וְאֵ֛לֶּה תּוֹלְדֹ֥ת אַהֲרֹ֖ן וּמֹשֶׁ֑ה בְּי֗וֹם דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֶת־מֹשֶׁ֖ה בְּהַ֥ר סִינָֽי׃
תפארת שלמה
ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה' כו'. פרש"י מלמד שכל המלמד את בן חבירו תורה כאלו ילדו. אי' במד"ר אלה תולדות השמים וארץ בהבראם באברה"ם. פי' כי כל בריאת השמים וארץ הי' עבור אברהם שצפה הקב"ה שיבוא אברהם לעולם. וכמו כן מצינו כמה נשמות מצדיקים שכל ביאתם לעולם רק לתקן נשמות הדור והמה כמו האילן הנטוע לרבים. וזה שהי' ר"ע מוסר נפשו עד"ז ללמד תורה ברבים כמ"ש בגמרא כי נשמתו של ר"ע הי' ענף מנשמתו של משרע"ה שגם הוא כל עבודתו הי' עבור כלל ישראל כמ"ש ואם אין מחני כו'. וזה שהשיב ליתרו כי יהי' להם דבר בא אלי כל הדיבור שנדבר עמי הש"י הי' רק עבור בנ"י ואיך אחדול מלדבר עמם. כאשר ידוע שמשה רבינו ע"ה הי' בן שמונים שנה כאשר נגלה אליו הש"י בסנה. וזה הי' ראשית הדיבור להוציא את בנ"י ממצרים נשמע שכל גודל מעלתו רק עבור בנ"י. וגם ר"ע הי' יודע זאת שכל ביאתו לעולם רק עבור כלל ישראל לכן הי' מקהיל קהלות ברבים ללמד לרבים כי אם לא יעשה זאת אין לו חיים בעוה"ז כלל. וזה ג"כ הפי' כאן אלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר כו' כי מפני שלמדו תורה ברבים אז נעשו כאלו ילדו. פי'כמו שהם הולידו את משה ואהרן כי עבור זה באה נשמתם לעוה"ז וזה הי' קיומם ללמד תורה ברבים:
תוספתא (ליברמן)
כת' אחד אומ' ואת חמשת בני מיכל וכת' אחד או' ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה, כיצד יתקיימו שני פסוקין הללו, אמור מעתה בניה של מירב היו, ילדה מירב, וגידלה אותן מיכל, ונקראו על שמה, שנ' ותקראנה לו השכנות שם לאמר יולד בן לנעמי, ואומ' אלה תולדות אהרן ומשה.