וְכִי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ וּנְטַעְתֶּם֙ כָּל־עֵ֣ץ מַאֲכָ֔ל וַעֲרַלְתֶּ֥ם עָרְלָת֖וֹ אֶת־פִּרְי֑וֹ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים יִהְיֶ֥ה לָכֶ֛ם עֲרֵלִ֖ים לֹ֥א יֵאָכֵֽל׃
מחברת מנחם
ואני ערל שפתים (שמות ו, יב), הנה ערלה אזנם (ירמיהו ו, י), ערלי לב וערלי בשר (יחזקאל מד, ז), וערל בשר (שם מד, ט), ופקדתי על כל מול בערלה (ירמיהו ט, כד), יהיה לכם ערלים לא יאכל (ויקרא יט, כג), וערלתם ערלתו את פריו (שם), שתה גם אתה והערל (חבקוק ב, טז).
מחברת מנחם
ארץ מצרים לפניך הוא (בראשית מז, ו), ארצה כנען (שם יא, לא), וכי תבאו אל הארץ (ויקרא יט, כג).
ספר החינוך
והרמב"ן זכרונו לברכה (קדושים יט כג) כתב בטעם מצוה זו בפרושיו, כדי לכבד השם יתברך מראשית כל תבואתנו ולא נאכל מהם עד שנביא כל פרי בשנה אחת הלולים ליי. והנה אין הפרי בתוך שלש שנים ראוי להקריבו, לפי שהוא מועט, גם שאין נותן בפריו טעם או ריח טוב, גם כי רב האילנות לא יוציאו פרות כלל עד שנה רביעית לנטיעתן, ולכך נמתין לכלן. והמצוה הזאת דומה לבכורים. ועוד כתב כי אמת הדבר עוד, שהפרי בתחלת נטיעתו עד השנה הרביעית, רב הלחות דבק מאד, מזיק לגוף ואיננו טוב לאכילה, כדג שאין לו קשקשת, והמאכלים הנאסרים בתורה שהם רעים גם לגוף.