דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם כִּ֣י תָבֹ֗אוּ אֶל־אֶ֙רֶץ֙ מוֹשְׁבֹ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֥ן לָכֶֽם׃
פרי צדיק
אחר פ' המרגלים נאמר פרשת נסכים וכ' כי תבואו אל ארץ מושבותיכם. ובמ"ר פ' זו (פ' י"ז) בכל מקום אתה קורא אותה ארץ כנען וכאן ארץ מושבותיכם אמר להם הקב"ה חייכם נתתי אותה לאברהם ליצחק וליעקב וכו' והבן יורש את האב. אבל עדיין קשה למה דוקא כאן נקראה ארץ מושבותיכם ע"ש שמוחזקת בירושה מהאבות. אך בענין דהרמב"ן ז"ל פ' זו כתב על זה ואולי היה זה עתה לנחמם ולהבטיחם כי היו נואשים לאמר מי יודע מה יהיה לאורך ימים לסוף מ' שנה. והענין ע"פ מה שנאמר וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה. ואמרנו שהי' לבררם בג' מדות שהאבות מרכבה להם שנקראו ימים והם נגד ג' הקליפות קנאה תאוה וכבוד. ועל ידי זה לתור להם מנוחה שיכנסו תיכף לארץ ישראל ואחר כך פגמו בגל הג' קליפ' הנזכר בתבערה ובקברות התאוה (וכמו שדברנו מזה כ"פ) ואחר כך שלחו המרגלים לתור את ארץ כנען שהיה גם כן לכונה זו כמו שנת' במא' הקודם. אבל המרגלים לא תקנו רק קלקלו עוד. לכן אמרו מה יהיה לסוף מ' שנה שמא יתקלקלו עוד ושוב לא יוכלו לכנוס ולכן נאמר להם כי תבאו אל ארץ מושבותיכם. והיינו שבאמת ארץ ישראל מוחזקת בידינו בירושה מהאבות ואף אם ח"ו לא יהיו כדאין גם כן יזכו לה ויהיה בזכות האבות וכמו שנאמר לסוף מ' שנה לא בצדקתך וגו' כי ברשעת הגוים וגו' ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבותיך וגו' אך בשעת שילוח המרגלים לא נתמלא סאתם עדיין כמו שנאמר כי לא שלם עון האמורי עד הנה. אך אם היו זוכין היו נכנסין בזכותם וזה לא עלה בידם אך על לסוף מ' שנה הובטחו שיזכו לה כאמור. וזה ענין מה שנאמר בשבת ב' פעמים מושבות שבת הוא לה' בכל מושבותיכם לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת ובגמרא (קידושין ל"ז:) הקשו מושב דכ' רחמנא גבי שבת למה לי ותירצו. ובפי' הפסוקים הרשות לכל אחד לפרש דע' פנים לתורה ועוד יותר גם כן וכל אחד מישראל יש לו ע' פנים לתורה (ונת' במ"א) לכן יש לפרש ע"פ האמור שבשבת שזוכין ישראל לקדושת ג' האבות כמו"ש (זח"ב ר"ד א') שבת ש' בת בת מתעטרא באבהן. אז זוכין שארץ ישראל מוחזקת בידינו מהאבות לכן נאמר לשון מושבות. וכתיב בכל מושבותיכם ע"פ מה שאמרו (שבת קי"ח.) כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלא מצרים כו' כיעקב שכתב בו ופרצת ימה וקדמה וגו' ובמדרש (ב"ר פ' י"א) יעקב שכתב בו שמירת שבת וכו' ירש את העולם שלא במדה וכו'. והיינו שבכל מקום שילך תלך עמו קדושת ארץ ישראל. לכן בשבת זוכה הישראל שבכל מקום אשר אתה עומד אדמת קודש הוא. וזה שנאמר בכל מושבותיכם שבכל מקום יכולים לזכות לקדושת ארץ ישראל שהיא ירושה מהאבות:
מאור ושמש
וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל ארץ מושבתיכם וכו' והקריב המקריב קרבנו לה' מנחה סלת עשרון בלול ברביעית ההין שמן ויין לנסך רביעית ההין וכו' או לאיל תעשה וכו' שלישי' ההין כו' והקריב על בן הבקר וכו' חצי ההין וכו' הקהל חקה אחת וכו' חוקת עולם לדורותיכם וכו'. וקשה מה סמיכת הפרשת ההם לפרשת של מרגלים ורש"י ז"ל תירץ עיי"ש אך נוכל לומר בענין אחר גם נבאר שפ' קרבנות כבר אמורים גם קשה מה חקת עולם וכו' תינח בזמן שבה"מק קיים שלא בזמן המקדש מאי איכא למימר ונקדים מה שאמרו חז"ל בברכות פרק שלישי ואמר ר' שמואל בר כחמיני אמר ר' יהונתן מה דכתיב שמר רגליך כאשר תלך אל בית אלקים וקרוב לשמוע מתת כסילים זבח כי אינם יודעים לעשות רע שמר רגליך וכו' שמר עצמך וכו' אמר רבא וכו' מביאין קרבן ואין עושין תשובה וכו' ואינם יודעים אם על טובה הם מביאים אם על הרעה הם מביאים ע"כ העיקר בהבאת הקרבן היא תשובה ומקודם היו עם בני ישראל סוברים שבהבאת הקרבן הם מתכפרין בלתי תשובה אכן לא כן הדבר כי העיקר היא התשובה ע"כ הי' הש"י מלמדם עתה שלא בהבאת הקרבן לבד תלוי הדבר בלתי שיהי' תשובה שלימה עם הקרבן והי' מלמדם בזה הפרשה המדריגת התשובה והש"י נתן התורה לעמו ב"י ללמוד ממנה עבודת התשובה להשתוקק תמיד לאחדותו ב"ה לילך מתתא לעילא לבא אל מדריגת התשובה המה חמשה מדריגת המה נפ"ש רו"ח נשמ"ה חי"ה יחיד"ה ומתחילה לבא אל מדריגת הנפש ואח"כ אל מדריגת הרוח היינו לדבר דברי קדושים וברורים במחשבה זכה וצלולה להש"י כמש"ה ויהי' האדם לנפש חיה ותרגומו לרוח ממללא דהיינו שיכול לדבר דבורים קדושים ברורי' וצלולים להש"י כנ"ל ואח"כ אל מדריגת נשמה ואח"כ למדריגת חי' דהיינו להדביק עצמו בחי חיים וכאשר בא אל הארבעה מדריגת האלו ממילא מדבק עצמו באחדותו ית' והבעל תשובה צריך לכל הפחות לבא אל שלשה מדריגות נר"ן לעשות מהם קומה שלימה ולהודות להש"י בתפלה שהיא במקום עבודות הקרבנות שזאת היא חיינו בהגלות המר במקום עבודת הקרבנות שהי' במקדש. ובזה נבוא אל ביאר הדברים שהש"י מלמד לבני ישראל האיך דרכה של התשובה עם הקרבנות שלא היו יודעים מזה עד כעת וזה הדרך הנכון שיעשו תשובה שלימה לבטל מהם החיצוניות ולפנות מהם הקליפות וישארו ברור וזיכך כסלת עשרון בלולה שיביאו עצמם אל עשרה קדושות ברביעית ההין שמן היא החכמה דהיינו רביעית מהארבעה מדריגת נרנ"ח הנ"ל שצריך לעלות בהם עד לבא אל יחידה שהיא מדריג' חמישית לבא באחדותו ולדבק עצמו באחדותו ב"ה בא"ס ב"ה וצריך קודם לבא בחלק רביעי היא מדריגת הנפש ונשאר עוד שלשה מדריגות שהם רנ"ח וכאשר בא כבר אל מדריגת הנפש צריך להביא עצמו אל החלק שלישית מהשלש' מדריגות הנשארים דהיינו מדריגת רוח ולזה אמר הכתוב אח"כ ויין לנסך שלישית ההין שהיא מדריגת רוח ועוד נשאר שני מדריגות נ"ח לזה אמר הכתוב ויין תקריב לנסך חצי ההין דהיינו חלק חצי משני מדריגות שנשארים דהיינו למדריגת נשמה לאלו שלשה מדריגות צריך בעל תשובה לבא לכל הפחות לזה אמר חקת עולם אף בהגלות המר כי נשלמה פרים שפתינו בתפלה ובתשובה לעלות במדריגות עליונות.