בראשית יח:כא הפניות ומקבילות

ובזה יובן כוונת מאמר השי"ת ארדה נא ואראה, דע"י שנכנסו בה המלאכים א"כ אם לא הי' כ"כ רעים הי' חוזרין בתשובה, ובזה יובן דברי המדרש אמר ראב"כ מלמד שפתח להם המקום פתח של תשובה שנאמר ארדה נא וגו' ולכאורה אינו מובן, אך להנ"ל ניחא, אבל מאחר שהי' רעים וחטאים מאד לא היו יכולין לסבול הקדושה, ומזה עצמו באה להם החורבן, ומזה יצא לימוד לכל אדם כאשר בא שבת ואז שופע על האדם קדושת השבת ובכן צריך לראות שיהי' כלי מוכן לקבל הקדושה, ובזה יובן המ"ר קהלת ז' הבלים שאמר קהלת כנגד שבעת ימי בראשית, בשבת מאי אית לך למימר מחללי' מות יומת ע"כ ולהנ"ל יובן דכשמחלל שבת א"כ אינו כלי לקבל הקדושה של שבת א"כ מזה גופא יבא לו המיתה ושבת עצמו הוא הגורם לזה והבן:

‎זאת פליאת הלשון וכח המבטא, בינו נא זאת אנשי לבב, ראו גם ראו איך ישרתו עשתי עשר אותיות מלה אחת באמרך: ארדה נא (בראשית יח כא) ברדת היער (ישעיה לב יט) הורד עדיך (שמות לג ה) והורד המשכן (במדבר י יז) ירד ירדנו (בראשית מג כ) כרדת משה (שמות לד כט) לרדת מן ההר (שמות לב א) מרדת שחת (איוב לג כד) נרדה ונשברה (בראשית מג ד) שיורד על הררי ציון (תהלים קלג ג) תרד מאד (ש״א כ יט), וכה יקרה ליתר המלים, הנה נמצאו העשתי עשרה האותיות האלה כלם משרתי ירידה המה. ואחרי מלאכתם ישובון ונהפכו ליסוד. ונשרשים. אך בהעלות מקריהם הם נשרשים בפנים אחרים, באמרך: אמר י"י (יהושע ז יג) ברא אלהים (בראשית א א) הוה גביר (בראשית כז כט) ווי העמודים (שמות כז י) יפה נוף (תהלים מח ג) כרת ברית (שמות לד י) למדו היטב (ישעיה א יז) משח ה' אתי (ישעיה סא א) נאק נאקות הלל (יחזקאל ל כד) שמע בני (משלי א ח) תמו נכרתו (יהושע ג יו), הן הם האותיות המוכנים לשרת נעשו יסוד, וכאלה הרבה בלשון הקדש. אבל האותיות הראשונות לא יקרה להם כן, כי הם מיוסדות ונאחזות ועומדות בכחם. ולא תהצינה לשני מחלקות, ולא ישתנו מטבעם כי אם בניד שפה ובנענוע לשון כפי נקודת המלה הראויה לה, לבעבור סבב את פני הפתרון ופשר כל ענין, הן שלש מעלות מהעשתי עשרה.

‎מתחלק לשני ענינים: האחד, צעק לבם אל אדני (איכה ב, יח), הכצעקתה הבאה אלי (בראשית יח, כא).