וְאַתָּ֞ה דַּבֵּ֨ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אַ֥ךְ אֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ כִּי֩ א֨וֹת הִ֜וא בֵּינִ֤י וּבֵֽינֵיכֶם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם לָדַ֕עַת כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם׃
שם משמואל
והנה בשבת נאמר כי אות היא ביני וביניכם ונכרי ששבת חייב מיתה, כי שבת הוא שלימות הכל אפי' לגוף ונפש, ולכן אפי' ע"ה אימת שבת עליו אף שאין לו כח השכלי, והוא משום שהנפש בעצמה אף בלעדי הוראת השכל מרגשת בקדושת שבת, והוא משום חיבור הנפשות בשורשם, וכמו שבאברי האדם שכולם מרגישים זה מזה, כ"כ נפש הישראלי מרגשת מהרגשת נפש זולתו, ואולי מטעם זה יחיד ששב מוחלין לכל עולם כולו:
שם משמואל
ולפי הדברים האלה יש לומר הא דכתיב בשבת כי אות הוא ביני וביניכם, ולכאורה אינו מובן מה אות הוא זה כי כמה בטלני איכא בשוקא, ואם להמאמין שהשי"ת צוה את ישראל על השבת לזה אין צריך אות, שהמאמין יודע בלא זה שהשי"ת בחר בעמו כמפורש בכתוב, ולהבלתי מאמין בתורה מה אות הוא זה, אך להנ"ל יש לומר דהנה שבת הוא דעת כדכתיב לדעת כי אני ה' מקדשכם, כן איתא בספרים, והיינו דכל כמה שאדם משתדל בששת ימי המעשה להכשיר מעשיו באשר יודע ומבין כמה הוא רחוק מקדושת שבת שהוא גבוה מאד, ולפי הבנתו בערך חשובת ומעלת השבת הוא רואה את עצמו עדיין עומד מבחוץ, במדה זו זוכה בשבת לדעת ולהרגיש את קדושת השבת, ממילא אומה"ע שאינם בגדר זה לא ניתן להם השבת ואין בהם בחי' הדעת, א"כ זה האות ביני וביניכם שהרי יש בחי' הדעת בישראל ואפי' אומה"ע מודין שיש בחי' הדעת בישראל, ולו חכמו השכילו הי' להם מזה עצמו להבין שהש"י בחר בישראל ומאתו בא הדעת כמ"ש כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, ובש"ס נדה ובמדרש תשא כי ה' יתן חכמה ולמי שהוא אוהב מפיו דעת ותבונה [ויש עוד לומר עד"ה מה שאינו בנמצא בחי' הדעת באומה"ע כי דעת היא פנימית הכתר, וידוע כי חוצפא מלכותא בלי תגא, והכתר נהפך להם לכרת, ע"כ אין בהם בחי' דעת כלל, והנה מקום אתי לפרש ולהסביר לעצמי הא דאיתא במקובלים שהכתר נהפך להם לכרת, והרי מצינו כמה פעמים בלשונם כתר דקליפה, ולפי דרכינו יש לומר על דעת שהיא פנימית הכתר ליתנייהו בקליפה דשם נהפך לכרת, לכאורה יש סתירה לזה ממכת צפרדע שבסידור האריז"ל, ויש לומר שזה בחי' עורף שזה היפוך הדעת דקדושה ע"כ נקרא בדרך השאלה דעת דנוקבא בקליפה, אבל חיצונית הכתר ישנו גם בקליפה, ואם שגיתי ה' יכפר בעדי]:
שם משמואל
ולפי דרכנו יש לפרש מה שנאמר בשבת כי אות הוא ביני וביניכם, ופירש"י שבחרתי בכם שהנחלתי לכם יום מנוחתי למנוחה, ועדיין צריך פירוש איך זה אות על בחירת ישראל, ויש לפרש דהנה יו"ט נתלה בישראל ואם אין ישראל אין יו"ט כי יו"ט ב"ד מקדשין לי', אבל שבת איננו נתלה בשום דבר, אלא הוא מצד הקב"ה לבדו, ובזוה"ק מה שבת שמא דקב"ה, ויש לפרש דכמו שם הוי' ב"ה אינו נתלה בבריאת העולם שהרי קודם בריאת העולם הי' הוא ושמו לבד, כן בערך מעין זה יש לומר על שבת שהרי איננו זכר לעשי' אלא זכר לשביתה, ששבת הקדוש ב"ה במעשה בראשית ובמה שהנחלהו לישראל זה לאות שישראל הם בדוגמתה והבחירה בהם אינה נתלית בשום דבר ודו"ק: