כִּ֣י יִפָּלֵא֩ מִמְּךָ֨ דָבָ֜ר לַמִּשְׁפָּ֗ט בֵּֽין־דָּ֨ם ׀ לְדָ֜ם בֵּֽין־דִּ֣ין לְדִ֗ין וּבֵ֥ין נֶ֙גַע֙ לָנֶ֔גַע דִּבְרֵ֥י רִיבֹ֖ת בִּשְׁעָרֶ֑יךָ וְקַמְתָּ֣ וְעָלִ֔יתָ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּֽוֹ׃
שם משמואל
ולפי דברנו אלה יש להמשיך הרמז גם בפרשה שלפנינו כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם, בין דין דין, בין נגע לנגע, דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה', שיש בו רמז גם לאדם הפרטי אשר טח מראות עיניו, מלהכיר ולבחון את מעשיו ולהיות ממארי דחושבנא, אם עכ"פ עוד עומד בספק ועדיין איננו מכת השמים חושך לאור ואור לחושך ודרכם ישר בעיניהם, אלא לבו דופק עליו, ואינו יודע ליתן חשבון צודק לנפשו, וע"ז נאמר כי יפלא ממך דבר למשפט וגו', ע"ז אמר הכתוב וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה', והיינו עפ"י מה שהגדנו במק"א כי עולם שנה נפש הם בבחי' אחת, ומובחר שבעולם הוא מקום המקדש, ומובחר הזמן הוא שבת ומועדי ה', וע"כ אמר הכתוב שעכ"פ שבת שהוא מובחר הזמן הוא לעומת המקום אשר יבחר ה', ואל יעבור עליו השבת בהבל וריק אלא אז יתבודד ויחשוב חשבונו של עולם, ואור קדושת שבת יאיר את עיניו להכיר את מעשים הנרצים מבלתי נרצים, ויתקיים בו ודרשת ויגידו לך את דבר המשפט, ואולי מטעם זה חייב אדם לקביל פני רבו בזמנים המקודשים כאמרם ז"ל ר"ה (ט"ז:) מכלל דבחודש ושבת בעי לי' למיזל, כי בזה מקיימין עכ"פ וקמת ועלית ודרשת: