וַ֠תֹּאמֶר אִם־עַל־הַמֶּ֨לֶךְ ט֜וֹב וְאִם־מָצָ֧אתִי חֵ֣ן לְפָנָ֗יו וְכָשֵׁ֤ר הַדָּבָר֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וְטוֹבָ֥ה אֲנִ֖י בְּעֵינָ֑יו יִכָּתֵ֞ב לְהָשִׁ֣יב אֶת־הַסְּפָרִ֗ים מַחֲשֶׁ֜בֶת הָמָ֤ן בֶּֽן־הַמְּדָ֙תָא֙ הָאֲגָגִ֔י אֲשֶׁ֣ר כָּתַ֗ב לְאַבֵּד֙ אֶת־הַיְּהוּדִ֔ים אֲשֶׁ֖ר בְּכָל־מְדִינ֥וֹת הַמֶּֽלֶךְ׃
תפארת שלמה
ואם מצאתי חן לפניו וכשר הדבר לפני המלך וטובה אני בעיניו יכתב להשיב את הספרים מחשבת המן כו' וכן ובבואה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים כו'. הנה יש להבין מה זה ענין מחשבת המן לרעה לישראל אשר עלי' בקשה אסתר להשיבה הלא כבר נהרג המן ונמח שמו וזכרו מן הארץ וכבר בטלה הגזירה כמבו' בכתוב ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם והעיקר הוא אך להשיב את הספרים שכתב הוא. ומה לי מחשבתו ולמה תרגז עיקר על מחשבתו הרעה. אכן הנה כתי' בנוסחת הסידורים שלנו בפסוק מי אל כמוך ותשליך במצולת ים כל חטאותם וכל חטאת עמך בית ישראל במקום אשר לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם. להבין זה דהנה אמרו ז"ל הרהורי עבירה קשים מעבירה. והפי' הוא. דהנה אע"פ שיש תיקונים ותשובה בעבירה להמית המזיק הנברא כנודע בכתבים מ"מ הנה הפגם שנולד בעבירה ממחשבת האדם ר"ל הנה זהו אינו בטל עי"כ ולתקן המחשבה להוציא זה ממחשבתו לזה צריך עבודה יתירה כי מ"מ נשאר רשימו ממנה במחשבה ר"ל כמו שיש בהקדושה שאע"פ שהקדושה נסתלקת מ"מ רשימו נשאר ממנה אח"כ כן להבדיל יש בהטומאה ר"ל וזהו הרהורי עבירה קשה מעבירה שאע"פ שהעבירה עצמה והמזיק נתבטל מ"מ ההרהור נשאר במחשבה. וזהו יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו אחר העבירה וזהו ותשליך במצולת ים כל חטאותם שיתבטל כח המזיק ממנה. אך מבקשים עוד שלא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם. ר"ל שלא יהי' לנו עוד שום הרהור מהעבירה (ולא יעלו על לב לעולם ר"ל בשום מחשבה רעה) ח"ו. וזהו שהי' עבודת אסתר היא השכינה בבואה לפני המלך הקב"ה להעביר את מחשבת המן כי בחי' קליפת המן הוא הפגם העיקרי ואע"פ שכבר נבטלה הקליפה כמו שנהרג הוא למטה מ"מ חרדה עוד לעקור מחשבתו הרעה מתוך ישראל שלא יפגמו ויהרהרו עוד במחשבות זרות שלו אח"כ ועיקר השמירה צריך כל אדם במחשבתו להיותה תמיד היכל להקדושה וטוב כנ"ל: