רְבָבָ֗ה כְּצֶ֤מַח הַשָּׂדֶה֙ נְתַתִּ֔יךְ וַתִּרְבִּי֙ וַֽתִּגְדְּלִ֔י וַתָּבֹ֖אִי בַּעֲדִ֣י עֲדָיִ֑ים שָׁדַ֤יִם נָכֹ֙נוּ֙ וּשְׂעָרֵ֣ךְ צִמֵּ֔חַ וְאַ֖תְּ עֵרֹ֥ם וְעֶרְיָֽה׃
מחברת מנחם
מתחלק לאחד עשר מחלקות: האחד, בטחו בד' עדי עד (ישעיהו כו, ד), עדיך כל בשר יבאו (תהלים סה, ג), עד פה תבוא (איוב לח, יא), ותבאי בעדי עדיים (יחזקאל טז, ז), עד עולמי עד (ישעיהו מה, יז), לעד עד עולם (שם ל, ח), ענין אחד להם.
מחברת מנחם
החמישי, ערו ערו עד היסוד בה (תהלים קלז, ז), ערות יסוד עד צואר סלה (חבקוק ג, יג), ואת ערם ועריה (יחזקאל טז, ז), וערות אביהם לא ראו (בראשית ט, כג), את מקורה הערה (ויקרא כ, יח), למען הביט על מעוריהם (חבקוק ב, טו), ענין חשפה המה. ויתכן להיות מגזרתו ערירים ימתו (ויקרא כ, כ), חשופי קלון לעיני השמש ולעיני כל ישראל.
סדר הדורות
שנת ה"א רנ"ב מלך ספרדי פירריננטי (ע"ל קע"ב), ואיזבילה אשתו עשו מלחמה עם ישמעאלים בגרנטה ויתפסוה, ובשובם צוו ליהודים שבכל מלכותו שבמשך זמן קטן יצאו מארצותם קסטילייא נבארה קטלוניאה ארנוון גרנטה וציצליאה, ותושבי טוליטולא אמרו כי לא נמצאו במיתת משיחם בכתוב על אבן גדולה ברחוב העיר שכתב הגמון קדמון מאד והעיד שהיהודים שבטוליטולא לא יצאו משם בבנין בית שני ולא נמצאו במיתתו, ולא שוה להם שום התנצלות ויצאו משם ת"ר אלף והיה שוה ממונם יותר משלשים אלף אלפים דוקטי כמו שמעיד אברבנאל בס' מעייני הישועה והכל הלך לטמיון, ולרוב לחצותם עבור מיתה הלכו באניות באשר מצאו קצתם לאפריקי ואסיאה וארצות יון ותוגרמה ונתקיים עליהם כל התוכחה, ואגיד א' ממה שאירע להם כי רבו מספר, אחד היה מושלך מהרוח בא' מאיי הים והיה לו אביו זקן מופלג עטוף ברעב כי ג' ימים לא אכלו, ויכמרו רחמי הבן כי לא היה לחם ושמלה שנשארו ערום ועריה, ויקח בנו הקטן יחידו וילך אל העיר הקרוב לו וימכור הנער לאופה בלחם להשיב נפש הזקן, ויהי בשובו אל אביו עם הלחם וימצאהו נופל מת ויקרע בגדיו וישב אל האופה עם הלחם לקחת בנו ולא רצה להחזיר לו הנער, ויצעק היהודי צעקה גדולה על בנו ולא היה מושיע לו. ואירע לגולה מעשה אחר כזה זקן וזקנה ובתו יפה מאד בהעדר מהם מקום ללון עמדו בשדה בלילה ובחצי הלילה ויבא שודד ויענה הבחורה ויבז כל שללם ותוך שעה שב השודד והמית הבחורה באמרו שמא נתעברה ממנו ואין רצונו שזרעו ישאר בין היהודים, וכאלה רבים לאלפים ורבבות ארעו לבני הגלות. קצתם תמצא בהקדמת החייט בפי' מערכת אלהות ובשבט יהודה ובהקדמת ס' מלכים לאברבנאל. ודע כי החלק שפנו ללכת לפורטגאל היו כמו ש' אלף נפשות. והיהודים רצו להשתדל מן המלך שלא יניחום להכנס שם כי קטן זה המלכות להכיל סך העניים האלה, וכשמוע השר דון יוסף בן יחייא אבי אביו של הגאון אדוני אבי צעק צעקה גדולה ע"ז איך ננעול דלתי הישועה לעניים כו' ולא שמעו בקולו והוכרחו הגולים להתפשר עם המלך שיניחם במלכותו שכל אחד יתן ב' דוקטו לכל נפש, ואחר ימים מועטים לסיבת מגפה בחרו רבים מהם ללכת משם וחקר המלך אם פרעו כפי פשרתם וימצא רבים שלא פרעו ויקח לפרעון את בניהם מו' שנים עד י' ויוליכם לאי אחר שהיה רצונו ליישב את האי ההוא ולא שוה לו כי רובם מתו מן הנחשים וברעב כו', וכאשר ראה זקננו כי לא קבלו חבריו עצתו וגם ראה פני המלך רע עם בני ישראל הלך לאיטליא עם בניו כאשר כתב בס' דברי הימים לבני יחייא, וכאשר חשב כן היה כי מלך פורטגאל דון מנואל כרוזא קרא בחיל שבמשך זמן מועט כל היהודים ימירו ואם לאו שילכו להם, והיהודים בחרו ללכת, וכשראה המלך שרצונם לילך וידע שרוב העושר והחכמות היה בין היהודים ואם ילכו ישאר מלכותו כמצולה שאין בה דגים שלח לקרוא לכל הב"ב וא"ל כי רצונו ליתן להם אניות וצידה לדרך עד כי בדברים טובים הכניסם בחצרו הגדולה והתחיל לדרוש להם בדברים טובים שימירו, וכראותו שאין רצונם להמיר לקח כל הבחורים ויביאם לבית תפלתו ויזרוק מים עליהם וישם שם כל אחד מהם כרצונו ויחלקם בבתי הנוצרים ללמד להם תורתם וכן עשה לזקנים, ורבים הטילו עצמן בבורות שיחין ומערות וימותו במיתות משונות ויהרגו זה את זה כו', ומגלות פורטגאל נתפזרו לד' כנפות הארץ ומהם באו לאיטליא, וקהל רומה נדדו לאפיפיור אלף דוקטי למען לא יניח ליהודים ספרדיים בארצו, ויכעס אפיפיור באמרו איך אתם אכזרים על אחיכם וגזר שהם יצאו מארצו ויכנסו ספרדיים תחתיהם והוצרכו להוציא ממון רב לבטל הגזירה כו', ותוך ימים מועטים נעשה גרוש במלכות ארנוון ונבארה ופרווינצה, (שה"ק דקט"ו וקי"ו) ובשבט יהודה מגזירה נ"א והלאה כי קצר המצע להעתיק כל הגזרות והצרות, ובתוך ש' אלף נפש הנ"ל שיצאו מספרד היה ר' יצחק אברבנאל, עיין בספרו תחלת ס' מלכים מ"ש שם (ע"ל רס"ט), וסימן השנה מזר"ה ישראל, וצ"ד נתן סימן רבי"ם בני שוממה: