשר לא ענה להם עמדו ואשמעה, ובודאי אם הי' עושה כן הי' מביא אמונה בה' ובמשה עבדו שהי' מורה שכל מה שמשה אומר הכל הוא מפי הגבורה, ובחטא זה נאמר לא האמנתם בי כמו שפירש הרמב"ן שהוא פועל יוצא לישראל, חטא השני ששגג לדבר אל סלע האחר במקום שהי' נצרך הכאה ולא נתן מים והי' בדבר חילול ש"ש לשעתו כמובן שהרי לא עלה על דעת העם שהי' צריך הכאה, ובזה החטא נאמר אשר מריתם והוא נמי פועל יוצא לישראל שעשה אותם ממרים לשעתם שהרי לא עמדו דברי משה בשם ה', וחשבו על הש"י ועל משה תועה ח"ו, חטא הג' ששגג להכות את סלע הראשון שלא הי' צריך אלא דיבור, והיינו משום דענין רכות האבן שנעשה ספוגיי שנשאר בו מעלה שהשיג מעמידתו ית"ש שמה ועדיין הוא קודש, והם החשיבוהו לחולין לומר שנסתלקה הקדושה שמאז והוצרך לחזור ולהכותו, והוא ענין מעילה שמתנהג עם קודש כאלו הי' חולין כמו הנהנה מן ההקדש, ודו"ק:

ובזה יתיישב לנו דברי רש"י חקת, יען לא האמנתם בי גילה הכתוב שאלולי חטא זה בלבד הי' נכנסין לארץ, וכן ברש"י פינחס הם מי מריבת קדש, הם לבדם אין בהם ענין אחר, וכאן משמע דבשביל מה שאמר למה הרעות וכמו דמסיים המדרש מכאן אתה למד שנטל משה עכשיו את הדין שלא יכנס לארץ, ועיין מזרחי וגור ארי', ולפי דרכינו י"ל דכל ענין דמי מריבה שלא עלה לו כהוגן ואסתלק ענין האלקי ואתפגם סיהרא ואמשיכו עלייהו למאן דלא איצטריך ואסתאיבו בי', הכל נמשך ממאמר למה הרעות שמחשבתו ומאמרו בכאן הי' מועלת לצאת לפועל ענין זה עצמו לאחר זמן במי מריבה, אחר שלא הי' ראוי לו לחשוב ולומר, וכענין שמצינו מלכים ב' יוד י"ב ביהוא בשביל שאמר יהוא יעבדנו הרבה, יצא אח"כ לפועל שיהוא לא שמר ללכת בתורת ה', כי ברית כרותה לשפתים, ומרע"ה לרגלי גודל מעלתו הי' דיבורו למה הרעות כפירוש הזוה"ק, מועיל שיצא זה הענין בעצמו אח"כ לפועל:

וַ֭יַּקְצִיפוּ עַל־מֵ֥י מְרִיבָ֑ה וַיֵּ֥רַע לְ֝מֹשֶׁ֗ה בַּעֲבוּרָֽם׃