יַֽעַבְד֣וּךָ עַמִּ֗ים וישתחו [וְיִֽשְׁתַּחֲו֤וּ] לְךָ֙ לְאֻמִּ֔ים הֱוֵ֤ה גְבִיר֙ לְאַחֶ֔יךָ וְיִשְׁתַּחֲוּ֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֣י אִמֶּ֑ךָ אֹרְרֶ֣יךָ אָר֔וּר וּֽמְבָרֲכֶ֖יךָ בָּרֽוּךְ׃
מחברת מנחם
זאת פליאת הלשון וכח המבטא, בינו נא זאת אנשי לבב, ראו גם ראו איך ישרתו עשתי עשר אותיות מלה אחת באמרך: ארדה נא (בראשית יח כא) ברדת היער (ישעיה לב יט) הורד עדיך (שמות לג ה) והורד המשכן (במדבר י יז) ירד ירדנו (בראשית מג כ) כרדת משה (שמות לד כט) לרדת מן ההר (שמות לב א) מרדת שחת (איוב לג כד) נרדה ונשברה (בראשית מג ד) שיורד על הררי ציון (תהלים קלג ג) תרד מאד (ש״א כ יט), וכה יקרה ליתר המלים, הנה נמצאו העשתי עשרה האותיות האלה כלם משרתי ירידה המה. ואחרי מלאכתם ישובון ונהפכו ליסוד. ונשרשים. אך בהעלות מקריהם הם נשרשים בפנים אחרים, באמרך: אמר י"י (יהושע ז יג) ברא אלהים (בראשית א א) הוה גביר (בראשית כז כט) ווי העמודים (שמות כז י) יפה נוף (תהלים מח ג) כרת ברית (שמות לד י) למדו היטב (ישעיה א יז) משח ה' אתי (ישעיה סא א) נאק נאקות הלל (יחזקאל ל כד) שמע בני (משלי א ח) תמו נכרתו (יהושע ג יו), הן הם האותיות המוכנים לשרת נעשו יסוד, וכאלה הרבה בלשון הקדש. אבל האותיות הראשונות לא יקרה להם כן, כי הם מיוסדות ונאחזות ועומדות בכחם. ולא תהצינה לשני מחלקות, ולא ישתנו מטבעם כי אם בניד שפה ובנענוע לשון כפי נקודת המלה הראויה לה, לבעבור סבב את פני הפתרון ופשר כל ענין, הן שלש מעלות מהעשתי עשרה.
מחברת מנחם
מתחלק לארבע מחלקות: האחד, מי גבר יחיה (תהלים פט, מט), וגבר ימות ויחלש (איוב יד, י), נאם הגבר שתם העין (במדבר כד, ג), הגברים לבד מטף (שמות יב, לז), גברים ואנשים ואישים, קרובי ענין הם. השני, הוה גביר לאחיך (בראשית כז, כט), הן גביר (שם כז לז), אל יד גברתה (תהלים קכג, ב), לעולם אהיה גברת (ישעיהו מז, ז), גברת ממלכות (שם מז, ה), לשון אדוניות הם. השלישי, כי יהודה גבר באחיו (דה״א ה, ב), והגביר ברית לרבים (דניאל ט, כז), כי גברו מני (תהלים סה, ד), והמים גברו (בראשית ז, יט), ענין אחד להם. הרביעי, לך זורוע עם גבורה (תהלים פט, יט), מי יעשה כמעשיך וכגבורתך (דברים ג, כד), ואם בגבורת שמונים שנה (תהלים צ, י), המראות האלה ארבעתם יסוד אחד להם, ונפרדים כמעט לפי ענינם.
מחברת מנחם
מתחלק לשני מחלקות: האחד, יהי שם יי' מברך (תהלים קיג, ב), כי אהיה עמך (שמות ג, יב), והיה ברכה (בראשית יב, ב), ויהי כן (שם א, ז), אהי דברך מות, אהי קטבך שאול (הושע יג, יד), ושני אנשים שרי גדודים היו בן שאול (ש"ב ד, ב), הוה גביר לאחיך (בראשית כז, כט), כי לשלג יאמר הוא ארץ (איוב לז, ו), ואתה הוה להם למלך (נחמיה ו, ו), ודי הוה צבי הוה מחא (דניאל ה, יט), הוו בעין עלה (שם ו, ה), יסוד אחד לכלם, והווין והיודין ברוב המלים מתחלפין אלה באלה, בהעלות היורין יבאו ווין תחתם, וגם ככה משפט הווין.