שְׁמֹ֣ר וְשָׁמַעְתָּ֗ אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּ֑ךָּ לְמַעַן֩ יִיטַ֨ב לְךָ֜ וּלְבָנֶ֤יךָ אַחֲרֶ֙יךָ֙ עַד־עוֹלָ֔ם כִּ֤י תַעֲשֶׂה֙ הַטּ֣וֹב וְהַיָּשָׁ֔ר בְּעֵינֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ (ס)
עבודת ישראל
שמור ושמעת את כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך וגומר. דהנה כתיב וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת וגומר. דהנה מי שעובד את הבורא ב"ה בבחי' עבד ועושה רצונו אינו עושה כ"א מה שנצטוה ומספיק את עצמו ואינו מתאוה שיצטוה עוד מפי אדונו כי אינו עובד מאהבה רק מיראה. אבל מי שזוכה לעבוד הש"י מאהבה אז הוא נכסף ומשתוקק מתי תבא המצוה לידי ואקיימנה ונקרא' הבחי' הזאת כי נשמור לעשות מלשון ואביו שמר את הדבר דהיינו ששומר וממתין מתי אזכה לעבוד הש"י באיזה עובדא. והנה לאו כל אדם זוכה להיות במדרגה זאת. והבחי' זאת היא מתנת הש"י למי שמזכהו וז"ש וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות דהיינו שהבחי' הזאת תהי' צדקה לנו מאת הש"י כי נזכה שנשמור לעשות שנהיה אוהבים ונכספים לעשות המצות. והנה מי שעובד הש"י בבחי' עבד אינו זוכה לדבק א"ע באור א"ס ב"ה כ"א ע"י השתלשלות העולמות. ומוראו ע"י שרואה מעשי ידיו הנוראים אבל מי שעובד ע"י אהבה כנ"ל הוא זוכה לדבק א"ע בהבורא ית"ש בעצמו בלי שום מסך מבדיל. וזה שמור ושמעת כנ"ל שתהיה שומר וממתין לעבודתו בבחי' אהבה ואז תזכה לעשות את כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך. אנני דייקא פי' א"ס ב"ה. ועוד נ"מ שמי שעובד בבחי' אהבה הנ"ל יש בכחו להופיע מצדקתו לאחרים. וז"ש למען ייטב לך ולבניך אחריך. כי מצינו שהתלמידים נק' בנים וייטב מלשון בהטיבו את הנרות שיאיר מתורתו לבניו אחריו:
מחברת מנחם
השני, שמר ושמעת (דברים יב, כח), ליל שמרים (שמות יב, מב), אל משמר (בראשית מב, יז).