קישורים על במדבר יא:ח

בפסוק שטו העם ולקטו וטחנו ברחים או דכו במדוכה ובשלו בפרור ועשו אותו עוגות והיה טעמו כטעם לשד השמן ופירש"י לא ירד ברחים ולא בקדרה ולא במדוכה אלא משתנה היה טעמו לנטחנין ולנדוכין ולמבושלים. ולהבין כי הנה מה כתיב למעלה ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו ופרש"י מן בשחר מן בערב והכוונה כי הנה כלל זה מונח בידינו שכללות תורתינו הקדושה ישנה תמיד בכל אדם ובכל זמן ונוקב והולך מאז ראשית הבריאה עד עתיד ועדיין לא פסק ענין הורדת בחי' המן לכל או"א מישראל ועיין למעלה בפ' בשלח ביאור הכתוב ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת א' ותן שמה מלא העומר מן והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם ע"ש תשכיל נפלאות ותוכן הדברים להעיר לבות בני אדם לבטוח לבם בהאלהים כי זה כל האדם שישליך את נפשו ומאודו וכל אשר לו וסיבת טרפו ודי מחסורו כי לא יגמר להשיגו אלא מה שקדם ברצון הקב"ה שהוא הנכון לפניו ואל יחשוב כי פרנסתו מעותד לו על סיבה ידועה ובהעדרה יחסיר כל בו כי אם תבטח נפשו באלהים ובהיות כן יתכן לו להתמיד בעבודת הבורא בתדירי בלי הפסק מסיבת פגעי הזמן בהשתדלות השגת מזונותיו ואל ישגיח מהיכן יזדמן לו פרנסתו וטרפו כאשר עינינו רואות רבים הם עם הארץ אם אומרים לא' מהם למה סרה לבך מהתמדת עבודת הבורא אזי אמר יאמר עד שיהיה לי די פרנסתי וספוקי ולכל אשר אתי מאשה ובנים ועיקר שתמצא מענה בפיו איך אניח מלאכתי מדלוק אחרי מזונותי והלא אין לחם יורד מן השמים ואני עמל לעמל פי ובאמת מי שלבו חסור מבטחון אומר כן כי כבר היה לעולמים כאשר הכינו בני ישראל את לבם בבטחון לכתם אחריו יתברך במדבר בארץ לא זרועה ירד להם לחם מן השמים ומצדו ית' לא יבצר כמו אז כן עתה להוריד לנו לחם מן השמים והכל מפאת המקבלים מונעים הטוב מהם ומי שחלק לו אלהים בבינה ויש בו מדעת קונו טועם באמת גם עתה בפרטי מזונותיו והבאות טרפו טעם מן וכאשר בארתי אשר חכמים הגידו העוגות אשר הוציאו ישראל ממצרים טעמו בהם טעם מן והכוונה עוגות מורה על כללות טרפם ומזונם שהוציאו בני ישראל ממצרים החכמה לבלתי יתלו בחכמתם ועוצם ידם ומעוז השתדלותם כ"א הכל מעותד להם מהקב"ה הזן ומפרנס זהו נקרא הוציאו העוגות ממצרים ותועלתם נשגבה שטועמים גם עתה טעם מן וכזה צוה משה אל אהרן לקחת צנצנת אחת והנח לפני ה' למשמרת לדורות להורות להם לישראל שבחינת המן נוקב והולך מדור לדור עד ביאת הגואל ב"ב והכל תולה לערך הבטחון שבטח נפשם באלהים והאמונה תקועה בקרבם שאפילו בסבה גופא שעיקר מזונותיו תולה באמצעותם גם שם מלובש הבורא ב"ה ובהעדרו מזאת הסבה לא ידבק מאומה ולאפם ותוהו נחשב ועל דרך ששמעתי בשם הבעש"ט זלל"ה