בראשית ט:יג הפניות ומקבילות

עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּוּ הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה:

את קשתי נתתי בענן וגו' הנה אמרו חז"ל ששאל רשב"י ע"ה לר"י ב"ל נראתה הקש' בימיך א"ל הן א"ל אם כן לאו אתה בר ליואי ע"ש. והמאמר צריך הבנה כיון שראינו הפעם שלא היה נח הצדיק יכול להגין על בני דורו א"כ מה כ"כ התימה בדורות אחרונים כמו בימי ריב"ל גם אם נראתה הקשת בימיו מ"מ אפשר שהיה צדיק גדול רק שאין דורו זכאי לכך לכן צריכים לקשת וא"כ מה חרי האף הגדול הזה שאמר לו א"כ לאו אתה בר ליואי ואפשר לתרץ דהנה האלשיך הקדוש פי' על מאמר חז"ל כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו כאלו נחרב בימיו הטעם לזה כי בוודאי מן הנמנע לצדיק יחידי בלי זכות דורו כלל להביא מלך המשיח ולבנות בית המקדש ועכ"ז חייב כל אדם מישראל לתקן מעשיו וימיו ושנותיו ולעשות עכ"פ הכנה לגאולה שלא יהיה העיכוב מצדו ח"ו וז"ש כל מי שלא נבנה בהמ"ק בימיו דייקא פי' שלא השגיח על ימיו ושנותיו שיהיו מתוקנים וראוים לבנין בהמ"ק כאילו נחרב בימיו עכ"ל ודפח"ח ומעתה נחזי אנן ונימא כזאת בענין הקשת הגם שמן הנמנע לצדיק יחידי להגן על כל בני דורו וכמו שמצינו בדור המבול. עכ"ז אין אדם מישראל יוצא ידי חובתו כ"א לעבוד הש"י בעוז ותעצומות עד שהוא מצד עצמו עכ"פ לא יצטרך לקשת. וזה ששאל רשב"י לריב"ל נראתה הקשת בימיך פי' תקנת ימיך עד שלא הוצרכת מצד עצמך לקשת והשיב לו בענוותנותו הן וע"ז אמר לו א"כ לאו אתה בר ליואי וא"ש ומעתה נבאר פגם דור המבול וענין הקשת מה שהוא שייך לזה מן הידוע כי בוראנו ית"ש עלת על כל העילות דלית מחשבה תפיסא בו כלל שעלה ברצונו הפשוט לברא העולם לא היה רק לבעבור חפצו ורצונו בעושי רצונו ויקרא בהם אלהותו ית' והחקירה הגדולה שנתחבטו בה שאיך יתכן חפץ ורצון לבוראנו המופשט מכל מדה וציור תשובתנו ע"ז שאנחנו מאמינים בני מאמינים אמונתנו לעד קיימת שבוודאי נתלבש בבחינת רצון לרצונו בעבודת ישראל ובתורה ואין להבין הדבר על בוריו וכבר הניח הרמב"ם ז"ל יסוד אמיתי בזה עפ"י הכתוב כי לא מחשבותי מחשבותיכם והחוקר לדעת ולהבין מחשבת יוצרנו סכל הוא כי לית מחשבה תפיסא בי' והנה הרבה טועים ע"י זאת החקירה כרעו ונפלו ומעדו מאמונת יוצרנו ובמשה ובישראל עמו והחקירה הזאת התעום עד שפגמו ברעוא דרעוין ואמרו כי נברא העולם מבלי כוונת מכוון עד שלפי דעתם אין צורך לבורא ית"ש בעבודת עמו וכמו שהארכתי מזה הרבה בהגהות לספר גבורות ה' יע"ש וזה הוא עמק עכור לכל מעדי רגל הכדים ונעים מעל משכן ה' ותורתו ומצותיו וכן היה פגם דור המבול ולכן השחיתו את דרכם ופגמו בזרע לבטלה להורות על שפעת המשפיע ללא צורך וזווגו מין בשאינו מינו להורות על עירוב הנבראים שלא היתה בכוונה וסדר רק הכל במקרה. וכ"כ גדול כח הפגם עד שנקם ה' באויביו מדה במדה והוריק עליהם מי המבול בלי מדה ושיעור וצימצום כרצונם בהשפע' בלי צימצום לאבד כל זכר למו ואחרי כן כאשר שב ה' וינחם על הרעה ויכלא הגשם מן השמים והביט אל נח ויאמר לא אוסיף עוד לקלל וגו' את קשתי נתתי בענן פי' ברמז במלת ענן על החסד הגדול וכמ"ש בזוה"ק בפסוק ויבא משה בתוך הענן שהוא מלאך מיכאל כהנא רבא ע"ש והענן מכונה ג"כ בשם ע"ב שמספרו עולה חס"ד ומלת קשת מורה על בחינת גבורה כמ"ש אשה קשת רוח אנכי ולכן אמר ה' את קשתי נתתי בענן נתתי דייקא לשון עבר פי' כאשר בראתי עולמי שלא כדעת החוטאים רק נתתי בחינת הגבורה בתוך החסדים שלא יתפשטו החסדים עד בלי די ויהיה מן הנמנע להנבראים להכיל אותם ולכן עשיתי שיעור וגבול א"כ הגבורה עצמה הוא ענין חסד ולכן והיה בענני ענן על הארץ פי' בכל זמן שירבו ההשפעות הנרמזים בחסדים ונראתה הקשת יהיה כמו כן בחי' גבורה להגבילם שלא יזולו בלי די כמו בדור המבול רק בבחינת גבורת קשת שיש לו שלשה גוונים הרמוזים על האבות ועל פיהם יתקיים העולם כראוי והבן וזה וראיתיה לזכור ברית עולם ואיתא בזוהר שהה"א רמוזה אל המלכות פירוש הענין שהבטיח הקב"ה שההשפעה תהיה נובעת ע"פ המלכות שימליכו אותו בני ישראל וע"פ סדר עבודתם ואז יהי' נאה להם ונאה לעולם: