וַיִּקְרָ֧א אַבְרָהָ֛ם שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא יְהוָ֣ה ׀ יִרְאֶ֑ה אֲשֶׁר֙ יֵאָמֵ֣ר הַיּ֔וֹם בְּהַ֥ר יְהוָ֖ה יֵרָאֶֽה׃
עבודת ישראל
ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה וגו'. ותרגו' ירושלמי פי' אתה הוא דחמי ולא מתחמי ע"ש. דבריו צריכין ביאור. ונ"ל דהנ' בשעת הנסיון כשמנס' הקב"ה את האדם בדבר מסתמא בזו הרגע כביכול מסתיר קדושתו וממעט השגת האדם אשר היה לו מקדם כי לולי האדם יהיה ברור וצלול בשעת הנסיון כמקדם לא היה הנסיון נחשב לכלום ובוודאי אין תימ' מי שיודע שעומד לפני מלך גדול ונורא שלא ימרוד בו והוא. רואהו אמנם ענין הנסיון שמסתלק בהירות האדם והרי הוא בא לידי נסיון וכובש יצרו באמנותו ומתחזק לשוב לבוראו אז הוא נקרא עומד בנסיון. ולפי"ז מסתמא כאשר האלהים נסה את אברהם בדבר העקיד' אחר שאמר לו קח נא את בנך מסתמא נסתלק ממנו בהירתו ודביקותו לנסות אותו אם יעמוד בצדקתו כנ"ל. ואפשר שזה כוונת הפסוק וירא את המקו' מרחוק כי הקב"ה נקרא מקום שהוא מקומו של עולם. נרא' לו כאילו הוא מרחוק ולא יכול אברהם אבינו ע"ה להשיג דרך דביקותו כמו בשאר פעמים. ולכן אמר אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ודרשו רז"ל עם הדומ' לחמור ואני והנער נלכ' דהיינו שאברהם אבינו ע"ה היה מתמי' בעצמו מדוע סר מעליו הקב"ה ונדמ' לו שאפשר שבשביל שני נעריו עם הדומ' לחמור נסתלק' ממנו שכינ' כמו בזמן שהיה לוט עמו כפי' רש"י ומדרש ולכן אמר להם שבו לכם פה. וילכו שניהם יחדיו בתמימות לעשות רצון קונם. באהב' ובחיב' באמונתם עד שנשלם הנסיון שאמר לו אל תשלח ידך כי עתה ידעתי וגו' והרא' לו תמורתו איל להעלות לעולה אז שב אברהם אבינו ע"ה אל מדרגתו הראשונ' הבהירות והדביקות והיה מבין עי"ז כי הקב"ה מלא כל הארץ כבודו ואם יסתר איש במסתרים אין נסתר מנגד עיניו אמנם אל האדם נדמ' כאלו חליל' אין הקב"ה רואהו כי צ"ל כן בשעת הנסיון כנ"ל. וזה שקרא המקום ה' ירא' ופי' התרגום דאת חמי ולא מיתחמי דהיינו שנודע לו עתה שהקב"ה רואי את האדם תמיד גם כשהאדם אינו מרגיש הבהירות כנזכר לעיל: