וַיּוֹצֵ֨א אֹת֜וֹ הַח֗וּצָה וַיֹּ֙אמֶר֙ הַבֶּט־נָ֣א הַשָּׁמַ֗יְמָה וּסְפֹר֙ הַכּ֣וֹכָבִ֔ים אִם־תּוּכַ֖ל לִסְפֹּ֣ר אֹתָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֥ה יִהְיֶ֖ה זַרְעֶֽךָ׃
שם משמואל
ונראה דהנה ישראל נמשלו לכוכבים כמ"ש הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם, ובעקידה נאמר ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים, ויש להתבונן למה נאמרו שניהם ככוכבי השמים וכחול, יאמר המרובה שבשניהם והמועט בכלל, ונראה דזה בכמות וזה באיכות, דכחול הם בכמות, שיהי' בהם הריבוי, וככוכבים הם באיכות שישראל חשובים וגדולים ככוכבים, ובזה יובנו דברי המדרש אברהם נתברך בכוכבים שנאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים, יצחק נתברך בחול שנאמר והרבה ארבה את זרעך וגו' יעקב נתברך בעפר הארץ שנאמר והי' זרעך כעפר הארץ, כי אמרו ז"ל שאצטיגנינות גדולה היתה בלבו של אברהם וכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו, ואמרו ז"ל מלמד שעשו בימה והושיבו אותו למעלה והיו מקלסין לפניו מלך אתה עלינו נשיא אתה עלינו וכו' אבל הוא השיב הגדולה לבעלי' באמרו אל יחסר העולם מלכו אל יחסר העולם אלקיו, וע"כ בזכות זה נתברכו בניו ככוכבים בחשיבות, ובש"ס פרק הרואה האי דאמר חזאי בחלמא דקטיף לי כוכבא א"ל בר ישראל גנבת פירש"י שנמשלו לכוכבים, יצחק מדתו הריבוי כמבואר במהר"ל בספר הנצח פרק ה', ומצאתי רמז לזה בכתוב וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק, אף דמקודם יצחק לא הוליד אלא ישמעאל, אלא דקאי על יצחק. ודו"ק. וע"כ בזכותו נתרבו בניו כחול שהוא הריבוי, יעקב הוא כלול משניהם לפיכך נתברכו בניו כעפר הארץ שהוא עושה פירות ומלך לשדה נעבד, והכל הי' מן העפר אפי' גלגל חמה, והבן:
מגילה
(אסתר ו, יג) כי נפל תפול לפניו דרש ר' יהודה בר אלעאי שתי נפילות הללו למה אמרו לו אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים כשהן יורדין יורדין עד עפר וכשהן עולין עולין עד לכוכבים
מחברת מנחם
מתחלק לארבע מחלקות: האחד, מספר בני ישראל (הושע ב, א), וספר הכוכבים (בראשית טו, ה), אספרם מחול ירבון (תהלים קלט, יח), אשר לא יספרו (מ"א ח, ה), ענין מנין המה.