אֲשֶׁ֨ר הָיָ֤ה דְבַר־יְהוָה֙ אֵלָ֔יו בִּימֵ֛י יֹאשִׁיָּ֥הוּ בֶן־אָמ֖וֹן מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה בִּשְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה לְמָלְכֽוֹ׃
ספר הבחור
ב. ועקר השתנות הצרי והקמץ הוא לשוא, ובפרט כשהם באות הראשונה, אבל כשהם באות השנייה ישובו לפתח כמו; מן דבר, דבר יי (ירמיהו א ב). ומן [זקן], זקן ביתו (בראשית כד ב). וכן בקצת כנויי היחיד כמו; דברך, דברך, וישתנו לשוא בקצת כנויי הרבים ובסמיכתו, כמו; דברי, דברכם, דברכן, כאשר תראה כל זה אחר כך בעקר ז':