שביאר פ"ה ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו בטי"ת קמוצה ואיתא מבטחו קרי בפת"ח וביאר כי הנה יש שלשה בחינות מבטיח בוטח מבטח ול' מבטיח מורה אותו המבטיח לזולתו בוטח מורה על אותו שיש לו בטחון מהמבטיח מבטח מורה על בחי' בעצמה שיש לו להבוטח מהמבטיח והט למשל אזנך אם האדם רוצה להשיג פרנסה מאתו יתברך אזי הקב"ה נקרא מבטיח כי עיני כל אליו ישברו ליתן להם אכלם בעתם ובעשותם באחת מהנה הסבות המעותד להבאת טרפם ומזונם מבטיח שלא יחסר כל בם והאדם נקרא בוטח אשר לבו בטח באלהים שיגיע למחוז חפצו באמצעות סבתו ומהות הסבה נקרא מבטח מול זה בא הרמז ברוך הגבר אשר יבטח בה' ולשום בטחונו באלהים כ"כ בחזקה עד והיה ה' מבטחו כלומר אפילו בחי' הסבה בעצמה אצלו הוי"ה כי בהעדרו יתברך מהסבה לא ידבק מאומה וזהו והיה ה' מבטחו קרי להורות האמור וגדולה מעלתו מזולת עם התולים עיקר מזונתם בסבת עובדתיהם והשתדלותם ומעלתו המדובר אפילו הסבה בעצמה תולה כל עצמה על הקב"ה והשיג שגם שם מלובש הוי"ה ב"ה ומאת ה' היתה זאת. ונראה שלזה רמז נעים זמירות ישראל מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם והכוונה כי הנה באמת מי יעלה בהר ה' להגיע לרב טוב הצפון לצדיקים לא כל אדם זוכה לזה כ"א השם בטחונו באלהים גדולה מאוד בהמסר נפשו ורוחו ומאודו להליכות הגוזר אשר גזר לו הבורא מהם ואל יחשוב כי פרנסתו מעותד לו על סבה ידוע ואם תמנע הסבה ההיא ממנו אין ישועתה לו כ"א ידע נאמנה שאין מעצור לה' להושיע ברב או במעט והכלל בזה שיחזיק בטחונו בה' עד מסירת הנפש חוץ מטבעה יותר מכל אדם לעומת דברינו רמז דוד ברוח קדשו מה רב טובך אשר צפנת ליראיך אמנם לא כל אדם זוכה ליהנות מרב טוב הגנוז וצפון כ"א אותן החוסים בך ולבם בטוח בה' כ"כ בחזקה נגד בני אדם ומלת נגד משמעותו ל' נגדיות כלו' חסיותם ובטחונם גדולה עד מאוד נגד שארית בני אדם שבטחונם רפוי בידם והן המה החוסים נגד בני אדם תועלתם נשגבה ליהנות מרב טוב הצפון אשר עין לא ראתה להיות הכרתם חזקה כ"כ להכניס הדעת בפרטי סבותם מהבאת טרפם ומזונם לדעת שגם הסבה בעצמה גם שם מלובש אלהותו יתברך וכמדובר והיה ה' מבטחו ומי ששם בטחונו כ"כ בחזקה ויש לו התפשטות הדעת נפשו יודעת מאד היות בחינת מזונותיו יורדים לו מן השמים כאשר מאז הורדת מן לדור המדבר ולזה כוונו חז"ל במאמרם כל האומר פרשת המן בכל יום מובטח לו שלא יחסרו מזונותיו לעולם ולכאורה יש לתמוה עינינו רואות רבים וכן שלימים פוערים פיהם לבלי חק לומר פרשת המן בכל יום ועל הרוב ביתם ריקם וחסרים ואפילו מזון סעודה אחת ומוכרח לומר שלא באמירה לגבוה לבד תליא מילתא כ"א לכוון האמור לחזק בעצמו בחינת בטחונו לבלתי יאמר שאין לחם יורד מן השמים וע"כ רודף הוא כקורא בהרים יומם ולילה לא ישבות ובביתו לא ישכינו רגליו פעם בחוץ פעם ברחוב ומאת ה' שכוח לוח לבו להשיב אמריו אל לבו מתי אעשה גם אנכי לביתי מתורה ועבודה כי זה כל אדם רק לעבוד עבודת בוראו בתורה ותפלה ומעשה המצות ולמה לא יתן החי אל לבו וכי בשביל זה טרח ופעל בורא עולם ונפח באפו נשמת חיים וחננו בינה ודעת רק לפרנס אשתו ובניו וכדומה מצרכי גופניות עוה"ז הלא בוודאי מי הוא פתי וחסר לב לומר ככה וכבהמה נחשב באומר כדברים האלה ועינינו רואות עכ"ז רבות בני עמנו טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם ומטרדים את נפשם יומם ולילה רק עבור צרכיותם הגשמי ומאת ה' שכוח לוח לבם ואוי לאותה בושה וכלימה מה תהיה ביומא אחריתא אנה יוליכו חרפתם ובהאיך אנפין יקומו קדם מלכם ולזה תיקנו לנו לומר פרשת המן בכל יום בכדי לחזק הבטחון בשם על הלב שכבר היה לעולמים שירד להם לחם משמים וגם עתה אל יטריח נפשו רק ללחם כי אין מעצור לה' להושיע כ"א יתמיד בהשתדלות רב בלימוד תורה ותפלה ומעשה המצות וכבר זכרתי כמה פעמים האנשים אשר עיני שכל להם ודעתם רחבה עליהם לדעת בפרטי עובדותם אפילו הגשמיים באכילה ושתיה ושינה ומו"מ שמוכרח בהם להחיות את נפשו בכולם לבם נכון עמם להכניס גם לשם את הדעת להבין מקום מוצאם ושרשם בעולמות עליונים שבאמת במקומם מרום שורשם המה אורות בהירים ומצוחצחים נוראים ונפלאים ויהי בנסעם מקדם מרום שבתם באמצעות השתלשלותם נתגשמו ונתגלמו באמצעות התלבשות פרטי תענוגי בני אדם והכל בכדי שבאמצעות' ישיגו רעיוני בני אדם הגשמיים אורותיו הבהירים ומעתה תשכיל לדעת פ"ה ועתה נפשנו יבישה אין כל בלתי אל המן עינינו והכוונה ועתה מוסב על כל אדם מישראל עודו בעוה"ז בלבוש חומר גוף העכור העב והגשם בלתי אפשרי לתפוס עוצם יכולתו ובהירותו יתברך כ"א באמצעות התלבשות אורותיו במדריגות התחתונים ופרטי תענוגות בני אדם וע"י זה מעורר לבו בקרבו להוציא דיבור לפני אלהים בתורה ותפלה בהסתכלו על פנימיות הדברים ולא על בחינת הלבוש וכל או"א מישראל לערך הכרתו החזקה והשגתו העצומה כמ"כ קורא אותו יתברך בתואר כינויו ושמותיו הקדושים כפי אשר השיג רוממות אלהותו ית' בהתחלקות מדריגותיו וזהו בחי' המן שהיה משתנה בטעמו וריחו לנטחנין ולנדכין ולמבושלים לערך חלקי דעות בני אדם וחלקי תענוגיהם אשר נפשם חפצה בהם כמ"כ משתנה בטעמו וריחו לקבל תענוג הגשמי ותענוג הרוחני המלובש בטעם הגשמי אשר בלתי טועם טעם הגשמי נעדר ממנו להשיג ברוחני ובאמת זה כל האדם רק להשיג שורש השרשים באמצעות תענוגיו כנזכר וזהו ועתה עודנו בעוה"ז נפשנו יבשה אין כל להשיג בעוצם יכולתו כי החומר גורם בלתי אל המן עינינו וכמבואר. ולזה העמיק רש"י ברוח קדשו מן בשחר מן בערב יובן ע"ד הכתוב מוצאי בוקר וערב תרנין כמבואר לנו במקום אחר להדור' מקומו והכוונה כמו שטועמים טעם מן בבוקר כמ"כ מחזירים לו שבח והודאה בתפלת שחרית וכן מן בערב הכוונה ג"כ כנזכר וזהו בלתי אל המן עינינו להשיגו ית' בלתי אפשרי כ"א באמצעות התלבשות בחי' המן לכל או"א מישראל משתנה בטעמו לערך השגתו והכנת לבו לדרוש אחדותו ויחודו ית' באמצעות התלבשות מדריגותיו וחלקי התענוגים שנתפשטו ונתגלמו בעוה"ז. ובזה תשכיל לדעת ולהבין דברי הזוהר וכד הוה נחית היה מתפרש גלידין ואקרש לתתא והכוונה כי באמת בחי' המן במקום שורשו הוא אור מצוחצח וכד הוה נחית ממדריגות אורות עליונים בהתלבשות מדריגת התחתוני' במאכל ומשתה וכדומה הוא מתפרש גלידין ואקרש לתתא עד שנדמה בדעת האדם כאלו הם דברים גשמיים ולזה אפשר לרמוז בכתוב דק ככפור על הארץ להורות בא דק ככפור מורה קצת עביות ומורה הכתוב באצבע אימתי נראה ככה דק ככפור על הארץ כשנשתלשלו ונתלבשו בארציות אזי בהעדר השכל נראה דק ככפור ובאמת מי שהוא חכם הכולל נפשו יודעת מאוד איה מקום מוצאם ושורש אחדותם באורות עליונים ושם הם אורות רוחנים עין לא ראתה וזהו והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדולח ופירש"י מי שאמר זו לא אמר זו ישראל אומרים בלתי אל המן עינינו והקב"ה הכתיב בתורה והמן כזרע גד כלומר ראו באי עולם על מה מתלוננים בני והמן כך וכך הוא חשוב ואם עיני שכל לך תבין ודאי איך הוא חשוב בעבר ועתיד והוא נוקב והולך ולא פסק בחינת המן לכל אחד מישראל כמדובר אמנם מה הגורם ככה שמתלוננים באי עולם ותועים מדרך השכל רומז הכתוב

שטו העם ולקטו וטחנו ברחים או דכו במדוכה ובשלו בפרור וכדברי רש"י לא ירד ברחים ולא בקדרה אלא משתנה היה טעמו לנטחנין ולנדכים ולמבושלים והכוונה במלת שטו כמו דאיתא בזוהר מאי שטו שטותי הוו נסבי לגרמייהו בגין דלא הוו בני מהימנותא מה כתיב בהו וטחנו ברחים וגו' והכוונה להיות ששטו העם הן המה פחותי הערך שטותי הוו נסבי לגרמייהו ודאי בגין דלאו הוי בני מהימנותא לדעת ולהאמין באמונה שלימה היות פרטי טרפם ומזונם: כמו אז גם עתה בחי' מן כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כ"א על כל מוצא פי ה' יחיה האדם המעותד ומעומד לחיות נפשו בהם ואנו מצינו במאמרם ז"ל אותן האנשים שנאמנה את אל רוחם ולבם שלם בבטחון בהורדת המן זכו נפל המן והגיע אליהם בלי שום טרחא ובינונים בתוך המחנה לערך בטחונם באלהים בהדבקות מזונם גרמו לעצמם קצת טרחה להטריח נפשם בהבאות טרפם ולחם חוקם לביתם וחסורי מהימנותא הרחק מהמחנה להטרידם בטרחא יתרה והכל כפי ערך בטחונם וככה הגיע אליהם לחם חוקם וכן ראוי לכל בר דעת הרוצה לגשת אל עבודת הבורא ב"ה לברור לו חלק יפה להחזיק בעצמו בטחונו באלהים עד שידמה בנפשו בכל יום בלתי אפשרי לטעום אפילו טעימה קטנה בלי עזר אלוה ואפילו במוכן ומזומן לפניו בתוך ביתו בנטחנין ונדוכין ומבושלים לא נחשב עדיין בעיניו למאומה עד שינתן מבי מלכא וכאשר רמזתי במאמרם כל האומר פרשת המן בכל יום מובטח לו שלא יחסרו מזונותיו והכוונה בהאמירה לעורר לבו בקרבו בבטחון לדעת ולהבין שגם עתה לא נפסק המן כמבואר וממילא צריך להיות לבו בטוח באלהים מראש עד עקב כאשר בטחו בני מהימנותא אז בדור המדבר ובהיות כן מובטח לו שבוודאי לא יחסרו לו מזונותיו כל' הימים כי מדרך הטוב להטיב לנבראיו ויותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק והחסרון מפאת המקבל' דור לא הכין לבם בבטחון אליו יתברך ואינם כלי מוכן לקבל רוב טוב ולכן משתנה ג"כ בחי' המן היינו סבתם העומד להם להבאות טרפם ומזונם בטעמים שונים מזה וגם בטרחות רבים והכל בעבור שהמה חסורי מהימנותא ומה כתיב בהו וטחנו ברחים או דכו במדוכה ואמרתי בדרך צחות שזה נאמר על אותן האנשים בני הכפרים או בני עיירים שסבת טרפם ומזונם תולה ברחים ששוכרין מהמבצרים לשנה ויותר ולבם ונפשם שם כל הימים בלתי אל הרחים והנדוכין עיניהם להדביק פרנסתם ופנו אל מדעתם לתלות עיקר בטחונם בבורא עולם והנה אותן הרחים השוחקים בחי' מן שלהם עתה היורד לו משמים בסיבה כזו כפי ערך בטחונם באלהים ולפעמים נפסק בשטף מים רבים אליו יגיע השוטפים את הרחים לאפוקי אם לקח לעצמו בחי' אחרת היה טועם טעם מן בסיבה אחרת שלא נפסק לעולם מול זה רומז הכתוב שטו העם מוסב אל פחותי הערך ולקטו בחינת מזונותיהם בשטותם בגין דלא הוו בני מהימנותא ולכן מה כתיב בהו להיותם חסורי מהימנותא מורה הכתוב דרך שטותם שתלו עיקר בטחונם וטחנו ברחים היינו לשכור הרחים מהמבצר כמדובר ודכו במדוכה גם כן לתלות עיקר בטחונם בסבת הדכת הדוחן כנהוג עלמא סבות כאלה הבאים לידי הפסק ברבוי המים השוטפים ועל זאת יתפלל כל חסיד רק לשטף מים רבים אליו לא יגיע כי אם לשים עיקר בטחונם באלהים חיים הזן ומפרנס לכל ולזה אפשר לרמוז מדברי רש"י לא ירד המן ברחים ולא בקדרה אלא משתנה היה בטעמו מוסב על עבר ועתיד כמו אז היו שלשה גווני בני אדם בבחינת בטחונם וככה אירע להם בנפילת המן בתוך ביתם או במחנה או ברחוק מן המחנה כמ"כ עתה על כל מוצא פי ה' אשר יחיה האדם זהו בחי' מן היורד לו משמים ותולה לערך בטחונו וגם משתנה בטעמו וריחו לנטחנין ולנדוכין ולמבושלים כמבואר וכמו שמכין לבו לבטוח באלהים כמ"כ טועם טעם מן בפרטי מזונותיו ועשו אותו עוגות. וכבר רמזתי מאמרם ז"ל העונות שהוציאו בני ישראל ממצרים טעמו בהם טעם מן והכל לכוונה אחת הולך כנזכר. ולזה פירש"י משתנה היה טעמו לכמה טעמים לערך בחי' חלקי דעות בני אדם באשר נפשם חפצה לאנה שמו בטחונם והעיקר לבלתי ישימו עיקר מגמתם ותאותם למזון הגשמי כמאכל בהמה אשר לא זרו מתאותם כ"א כמש"ה צדיק אוכל לשובע נפשו לקיום הגוף בכדי שילך בכח האכילה ההיא לב"ה להוציא דבור לפני אלהים בתורה ותפלה ולעבוד עבודת בוראו במעשה המצות לזה ישים עיקר מגמתו והתאמצו בהטריד נפשו להבאו' מזונותיו והפעולה בוודאי לא ידלוג כקורא בהרים יומם ולילה רק בעבור האוכל כי אם יסתפק במיעוט רק בנפשו יביא לחמו והיינו במעט אשר חננו אלהים יטעום טעם מן היינו פנימיות המלובש במאכליו ומשתיו אשר גם שם מלובשים אותיות התורה המוטל עליו להעלותם לשורשם ולמקורם כנזכר בדרוש מגילת רות לעת האוכל גשי הלום ואין הלום אלא מלכות להעלות איברי השכינה אפילו באוכל לחמו ולשתות מימיו צריך לחבר חכמה תתאה עם חכמה עילאה וכנזכר לעיל דברי הזוהר וכד הוה נחית לתתא היה מתפרש גלידין ואקרש לתתא והיינו כד נחית ממדריגות אורות עליונים בהתלבשות מדרגות התחתונים במאכל ומשתה וכדומה ממילא משתנה היה בטעמו ובריחו היה מתפרש גלידין ואקרש לתתא עד שנדמה ברעיון לבות בני אדם כאלו הם דברים גשמיים וזהו הרמז בכתוב דק ככפור על הארץ מורה היות בחי' עביות ואימתי נראה ונדמה כזה גמר אומר על הארץ כשאורות עליונים נתלבשו ונתגלמו בארציות פרטי תענוגות בני אדם נראה דק ככפור ובאמת מי שחלק לו אלהים בבינה מעלה אותם למרום שבתם אשר היה שם אהלם מתחלה ושם הם אורות רוחנים ובהירים ולזה גמר אומר הכתוב.

והיה טעמו כטעם לשד השמן ונודע כ"מ שנאמר לשון והיה יגיד שמחה כי שמחה ודאי לפניו ית' בהיות לנו עם קרובו ישראל בהירות השכל לטעום טעם החכמה הכינוי במלת שמן והיינו להשיג אפילו באכילה ושתיה ושאר תענוגים הגשמיים רמיזא דחכמתא הרומזת לעבודת הבורא והשגת אלהות לעשות בתחתון ולרמוז בעליון בשם על הלב למה ברא הקב"ה ככה בעולמו בטעמים שונים זמ"ז הלא כל מה שברא הקב"ה בעולמו הכל בשביל קילוסו ושבתו שיגיע צד הנאה לבורא עולם ולא רק להנאת עצמו ותענוג גופו להתאוה תאוה וזהו והיה יגיד לשון שמחה טעמו של בחינת המן הן בעבר ועתיד נאמר על בחי' מזונותיו של אדם המעותד להחיות נפשו אל ישים רוחו ונפשו למלאות תאותיו הגשמיים כ"א והיה טעמו כטעם לשד השמן הכינוי לחכמה כמו שנמשך ונתפשט מחכמה עליונה כלל המבואר בדברינו וזה כל האדם אל ימוט מנגד עיניו ויאמין באמונה שלימה איך שלא נפסק ועדיין ענין הורדת המן מיום היותו על הארץ עד ביאת הגואל ב"ב ובכל פרטי מאכליו טועם בהם טעם מן וע"כ צריך האדם להכין מלא קומתו מראש עד עקב לבו בטח באלהים כאשר בטחו דור המדבר ולערך בטחונם המציא להם מזונם. כנזכר בגמרא הכל כפי אמונתם התקוע בקרב לבם ובטחונם שלם עמו יתברך ואז טוב לו בזה ובבא אמן: