שְׂא֞וּ אֶת־רֹ֣אשׁ ׀ כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֗ל מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֛ה וָמַ֖עְלָה לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם כָּל־יֹצֵ֥א צָבָ֖א בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
תפארת שלמה
שאו את ראש כל עדת בנ"י מבן עשרים שנה ומעל' כו' כל יוצא צבא בישראל. הנ"ל דהנה בכל פעם שהוצרך לישא את ראש בני ישראל הוא היה הכוונה לתיקון אחר מעשה שעבר עליהם כידוע למעיין. והנה גם בזה אחר שנפגמו מחשבות' בעביר' בבעל פעור השכיל הקב"ה להפר מחשבות רשעים הזונים מישראל כמבואר בזוה"ק שאותן כ"ד אלף שנפלו משבט שמעון היו מערב רב שנתערבו בשבט שמעון מבחינת שכם כנודע. וזה שצוה לשאת את ראשם כמ"ש שאו את ראש כל עדת הוא הדע"ת להרים הדעת מישראל בקדושה. מבן עשרים שנה ומעלה. מב"ן הוא השם ב"ן במלכות. עשרי"ם גימט' כתר. שנה בגימ' ספיר"ה. פי' להרים הדעת מבחי' מלכות עד בחי' כתר. ומעלה לבית אבותם הם שלמעלה. כל יוצא צבא בישראל. פי' כל הוא בחי' יסוד צדיק וכן הוא אומר הזן את הכל ואח"כ נאמר על הארץ ועל המזון ואח"כ רחם נא כו'. פי' כי דרך השפע מלמעלה בא לבחינת כל וממנו על הארץ שלמעלה ואח"כ יורד לעוה"ז על ישראל עמך ועל ירושלי' עירך. וז"ש הכ' כל הוא יסוד צדיק הוא היוצא צבא בישראל שמשפיע הטוב לישראל טמו: