וַיִּקַּ֣ח מִיָּדָ֗ם וַיָּ֤צַר אֹתוֹ֙ בַּחֶ֔רֶט וַֽיַּעֲשֵׂ֖הוּ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
נחמיה
אַ֗ף כִּֽי־עָשׂ֤וּ לָהֶם֙ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ זֶ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הֶעֶלְךָ֖ מִמִּצְרָ֑יִם וַֽיַּעֲשׂ֔וּ נֶאָצ֖וֹת גְּדֹלֽוֹת׃
מחברת מנחם
השלישי, ואת אפדת מסכת זהבך (ישעיהו ל, כב), עגל מסכה (שמות לב, ד), פסלי ונסכי צום (ישעיהו מח, ה), כי שקר נסכו (ירמיהו י, יד), את סכות מלככם (עמוס ה, כו), ענין יציקה ומער. ומגזרתם, ויסך אתם לד' (ש"ב כג, טז), ויבא שאול להסך את רגליו (ש"א כד, ד), אך מסיך הוא את רגליו (שופטים ג, כד), נסיכי צפון (יחזקאל לב, ל).
מחברת מנחם
השני, ויצר אתו בחרט (שמות לב, ד), וצורם לבלות שאול (תהלים מט, טו), ויצר אמר ליצרו (ישעיהו כט, טו), כחמר ביד היוצר (ירמיהו יח, ד), ויצרי כצל כלם (איוב יד, ז).