וַיִּקְח֣וּ בְנֵֽי־אַ֠הֲרֹן נָדָ֨ב וַאֲבִיה֜וּא אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ בָהֵן֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עָלֶ֖יהָ קְטֹ֑רֶת וַיַּקְרִ֜בוּ לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ אֵ֣שׁ זָרָ֔ה אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה אֹתָֽם׃
במדבר
וַיָּ֣מׇת נָדָ֣ב וַאֲבִיה֣וּא לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֡ה בְּֽהַקְרִבָם֩ אֵ֨שׁ זָרָ֜ה לִפְנֵ֤י יְהֹוָה֙ בְּמִדְבַּ֣ר סִינַ֔י וּבָנִ֖ים לֹא־הָי֣וּ לָהֶ֑ם וַיְכַהֵ֤ן אֶלְעָזָר֙ וְאִ֣יתָמָ֔ר עַל־פְּנֵ֖י אַהֲרֹ֥ן אֲבִיהֶֽם׃ {פ}
שם משמואל
ולפי האמור יש לפרש מחשבת נדב ואביהוא שהקריבו אש זרה אשר לא צוה אותם, דהנה ידוע בזוה"ק שאש זרה הוא כחות חיצונים מסט"א, והדבר יפלא שח"ו לומר על צדיקים אלו שהביאו טומאה למקדש, אך הענין הוא היות כי על חפץ מצוה חל שם שמים והם כוונו לעשות מצוה ושיחול עליו שם שמים ובאמת שלא הי' מצוה ולא חל עליו שם שמים, ע"כ חל עליו כח חיצוני לעומת שהוכן להיות חל עליו שם שמים וכטעם זוה"ק בטומאת מת מפני שהי' כלי ונרתק לקדושה ונתרוקן מהקדושה חל עליו דבר ההיפוך, ולאו דווקא דבר שהי' בו כבר השראת קדושה אלא דבר שהי' מוכן לקדושה נמי, והיינו טעמא דטומאת קרי שאיתא בכוזרי שהוא מעין טומאת מת, ובזה יש לפרש נמי טעמא דלאו דלא תוסיפו על הדבר שהפשטנים אמרו משום שמא יבוא לגרוע, ולפי האמור ניחא בפשיטות, והנה נדב ואביהוא לרגלי היותם גדולים כמשה ואהרן אין לומר עליהם שיטעו בזה, אך יש לומר שהיות ידוע, וכן הוא באלשיך, שטבע האדם להחזיק את זולתו כמו שהוא בעצמו, הצדיק מחזיק את זולתו לצדיק, וכן להיפוך, וכבר פרשנו את הכתוב אמר נבל בלבו אין אלקים השחיתו התעיבו עלילה אין עושה טוב אין גם אחד, שהכל הוא מאמר הנבל שכבר פסו אמונים מבני אדם והכל השחיתו התעיבו עלילה אין עושה טוב אין גם אחד, ובזה יחליק בעיניו לעשות כל רע, אבל ח"ו יש ויש צדיקים וחסידים עושי מלאכת ה' באמונה ורבים אשר אתנו מאשר אתם אלא שאין מכריזין על עצמן, וכבמדרש למה נמשלו ישראל לאגוז מה אגוז נראה כולו עץ פוצעו אתה מוצא בו מגורות מגורות של אוכלין כך ישראל וכו', וע"כ נדב ואביהוא הצדיקים הם בודאי נתבררו ונתבטל מהם שום שמץ תערובת רע, והי' כולו טוב, ממילא חשבו שגם כל ישראל כמותם, ובאשר אמר להם משה שזה מעכב על השראת כבוד ה' בודאי ביערו את כל שמץ רע מקרבם, והראי' שהרי זכו כולם לראות את כבוד ה', וע"כ חשבו היות ידוע שכל העולם תלוי בישראל והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, כאשר הם ביערו מקרבם את כל חלקי הרע כן נתבערו כל חלקי הרע מכל העולם כולו ונתקיים את רוח הטומאה אעביר מן הארץ ואין עוד במציאות שום דבר חיצוני, ושוב אין כאן בית מיחוש להקריב מה מחמת גודל אהבתם אף שלא צוה אותם, ולא המתינו לשאול את משרע"ה כמו שעשו הנשיאים, אך באמת לא כן הי' שעדיין לא נעדרו החיצונים אלא אתכפיא לשעתו בלבד, ולשון העבירו יצה"ר וכו' משמע נמי לשעתו כלשון שאמרו ז"ל מעבירין את המת מלפני הכלה, אבל אין העברתו מן העולם מעכב על המראה, וע"כ במקום שחשבו שיהי' חל שם שמים חל אש זרה:
שם משמואל
ולפי האמור יש לומר דמכאן נסתעף טעות נדב ואביהוא שהקריבו אש זרה אשר לא צוה אותם, וידוע דאש זרה הוא כחות חיצונים, וכבר תמהו כל המפרשים היתכן שאנשים שנאמר עליהם שהם גדולים ממשה ואהרן לא ידעו להבחין בין קדושה לחיצונית, ולפי דרכנו הנ"ל יש לומר, דהנה כל דבר מצוה וקדושה צריך שמירה מכחות חיצונים אחר חטא אדה"ר שנתערב בכל דבר טו"ר וארס של נחש, אבל המצוה עצמה היא שומרת את עצמה, והיינו עפ"מ שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שהא שמצות מעשי ידי אדם פועלים בעולמות העליונים כ"כ למעלה למעלה, מפני שהאדם העושה את המצוה הוא שליח השי"ת וכח המשלח בהשליח ונחשב כאלו המשלח שהוא השי"ת הוא הוא העושה וכביכול כאלו הקב"ה בכבודו ובעצמו הוא העושה את המצוה עכ"ד, ויש לומר דמפני טעם זה תשמישי מצוה בשעת מצותן נוהגים בהם קדושה, ושוב ממילא כל כחות החיצונים ערקין לנוקבא דתהומא רבה מפני פחד ה' ומהדר גאונו, וזהו שאמרנו שהמצוה שומרת את עצמה: