טָ֭עֲמָה כִּי־ט֣וֹב סַחְרָ֑הּ לֹֽא־יִכְבֶּ֖ה בליל [בַלַּ֣יְלָה] נֵרָֽהּ׃
מחברת מנחם
לכבות את האהבה (שיר ח, יז), לא יכבה בלילה נרה (משלי לא, יח), כפשתה כבו (ישעיהו מג, יז), תוקר על המזבח לא תכבה (ויקרא ו, ו), ענין אחד להם.
מצודת דוד
אשת לפידות. רצה לומר, אשת חיל, זריזה במעשיה כלפיד אש, והוא ענין מליצה, וכאשר יאמרו הבריות:
שם משמואל
והנה במדר"ת שאאע"ה הספיד לשרה כל המאמר אשת חיל, ושם כתיב טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה, והיינו אפי' באישון לילה וחשך שמש השכל בצאתו נמי לא יכבה נר שלה, ומשום שהגוף בעצמו אף בלי הוראת השכל הי' נמשך אחר הש"י וע"כ אנו אומרים אשת חיל בהכנסת שבת: