וְעָבַ֨ר עָלָ֧יו רֽוּחַ־קִנְאָ֛ה וְקִנֵּ֥א אֶת־אִשְׁתּ֖וֹ וְהִ֣וא נִטְמָ֑אָה אוֹ־עָבַ֨ר עָלָ֤יו רֽוּחַ־קִנְאָה֙ וְקִנֵּ֣א אֶת־אִשְׁתּ֔וֹ וְהִ֖יא לֹ֥א נִטְמָֽאָה׃
תוספתא (ליברמן)
נמחקה המגילה ואמרה טמאה אני, המים נשפכין, ומנחתה מתפזרת אבית הדשן, ואין מגילתה כשירה להשקות בה סוטה אחרת. נמחקה המגלה ואמרה איני שותה, מרערעין אותה ומשקין אותה בעל כרחה. ר' יהודה אומ' בצבת של ברזל פותחין את פיה, ומרערעין אותה ומשקין אותה על כרחה. אמ' ר' עקיבא וכי למה בודקין את זו לא לבודקה, הרי היא בדוקה ומנוולת, אלא לעולם יכולה היא שתחזור בה עד שתקרב מנחתה. קרבה מנחתה ואמרה איני שותה, מרערעין אותה ומשקין אותה על כרחה. ר' לעזר אומ' שתי קנאות האמורות בפרשה, קנאה קנאה, אחת היא שמקנא לבעל, ואחת שמקנא למקום. ר' שמעון בן לעזר אמ' משם ר' מאיר מה ת"ל ואמרה האשה אמן [אמן], ראויה היתה זו לבוא עליה פורעניות גדולות מאילו, שהביאה עצמה לידי ספק, אלא שניקל ניוולה שנ' ונקתה, נקתה מכל פורעניות הראויות לבוא עליה. ר' יהודה בן פתירא אמ' משם לעזר בן מתיא מה ת"ל ואם לא נטמא' האשה, שאם היתה יולדת בצער יולדת בריוח, נקבות, יולדת זכרים, כעורין, יולדת נאין, שחורין, יולדת לבנים, קצרין, יולדת ארוכין, אחד אחד, יולדת שניים שנים. תינוק העולה לחדשיו הרי זה מבלה עולם.
תוספתא סוטה
ר' אלעזר אומר שתי קנאות האמורות בפרשה קנאה קנאה [אחת] שמקנא לבעל ואחת שמקנא למקום ר' שמעון בן אלעזר אומר [משם] ר' מאיר מה ת"ל (במדבר ה׳:כ״ב) ואמרה האשה אמן אמן ראויה היתה זו לבא עליה פורעניות גדולות מאלו שהביאה עצמה לידי ספק זה אלא שניקל ניוולה שנאמר (שם) ונקתה נקתה מכל פורעניות [הראויות לבא עליה] ר' יהודה ב"ב אמר [משם] ר"א בן תימא מה ת"ל (שם) ואם לא נטמאה האשה שאם היתה יולדת בצער יולדת בריוח נקבות יולדות זכרים מכוערין יולדת נאים שחורים יולדת לבנים קצרים יולדת ארוכים אחד אחד יולדת שנים שנים.