שמואל ב יד:יד הפניות ומקבילות

יב. אלול כתוב בסוף שער הפסוקים לרבינו האר"י זצ"ל אנה לידו ושמתי לך ר"ת אלול לרמוז כי חודש אלול מוכן לתשובה והכל צריכין אז לשוב בתשובה אף מי שחטא שלא במתכוין עכ"ל. ועוד אמרו דורשי רשומות שנרמז בפ' אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול. ועוד רמזו בפ' ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך כי את לבבך ואת לבב ר"ת אלול:
ואפשר לרמוז כי צריך התשובה מ' יום דהיינו חודש אלול ועשרת ימי תשובה ולפי פשוטו יש לומר במ"ש בתנחומא פ' במדבר בטעם מלקות מ' כי האדם נוצר למ' יום ועבר על התורה שנתנה למשה למ' יום ילקה מ' ויצא ידי ענשו עכ"ל ועל דרך זה טוב לעשות מ' יום תשובה כנגד מ' יום שנתנה תורה ומ' של יצירת הולד וכנגד מלקות מ'. ועל דרך האמת כנגד ד' יודין דשם ע"ב שהוא בחכמה דבמחשבה אתבריר כלא. וזכ"ה וחש"ב מחשבו"ת לבלתי ידח ממנו נדח והם רמוזים בפ' אני לדודי ודודי לי ס"ת ד' יודין. וגם בפסוק והאלהים אנה לידו ושמתי לך שהוא ר"ת אלול ואח"כ רמז מ' שהוא אות מ' של מקום. גם בפ' ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך אח"כ ז' של זרעך שהם הז' ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ:
והרמז בג' פסוקים הנזכרים כנגד גוף נפש רוח כי הנשמה מסתלקת ואינה חוטאה גם רמז שהתשובה צריכה במחשבה בדיבור ומעשה:
ועוד יש לרמוז בפ' אנה לידו ושמתי לך שהוא ר"ת אלול. ונקדים המשל שאמרו בזוהר הקדוש ללסטים שהיו במקום אשר אסירי המלך אסורים שם וחתרו חתירה בבית הסוהר וברחו כלם חוץ מאיש אחד שנשאר וכאשר בא המיוחד בעם והוא המלך וראה החתירה. אז כעס על האיש ההוא וא"ל מה עשית הלא החתירה לפניך ולמה לא ברחת לכן ינקרו עיניו ואח"כ יתלוהו על עץ עכ"ד. והנמשל יותר רחמנות מרחם המלך שאותם הלסטים ברחו מעצמם וכאן המלך מלכי המלכים הקב"ה הוא אומר להם שיברחו ויעשו תשובה וזש"ה טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך דרכה של תשובה. ובמשל הלסטים בורחים מהמלך ובנמשל הולכים אל המלך וימינו פשוטה לקבלם. ועוד נקדים מ"ש בדרושים דכ' רבינו האר"י זצ"ל שהשב בעשרת ימי תשובה בכל יום מכפר על כל מה שחטא באותו יום כל ימי חייו. וחקרו בזה דאין תשובת שנה זו מועיל לשנים שעברו. ואני בעניי אמרתי במ"ש הרמ"ק ז"ל דעשרת ימי תשובה מאיר בהם י' ספירות דבינה וא"כ בכח זה מכפר על שנים שעברו ושם בעניותינו הארכנו בס"ד. ואפשר לרמוז כל זה בפ' זה והאלהים אנה לידו ושמתי לך מקום דכביכול הוא עצמו יורה חטאים וחותר חתירה לקבל תשובתם וזהו מדת טובו יותר ממשל הזהר ורמז שמתגלה הבינה ובזה מכפר תשובתו על שנים שעברו וזהו מקום אשר דידוע דאשר רומז לבינה וז"ש ושמתי לך מקום אשר דיושפע שפע מהבינה ותועיל התשובה לכל ימי חייך:
ואפשר לרמוז עוד ואשר לא צדה וכו' ואשר גימט' כפור עם הכולל ונשאר אות ר' רמז לר"ה. לא צדה גימט' ענוה עם הכולל דעיקרי התשובה הם ענוה צדקה תורה וכמו שרמזנו בעניותנו פ' עצת ה' היא תקום עצ"ת ר"ת ענוה צדקה תורה. זאת העצה היעוצה להדבק בה' יתברך ולחזור בתשובה ורמוז ענוה במספר לא צדה. וס"ת והאלהים אנה לידו מהו כי יחשוב מהו האדם ומה כחו ומה צדקתו שאינו כלום. ושמתי לך גימט' צדק תורה עה"כ שירבה צדקה וילמוד תורה.

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, דחה דחיתני לנפל (תהלים קיח, יג), גדר הדחויה (שם סב, ד), והנדחים בארץ מצרים (ישעיהו כז, יג), יגורו בך נדחי (שם טז, ד), לבלתי ידח ממנו נדח (ש"ב יד, יד), לבלתי השיב המלך את נדחו (שם יד, יג), ענין מדחה המה. ומגזרתם את דמי ירושלים ידיח מקרבה (ישעיהו ד, ד), שם ידיחו את העולה (יחזקאל מ, לח), ענין רחיצה המה, להעביר ולהדיח טנף דם.

‎השני, כמים מגרים במורד (מיכה א, ד), והגרתי לגי אבניה (שם, ו), נגרות ביום אפו (איוב כ, כה), עיני נגרה ולא תדמה (איכה ג, מט), והגרם על ידי חרב (ירמיהו יח, כא), נגרה ולא תפוג (תהלים עז, ג), וכמים הנגרים (ש"ב יד, יד). פתרון מלא מסך ויגר מזה (תהלים עה, ט), כה הוא, הנה כוס יי' מלא מסך ומרוב מלאות הכוס יגור יינו על שפתיו מזה ומזה, מפה ומפה על עברי פיהו. פתרון פרץ נחל מעם גר (איוב כה, ד), יען אשר תמה איוב מנפלאות תמים דעים ונפלאתה בעיניו פליאת נתיבתו, ונלאה עמוד על הקר תכונתו, על כן אמר כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב, כי אמנם לכל בנין יש יסוד, ולכל סעיפה שרשים, ולכל תכלית יש קץ, ולכל דבר יש מוצא מבלעדי הדעת אשר לא נמצא לה מוצא על כן אמר כי יש לכסף מוצא (שם, א), ברזל מעפר יקח, ואבן יצוק נחושה (שם, ב). פרץ נחל מעם גר, למימי הנחלים יש מקום אשר יפרצו ממנו מימיו ויגרו נוזליו ויפוצו מעינותיו. ופתרון גר כמו גיר, כי מוצא המים יגיר מי הנחל, וכה אמר איוב בתמהו כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב, ומקום לברזל, ומחצב לנחשת, ויש מקום אשר ספיר אבנים ועפריו זהב, ומוצא למי הנחלים ובקיעת צורים למוצאי יאורים ולשרשי הים יש חקר ולבכי יש מוצא, אשר מימיו אזר נהרות ממציא, וישם זרם חגורתם לחבוש, וגם התעלומה לאור יורה עליה לכל אלה יש מוצא, ולמכון הדעת אין מוצא, והחכמה מאין תבוא ואיזה מקום בינה (איוב כח, כ).