וַיַּ֨רְא יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַיָּ֣ד הַגְּדֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ בְּמִצְרַ֔יִם וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם אֶת־יְהוָ֑ה וַיַּֽאֲמִ֙ינוּ֙ בַּֽיהוָ֔ה וּבְמֹשֶׁ֖ה עַבְדּֽוֹ׃ (פ)
שם משמואל
ויש להבין שהרי היו צריכין לקנות האמונה, כמ"ש וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ושם א"א לפרש העם הערב רב דהכתוב מתחיל וירא ישראל ועלה קאי סיומא דקרא, ובאמת דגם מבלעדי דבר האריז"ל יקשה כן דמשמע מהכתוב דמבלעדי טעם פן ינחם הי' מוליכם לא"י דרך ארץ פלשתים ולא היו פוגעים בים סוף כלל, א"כ היו חסרים קניית האמונה, וקושיא הגדולה מכולם מ"ש בהוציאך וגו' תעבדון את החלקים על ההר הזה, ואם הולכים דרך ארץ פלשתים לא היו פוגעין כלל בהר סיני:
שם משמואל
והנה בים אף דכתיב וייראו העם את ה', מ"מ הרי היו בתכלית האהבה ובדביקות עד ששרתה עליהם רוה"ק ואמרו שירה, והיו מראין באצבע ואמרו זה אלי ואנוהו:
שם משמואל
ולפי האמור יש לפרש הכתוב וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' וגו', ולכאורה הי' יותר צודק לומר אשר הציל את ישראל שבזה הי' נס יוצא מהיקש הטבע, אבל מה שנטבעו מצרים לא הי' יוצא מהיקש הטבע כנ"ל ואיננו כ"כ רבותא, אך להנ"ל יש לפרש דהנה ידוע שיד הגדולה היא בבחי' חסד ויד החזקה היא בבחי' דין, א"כ יש לומר לפימ"ש בספר המגיד לב"י שם שגם בישראל הי' כת שטעו לומר דבמה שלא הוציאם ה' אלא הכריח את פרעה לשלחם שח"ו הקב"ה פועל רעות בעצם והטוב במקרה, עתה ראו שיד הגדולה שהיא הפועל טובות הוא עשה במצרים את כל הנסים האלה, והבינו שהש"י בכוונה ובתחבולה עשה באופן כזה כדי ליתן להם למצרים מקום לטעות ולרדוף למען יטבעם בים לשלם להם מדה במדה, וזהו וייראו העם את ה' היינו שמאחר שראו שהכל אחד ורחמים כלולין בדין ע"כ נתייראו אף ממדת הרחמים, שהרי הרשעים מהפכין מדת הרחמים למדת הדין: