וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה עַתָּ֣ה תִרְאֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה לְפַרְעֹ֑ה כִּ֣י בְיָ֤ד חֲזָקָה֙ יְשַׁלְּחֵ֔ם וּבְיָ֣ד חֲזָקָ֔ה יְגָרְשֵׁ֖ם מֵאַרְצֽוֹ׃ (ס)
שם משמואל
וישב משה אל ה' ויאמר וגו' ויאמר ה' אל משה עתה תראה. ואינו מובן התירוץ על קושית משה למה זה שלחתני. וכבר דברנו מזה. ונראה דהגה במד"ר (פ ה') כיון שגזר כן הלך משה למדין ועשה ששה חדשים וגו', עוד שם אחר ששה חדשים נגלה הקב"ה על משה במדין וכו'. והנה בעדיות (פ"ב מ"י) משפט המצריים י"ב חודש, ממילא נחשוב למפרע ששה חדשים ונמצא שהשליחות הראשונה היתה בתשרי, שהרי השליחות השני' שאז התחילו המכות היתה י"ב חודש לפני היציאה שהיתה בניסן, ולפי"ז היתה השליחות הראשונה בתשרי והשני' בניסן. והוא כעין בריאת העולם דאיפלגי ר"א ור"י אי בניסן אי בתשרי וכתבו התוס' בר"ה (כ"ז.) דאידי ואיד‘ דא"ח דבתשרי עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן, וכבר פירשנו דכמו שיאמר בדבר ה' שמים נעשו, יבדיבור שהיא בהתגלות נברא העולם הנגלה, כן במחשבתו יתברך נבראה פנימיות העולמות. וכן משמע בזוה"ק (ח"ב כ'.) שכתב דבמחשבה נבראו כל העולמות והרי כתיב בדבר ה' שמים נעשו, אלא ודאי דאפנימיות קאי, וכתבו בשם האריז"ל דביום א' דר"ה דנין על עסקי הפנימיות להשפיע למטה ושם אין שום ויתור ע"כ הוא דינא קשיא, ובזה פירשנו דהא דאמרו ז"ל בתחילה עלה במחשבה לבראות במדת הדין ראה שאין עולם מתקיים הקדים מדת הרחמים ושתפה למה"ד, היינו שתיכף בתחילה כך הי' הרצון שפנימיות העולמות שנבראו במחשבה תהי' במדה"ד, וע"כ היתה המחשבה בתשרי זמן הדין, והעולמות בפועל יהיו במדה"ר ע"כ נבראו בפועל בניסן שהוא זמן הרחמים:
שם משמואל
ומעתה יובן תשובת הש"י עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו, דהנה יד חזקה שייך לומר כשהוא איננו נתרצה אלא שמוכרח במעשיו, ועל כרחו שלא בטובתו הוא משלח שייך לקרותו יד חזקה אבל כשהמשלח נתרצה ועושה תשובה ומשלח ברצונו שוב אינו שייך לקרותו יד חזקה כמובן, וזהו התשובה למשה עתה תראה עתה דווקא ולא קודם לכן, דבלאו השליחות היתה נכנע עכ"פ בחמש מכות הראשונות, כי לא הי' נעל בפניו דרכי התשובה והי' משלח מרצונו, ולא היתה יציאת ישראל ביד חזקה, אבל עתה שדרכי התשובה נעולים בפניו, ואפי' אחר עשר מכות לא עשה תשובה אלא שהי' מוכרח, כי אמרו כולנו מתים, ואין זה תשובה כלל אלא כמתירא ממי שתקיף ממנו, ע"כ יוצדק בו לשון יד החזקה:
שם משמואל
ולפי האמור הנה כל התרשה מבוארת, שהש"ת השיב למשה עתה תראה וגו' כי ביד חזקה וגו', עתה דייקא שפרעה הרע לעשות יוצא מהיקש סדר הטבעי, יש להענישו באופן זה שביד חזקה וגו', מה שלא הי' בדין להענישהו ככה מקדמת דנא, ולבאר זה בפרטות באה פרשה שלאחרי' וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני הוי', היינו שהוראתו מהוה חידוש מעשים מה שאין בכח משטרי הכוכבים, וארא אל אברהם וגו' בא"ש ושמי ה' לא נודעתי להם, שלא עשיתי עמהם אותות ומופתים מופלאים, שמכחם יתוודע להם הוראת שם הוי', להודיע לכל באי עולם ולהראותם בהתגלות שהוא מהוה כל נמצא כנ"ל, וגם הקמותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ מגוריהם, היינו פי' אע"פ שהקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען, לזה הי' מספיק השם א"ש, כי זה הוא ענין נוהג בטבע עולם שאומה אחת תקח מזולתה את ארצם ולהשמידם, וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל הפירוש ג"כ אע"פ ששמעתי וזכרתי את בריתי, עדיין הי' די לזה שם א"ש, אבל עתה חדשות נהיתה, וזה לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי, שהוא מ"ת שבשמי הגדול נתנה, ע"כ אל תתמה אל החפץ שהקשה פרעה את רוחו יוצא מהיקש הטבע, כי עתה אני מראה ששמי הוי', וכנ"ל באריכות: