נִשְׂקַד֩ עֹ֨ל פְּשָׁעַ֜י בְּיָד֗וֹ יִשְׂתָּֽרְג֛וּ עָל֥וּ עַל־צַוָּארִ֖י הִכְשִׁ֣יל כֹּחִ֑י נְתָנַ֣נִי אֲדֹנָ֔י בִּידֵ֖י לֹא־אוּכַ֥ל קֽוּם׃ (ס)
אור המאיר
נתנני אדני בידי לא אוכל קום ותחלה נבאר כל עמה נאנחים מבקשים לחם נתנו מחמדיהם באוכל להשיב נפש וכל זה מתרעמת השכינה כביכול בהעדר הבנאים לעסוק בבניינה כ"א כל עצמם לצורך עצמם ולא לצורך גבוה והכוונה התורה נקרא חמדה וכמ"ש בהמלאכים ששלח בן הדד אל אחאב מלך ישראל ויאמר לו כה אמר בן הדד כספך וזהבך וגו' והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו ופירש"י והלא כל הראשונים דברי חמד אלא מהו מחמד עיניך חמדה מתוך חמדה זה ספר תורה שנאמר בו הנחמדים מזהב ומפז ויש ליתן טעם לשבח למה נקרא התורה חמדה בתוך חמדה להיות היא הנותנת חמדה בתוך פרטי החמדות שבעולם כולם נמשכים מחמדת התורה כי באורייתא אסתכל קב"ה וברא עלמא ממילא איזה מקום שיש חמדה ממנה היא ואותיותיה המלובשים בכללות המדריגות ופרטי התענוגים רק שישיגו בני ישראל באמצעותם השגת אלהות כי כללות התורה רושם אלהות והעולם רושם התורה והעליון מושג מהתחתון וזהו עיקר ותכלית נתינתה של התורה לעמו ישראל רק להשיג רוממותו ית' באמצעותם ובאמת המשכיל הנותן דעתו להתבונן בפנימיות התורה נפשו יודעת מאוד גדלותו ורוממותו לא כן הכסיל בחושך ילך ואפי' בהתרמי שרואה לפעמים איזה חידוש בתורה שגה ברואה להתפאר את נפשו שנאה אומר ונאה דורש ותפארתו עבור על פשע שמתפאר גדלות התורה שיש בה רזין דאורייתא ולבבו לא כן ידמה כ"א להיות לו תפארת מבני אדם שנאה דורש ואמרתי לזה שנו חכמים במשנה דאבות אל תעשם עטרה להתגדל בהם כלומר אל תעשה את התורה עטרה להתפאר אותה כמה רזין וסודות גנוזין בה וכונתו להתגדל בה להתגדל את עצמו באשר שגם הוא מאנשי השם ויודע סודות התורה ועל כן ראוי ליתן בכיס עינו לפרנסו ולכבדו בכל מיני כבוד כאשר נתרבה בדור הזה רבו כמו רבו המדמים בנפשם לומר אלכה לי אל הגדולים לעשות כמעשיהם לומר תורה ומוסר וליתן אורחא לבני נשא להתנהג בעבודת הבורא ועדיין עמידתו בחוץ חושך ולא אור ואפי' פסיעה אחת לא פסע ולא דרך בדרכי העבודה והכל בעבור חמדת הממון שרוצה לקבל חלף עבודתו ותורתו וזהו הרמז כל עמה נאנחים מבקשים לחם כלומר אפילו פחותי הערך נאנחים כאשר אישים המשכילים ואמיתים שנאנחים אנחה השוברת חצי גופם כשמרגישים בעצמם שלא יצאו ידי חובתם מתורה ותפלה וכדומה מדרכי הצדיקים הנאנחים תמיד ומקטינים עצמם לפני בוראם שלא יצאו ידי חובתם נגד גדלותו ורוממותו ועומק התורה לא עמדו על פנימיות סודותיה אפי' אות א' ומבקשים תמיד כל חייהם עודם בעה"ז להשיג במושכלות וצפונות סודות הנוראים ונפלאים הגנוזים בה והכסילים הולכים כקוף בפני אדם ונאנחים גם כן ומבקשים לחם מוסב על התורה הנקרא לחם כמ"ש לכו לחמו בלחמי ומרמים את הבריות כאלו נאנחים על חסרונם ומבקשים לחם לעמוד על צפונת סודות התורה ובאמת ז' תועבות בלבם ונתנו מחמדיהם היא התורה הנקראת חמדה מתוך חמדה באוכל הכל בעבור אכילה ושתיה ואיך לא יעטו כמעיל בשתם וכי לכוונה זאת נתן הקב"ה חמדה גנוזה לעם ישראל רק להשיב נפש מוסב על השכינה נפש העליונה נפש דוד אל מקומה ליחדה למרום שבתה באמצעות התורה כמבואר וכמ"ש תורת ה' תמימה משיבת נפש כלומר כל עצמה של נתינת התורה להראות את הדרך אשר ישכון אור איך להשיב נפש לייחדה למקום אשר היה שם אהלה בתחלה וכיון שהכסיל נותן החמדה בעבור האוכל להשיב נפשו הגשמיות בודאי אינו יכול להקימה מעפרה להשיבה אל מקומה הראשון וזה תרעומת השכינה אשר ניתנה בידי האדם לתקנה ולהקימה כנזכר בפתיחת הענין והארץ נתן לבני אדם וכיון שנעדר מהם עיקר התורה ועבודה לצורך גבוה אם כן נתנני אדני בידי לא אוכל קום ודאי ח"ו ובאמת אישים המשכילים משימים מגמתם כל ימיהם אפילו ממעשיהם בחוץ וגשמיות כאכילה ושתיה ושינה ומו"מ וכדומה תענוגות בני אדם המלובשים בארציות עיקר מגמתם להעלות ולהגביה משם איברי השכינה ובזה קונים שם טוב לעצמם והקב"ה מתפאר במעשיהם ובשם ישראל יכונה עש"ה ישראל אשר בך אתפאר כלומר מתי ראוי לכנותם בשם ישראל מורה שם המובחר אשר בך אתפאר במעשים הטובים כנזכר אפילו בארציות גורם תוספות תענוג להגביה איברי השכינה ובמעשיהם כזה מתפאר הקב"ה וכזה יש לרמז בכתוב לדרשו לטובה: