אֵיכָ֣ה ׀ יָשְׁבָ֣ה בָדָ֗ד הָעִיר֙ רַבָּ֣תִי עָ֔ם הָיְתָ֖ה כְּאַלְמָנָ֑ה רַּבָּ֣תִי בַגּוֹיִ֗ם שָׂרָ֙תִי֙ בַּמְּדִינ֔וֹת הָיְתָ֖ה לָמַֽס׃ (ס)
ישעיהו
אֵיכָה֙ הָיְתָ֣ה לְזוֹנָ֔ה קִרְיָ֖ה נֶאֱמָנָ֑ה מְלֵאֲתִ֣י מִשְׁפָּ֗ט צֶ֛דֶק יָלִ֥ין בָּ֖הּ וְעַתָּ֥ה מְרַצְּחִֽים׃
אור המאיר
איכה ישבה בדד העיר וגו' ותחלה נקדים פ"ה על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון להורות האמור באמת אנו בני ישראל מעותדים ומזומנים בכל פרטי עתים ורגעים לבנות קומת השכינה עם פרטי עובדותינו לפני הבית ולאחר הבית רוח שפתינו עומדת לנו במקום הקרבנות ושולחן עומד במקום המזבח כמאמרם בזוהר הקדוש שולחנא דבר נש קאים לדכאה ליה מכל חובין והתורה כנגד כולם כאשר חכמים הגידו על פסוק זאת התורה לעולה ולחטאת ונתעוררו זאת התורה לא עולה ולא חטאת כי לימוד תורתם בעניני עולה מכפר עליהם כהקרבת עולה ובאמצעות תורתם ותפלתם ואפילו אכילת לחמם ושתות מימם הנאמנים יתכן להם ליחד איברי השכינה למרום שבתה כמבואר לנו מהות הענין כמה פעמים אמנם בודאי יש הפרש גדול למעשיהם בפנים ממעשיהם בחוץ כנודע מספרים חילוק של בחי' היחוד בזמן שבהמ"ק קיים לשל עתה שנתגרשו משלחן אביהם ואוי לבנים שנתגרשו משלחן אביה' שאז בחי' יחודם שגורמי' באמצעות מעשיהם הטובים הוא מעט הכמות ואיכות כנודע כל זה מספרים וזהו הפירוש על נהרות בבל שנתגרשנו מעל שלחן אבינו בית מקדשינו עכ"ז שם ישבנו כלומר גם שם שם לנו חוק ומשפט ליישב איברי השכינה כנזכר כי לא נגרע מעבודתינו שום דבר בעולם ולכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם לבנות קומתה ולתקן בניינה ודבר זה הוא טוב וחסד אל העודפת עלינו שגם חוץ מבית המקדש לא נעדר עבודתינו עכ"ז גם בכינו בזכרנו את ציון עיר עוז לנו לגרום שלימות היחוד רב הכמות ואיכות ביתרון אור ושאת משל עתה במעשינו בחוץ נשמע מהנ"ל אפי' עתה שאין בית המקדש קיים אם אנו מקיימים בכל דרכיך דעהו לבלתי עשות שום פעולה בעולם כ"א שיגיע מזה צד עבודה להבורא ב"ה ובכל פרטי העתים שאינם שוים כי עת לשחוק ועת לבכות גם שתי אלה שייכים אל התורה ועבודה כי מאין נמשך להעתים חיותם הכל מאתנו באמצעות כשרון פעולתינו כי לית להם לעתים מגרמם כלום ובכל עת כפי ערכה ככה יעבוד את הבורא ב"ה עמה ובזה יגרום ג"כ השלמת נפשו ותיקון בנין קומתה אפי' בעת לבכות ולזה רמז המקונן איכה ישבה פליג התיבה ישב ה' אחרונה כלומר איכה ישיבת אות ה' אחרונה לישבה ולתקנה אפילו בהתחלקות העתים ולפעמים עת לבכות ואיך יתכן ליישב ה' אז בעת הזאת לזה כמתרץ ואמנ' בדד העיר ומלת בדד נוטריקון "בכל "דרכיך "דעהו והעיר מוסב הדבור אל השכינה שנקרא עיר קטנה ואם אתה עושה כן בכל דרכיך מטוב עד רע מייחד את איברי השכינה אז לא נגרע מעבודתכם שום דבר ובכל פרטי העתים והרגעים יהיו איך שיהיו יתכן לך ליישב ה' אחרונה וזה עיקר תורת אדם ולכן ראוי שהחי יתן אל לבו לבלתי ירפא א"ע מעבודת בוראו בסיבת העת אשר לא טובה כי עם עת כזאת חובת גברא ליישב השכינה ובהעדר הצדיקים מתרעמת השכינה לומר: