וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר׃
שם משמואל
ונראה דהנה בזוה"ק ח"ב (קמ"ח:) כתיב ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור א"ר יוסי ההוא אור אתגנז ואיהו אזדמן לצדיקים לעלמא דאתי כמה דאוקמוה אור זרוע לצדיק וכו' רבי יהודה אומר אלמלי אתגניז מכל וכל לא קאים עלמא אפי' רגעא חדא אלא אתגניז ואזדרע כהאי זרעא דעביד תולדין וזרעין ואיבין, ומני' אתקיים עלמא ויש להבין דהנה בטעם שנגנז האי אור איתא ברש"י משום הרשעים שאינם כדאי להשתמש באותה אורה, ואיתא בספה"ק דהאי אור הוא אהבה רבה, והרשעים הי' משתמשין בו לאהבת חיצוניות, וא"כ תולדות האור ההוא מאחר שיש בו כדי קיום העולם מסתברא שיש בו נמי חשש זה שלא ישתמשו בו הרשעים לאהבת חיצוניות, וא"כ מה הועיל במה שנגנז לצדיקים, ונראה דהנה אמרו ז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע, והגיד הרה"ק היהודי זצללה"ה מפרשיחא דכן נמי הוא בזה העולם דאם אין המקום ראוי לקבל קדושה הנשפע לה משמים זוכה הצדיק שהוא שם ונטלו עכ"ד, ונראה לומר בטעמו של דבר כי הקדושה הנשפע הוא פירות מאור שנברא ביום הראשון כנ"ל, ובאשר האור ההוא גניז לצדיקים לעת"ל א"כ גם הפירות שייכים להצדיק, והם נקראים גידולי תרומה והגם שחיצוניות של השפעה נוטלין אותה כל העולם, אבל פנימית ההשפעה חוזרת לבעלי' שהוא הצדיק, ולפי"ז מובן אשר בפירות של האור ההוא אין חשש לקיחת הרשעים לאהבת חיצוניות שהאהבה הוא פנימית של השפעה כמובן, ובזה אין להרשעים שליטה שהרי הוא חוזרת ונשתאבת בהצדיק:
תהילים
בִּדְבַ֣ר יְ֭הֹוָה שָׁמַ֣יִם נַעֲשׂ֑וּ וּבְר֥וּחַ פִּ֝֗יו כׇּל־צְבָאָֽם׃
מחברת מנחם
מתחלק לשבע מחלקות: האחד, יהי אור ויהי אור (בראשית א, ג), פתח דבריך יאיר (תהלים קיט, קל), להאיר על הארץ (בראשית א, טו), כל מאורי אור (יחזקאל לב, ח), ענין נגה המה.