וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה׃
מחברת מנחם
מתחלק לשני מחלקות: האחד, יהי שם יי' מברך (תהלים קיג, ב), כי אהיה עמך (שמות ג, יב), והיה ברכה (בראשית יב, ב), ויהי כן (שם א, ז), אהי דברך מות, אהי קטבך שאול (הושע יג, יד), ושני אנשים שרי גדודים היו בן שאול (ש"ב ד, ב), הוה גביר לאחיך (בראשית כז, כט), כי לשלג יאמר הוא ארץ (איוב לז, ו), ואתה הוה להם למלך (נחמיה ו, ו), ודי הוה צבי הוה מחא (דניאל ה, יט), הוו בעין עלה (שם ו, ה), יסוד אחד לכלם, והווין והיודין ברוב המלים מתחלפין אלה באלה, בהעלות היורין יבאו ווין תחתם, וגם ככה משפט הווין.
מדבר קדמות
י. אברהם אע"ה הקב"ה דימהו לגשם וכן תיבות אברם לך לך גימטריא גשם מה הגשם צרור בעבים ואין אדם יודע מה טיבו וכשיורד לארץ כלם נהנים ממנו כך בעודו במקומו אין טבעו יוצא בעולם ומה הגשם מביא ברכה לעולם אף אתה והיה ברכה ועוד האריך רבינו אפרים בפירושו כ"י. ואפשר לומר שגם אברהם גימטריא מטר עם הכולל: