קישורים על במדבר כז:ג

בפסוק אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על יהו"ה בעדת קרח כי בחטאו מת ובנים לא היו לו למה יגרע שם אבינו ויקרב משה את משפטן לפני ה' ויאמר ה' אל משה כן בנות צלפחד דוברות להיות הכלל מונח בידינו שכללות סיפור התורה ישנה בכל אדם ובכל זמן ומוכרח לומר שטענות בנות צלפחד ישנם גם כן בעבר והוה ועתיד ואם כן איך יכול האדם להמציא דברי החכמניות ודרשניות בעצמותו הנוגע לעבודתו יתברך. והנראה בהקדם נעים זמירות ישראל. משכיל לאיתן האזרחי חסדי ה' עולם אשירה לדור ודור אודיע אמונתך בפי והכוונה להורות עיקר עבודת אדם איזה עבודה שבלב זו תפלה העומדת לנו עתה במקום הקרבנות כנאמר ונשלמה פרים שפתינו ואם כן מה מאוד צריך האדם ללמוד סדר העבודה להוציא דבור לפני אלהים בשלימות לדבק פנימיות מחשבתו ותנועות איבריו אל האותיות היוצאים מפיו במלוי הארה עליונה מקדימת המחשבה וכתיב בחכמה יבנה בית ונודע פרטי אותיות נקראים אבנים ואם מצרפם ומחברם יחד אחד אל אחד יחדיו ידבקו בצירופי תיבות נקראים בתים כמו דאיתא בספר יצירה ב' אבנים בונים שתי בתים ג' אבנים בונים ו' בתים מכאן ואילך צא וחשוב מה שאין הפה יכול לדבר ואוזן לשמוע ואיתא בתיקונים ונהר יחרב ויבש ודרש יחרב בבית ראשון ויבש בבית שני. ונראה לרמז בדבריו הקדושים שקאי על המחשבה ובחינת הדבור המורים שתי ההי"ן בית ראשון ובית שני בית ראשון אות ה' ראשונה משם הוי"ה ב"ה ובית שני אות ה' אחרונה מלכות בחי' הדיבור וצריך איש הנלבב בהוציא דיבורו לפני אלהים לצרף שם הוי"ה ברוך הוא באמצעות דיבורו כמו שדברנו מזה כמה פעמים ואם אין מחשבתו דבוקה לאותיות היוצאים מפיו אזי האותיות המה חרבים ויבישים מכל טוב ואינם פורחים לעילא כי כלל זה נקוט בידך והוא כלל גדול בתורה ולתפלה רעיונותיו ומחשבותיו הטהורים שחושב איך להוציא הדבור הן המה החיות של האותיות ואם לאו כמתים נחשבו בלא חיות כלל ולכן תנו לב להתבונן מה החטא גורם באם מחשבותיו משוטטים בתערובות חיצונים מהבלי עולם כאשר עינינו רואות רובן דעלמא אפילו בשעת תורה ותפלה מחשבותיהם טרודים ובהולים לחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף ומאת ה' שכוח לוח לבם ואינם זוכרים אם עומדים בבית או בחוץ והרגל לשונם נקטו ואוי לאותה בושה וכלימה מתי יעוררו משנתם כי יכול להיות שישנו שינת עולם כל ימיהם החרוצים על פני אדמה ולכן בעצה יגיד הכתוב בחכמה יבנה בית עודו בסוד החכמה שהוא המחשבה גם שם יראה לבנות הבית מתורה ותפלה טרם עת בא הדיבור ונודע חכמה רומז לאות יו"ד בחי' גולם דלית בה חורא וכמו מהגולם יכול לעשות איזה אות שירצה ככה עודו בסוד המחשבה יכול לעשות איזה צירוף שירצה לא כן כשהוציא הדיבור אינו יכול להפך דבורו כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד ואינו יכול לתקן את אשר עיות ועל כן מה מאוד צריך איש הישראלי הרוצה לגשת אל עבודת הקודש פנימה להתפלל לפניו יתברך להתבונן בפנימיות מחשבותיו טרם בואו אל בחינת הדבור כמה רעות גורם בהוצאות אותיות יבישות מפיו ואז אין רשומו ניכר לא למעלה ולא למטה ותועלתו נכזבה לפעול כלום כי תורתו וגם תפלתו תועבה והטה למשל אזנך אם רוצה האדם לומר תיבת אדון ידמה בנפשו כאלו אות א עומד במקום אחר ואות ד במקום אחר ואות ו ג"כ במקום הרחק מאוד ואות נון במ"א מפורדים ומפוזרים והוא רוצה ללקטם ולצרפם יחד אחד אל אחד יחדיו ידבקו כמו הבונה בית אבנים צריך לחפש וללקט תחלה אבנים מהרבה מקומות ואם יראה הרואה שאין האבנים דומים זה לזה אזי משוה ומחליק עד שיהיה העקוב למישור ולפעמים צריך להשליך איזה אבן וליקח אבן אחר תחתיו להיותם שוים בדומה אחד בכמות ואיכות בכדי שלא יפריד בין הדבקים ועתה תחזה לקחת מוסר השכל אם לבנין הגשמי שאין בנינו בנין עולם מעשהו בחריצות וזריזות ותחבולות רב פשיטא וקו"ח בבנין עולם היינו כשבונה בתים בתורה ותפלה שגם שניהם חיי עולם וחיי שעה מה מאוד יבנה הבונה הבתים ותיבות בצירופים טובים מפוארים. וידמה בנפשו כאלו האותיות הכינוים לאבנים המה פרודים ומפוזרים בהרבה מקומות ואין אות א' דומה לחברתה וצריך לסתתם ולהחליקם עתה טרם הבנין להשליך מהם הכיעור והדומה ממחשבות זרות ואח"כ ללקטם לעשות מהם בתים ותיבות ולערך האבנים ככה יהיה הבנין אם האבנים המה גדולים וטובים בכמות ואיכות גם גדרו ובניינו יהיה גדול ומפואר וכל זאת צריך להיות בסוד המחשבה כנזכר בחכמה יבנה בית וככה תבנה ותכונן בבחינת הדבור ואם אין לו בסוד המחשבה מאין יהיה לו הארה וחיות בבחינות הדיבור ומעתה תשכיל לדעת דברי קודש התיקונים ורזא דמלה ונהר יחרב ויבש יחרב בבית ראשון ויבש בבית. שני כי בוודאי אם בסוד מחשבתו יחרב בלא לחלוחית הארה יבוש ודאי בבית שני בחינת הדיבור האותיות המה יבישים מכל טוב ואינם פורחים לעילא כמבואר ומאומה אין בידו ונחזור לענין משכיל לאיתן האזרחי כי שמעתי מהמגיד זללה"ה היה אומר כשהתיבה בסוד המחשבה נקרא תני"א ובצאתו לבחי' הדבור אז נקרא בהפך אתוון אית"ן לשון חוזק ועומד בקיומו כיון שאינו יכול עתה לשוב מדבורו כנזכר כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד לאפוקי עודו בסוד המחשבה יכול לעשות איזה צירוף שירצה. והנה יש שלשה בחינות משכיל מושכל שכל. האדם שלומד דבר חכמה לזולתו נקרא משכיל ודבר החכמה בעצמה נקרא שכל והמקבל החכמה מהמשכיל נקרא מושכל והנה חז"ל אמרו כל מקום שנאמר משכיל לדוד על ידי תורגמן ולכאורה צ"ל מאין נלמד ככה אמנם ע"פ הדברים הנאמרים מובן הענין כי נודע דוד המלך עליו השלום מדתו הוא בחי' הדיבור כמבואר לנו מה שאמר דברו אתי לשון שקר בתערומות יגיד נגד פחותי הערך שמדברים אתי ממש שאני בחי' הדיבור לשון שקר ובאמת כל עצמי ובחי' דיבורי רק בדיבורי תורה ותפלה ולזה רמז ואני תפלה לשלול דיבורים אחרים אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם עכ"פ נשמע מכל הספרים שמדתו של דוד מדות המלכות עולם הדבור והדיבור בעצמה הוא בחי' שכל דלית לה מגרמה כלום כי אם מה שמושך חיות והארה מקדימת המחשבה וכיון שכן איך אומר הכתוב משכיל לדוד משמע שקורא לדוד שהוא בחי' הדיבור משכיל ובאמת הוא בחי' שכל ולא משכיל כנזכר בג' בחי' משכיל מושכל שכל ולזה נתעוררו חז"ל כמתרצים ואומרים כ"מ שנאמר משכיל לדוד ע"י תורגמן ונמצא כשאמר דוד המע"ה לזולתו נעשה הוא בחינת משכיל לזולתו ושייך שפיר לומר משכיל לדוד. ואיתא בזוהר דוד מלכא הוה מתעטר תדיר באבהן עלאין ולהבין הענין נראה ע"ד דאיתא בזוהר במ"א אברהם אבינו הוה קאים בפרשת אורחין להזמין אושפיזין והכוונה אברהם אבינו היה התגלות ראשון בעולם שהראה התפשטות אלהותו יתברך אפילו בארציות ובמדריגות התחתונים ונמוכים ונודע בשלש ראשונות אין שם אחיזה לחיצונים כלל וכלל משא"כ מהבנין ולמטה יש שם אחיזה כמ"ש שממית בידיה תתפש דהיינו בתרין דרועין חסד וגבורה יש שם אחיזה לחיצונים אהבה רעה ויראה רעה חס ושלום ותכלית עבודת האדם שימאס ברע ויבחר בטוב שבכל ז' המדות שנשתלשלו ממדריגה למדריגה עד שנתערב טוב ברע ורע בטוב.

אבינו מת במדבר ואיתא בזוהר בדברי הינוקא אבינו הא טעמא לעילא ארוך מלה ומשיך לה אי חסידין קדישין כמה משיכו דצערא במקרי אבינו לית צערא ולית כאיבא דרוחא ונפשא אלא כד קראן הכי אבינו בכאיבא מלבא מת במדבר וכי אחרנין לא מיתו במדברא דהכא רשים ליה ואמר דאיהו מת במדבר והא אלף ורבבן מיתו במדברא אלא כמה ב"נ ערטלאין ע"ד מנהון אמרו דההוא מקושש עצים הוי דכתיב כי בחטאו מת ומנהון אמרי הכי ומנהון אמרין הכי וכו' אבל טענה דאטעינו אינון בנתן דמית במדברא איהו הוה צלפחד ומגו דלא הוה ידע ארחוי דאורייתא כדקא יאות לא הוה נשיא והוא הוה דלא נטר פומיה ומלוי לקבליה דמשה וגו' בגין דחב במדבר במלולא ממש וגו' אמר ההוא ינוקא אהדרנא למלין קדמאין אבינו מת במדבר אבינו האי טעמא דמי לנחש תלייא על קדליה ומשיך זנביה בפומיה בטעמא ההוא דאתמשך עליה לעילא מת במדבר במלולא דפומיה בכה ואמר צלפחד דא במלולא מית ואנת אבא במלולא אהדרת לעלמא דא נשמע מדברי קודש הזוהר שקורא לבחי' הדיבור מדבר וגם הפרש ושנוי יש שקונה שלימות באמצעות דיבורו הטוב ולהיפך אם אינו שומר פיו ולשונו מת בדיבורו ע"ש לעניינו ולפי עניינינו יתפרש הענין אבינו מת במדבר עת בא דיבורו להוציא לפני אלהים בתורה ותפלה לא די שלא החיה את נפשו לקנות שלימותא כנזכר בפתיחה דברינו אדם השלם במדותיו ובעובדותיו הטובים הם המוסיפים לו כח ועוז באמצע תורתו ותפלתו וגרונו נעשה כמעין המתגבר אלא עוד זאת מת במדבר במלולא דפומיה להוציא אותיות ריקנים ויבישים מכל טוב כנזכר דברי התיקונים ונהר יחרב ויבש יחרב בבית ראשון ויבש בבית שני וגמר בדבריהם מה הגורם ככה שנפל הנופל ומת בבחינת הדיבור ונתנו טעם והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על הוי"ה כלומר שיצא מכלל עדה הקדושה הנועדים יומם ולילה כל מגמת נפשם בתורה ותפלה לקשור הדיבור לקדימת המחשבה בקשר אמיץ וחזק בכדי שתבנה ותכונן צירוף שם הוי"ה ברוך הוא באמצעות הדיבור כמבואר לנו כמה פעמים אשר בזה תולה במעשהו בחוץ בעובדותיו הטובים לעשותם בהתקשרות ודביקות הבורא וכיון שיצא מכלל העדה הנועדים לצרף צירוף שם הוי"ה ב"ה בחטאו מת לעת בא דיבורו בתורה ותפלה אש לא היה לו נודע מעשים טובים של צדיקים נקראים בנים ובאו לשלול אביהם שמת במלולא ולא היה לו עובדות טובות להגין עליו ולזה רמזו למה יגרע שם אבינו ולכאורה יש לדקדק מהראוי לומר נחלת אבינו אשר כל עצמם באו בהלכות טוען ונטען עבור נחלת אביהם וכלפי דברינו יתפרש שפיר למה יגרע שם אבינו שם ממש מוסב על צירוף שם הוי"ה שהיה ראוי שתבנה ותכונן באמצעות הדיבור עתה שמת במדבר יגרע שם הוי"ה מאבינו ודאי ולזה כאב לבם של חכמניות לשאול לפני משה רבינו תנה לנו אחוזה לנו דייקא שיהיה להם אחיזה בהוי"ה ברוך הוא ולא יגרע מהם וכדברי הינוקא אי חסידין קדישין כמה משיכו דצערא במקרי אבינו מת לית צערא ולית כאיבא דרוחא ונפשא אלא כד קראין הכי אבינו בכאיבא מלבא מת במדבר ואין תבונה בו להחיות נפשו בדיבור א"כ תורתו וגם תפלתו תועבה ומאומה אין בידו להיות רשומו ניכר למעלה ולמטה בדיבורים פחותים בלי לחלוחית הארה מה כתיב ויקרב משה את משפטן לפני הוי"ה ונתעוררו חז"ל ראויה היתה פרשה זו להכתב על ידי משה אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן והכוונה להיות שהרגישו מה החטא גורם בנעדר שמירת הלשון וטהרת המחשבה בפרטי העובדות אזי נעשה מת בדיבור ולכן זכו וטהרו א"ע בבית ובחוץ לעשות הכל בהתקשרות ודביקות הבורא ב"ה וזאת הגורמת הערכות מחשבות טהורות וקדושות להוציא דיבור לפני אלהים ונעשה צירוף שם הוי"ה ב"ה ולזה בא הרמז ויקרב משה את משפטן לפני הוי"ה דייקא ללמדם אופן היותר איך לבנות ולצרף שם הוי"ה ב"ה בשלימות ולעשות צירופים קבועים בתורה באמצעות כשרון הפעולות כנזכר למעלה מאמרם ז"ל עשה תורתך קבע ותוכן הדברים כל אחד מישראל יש לו אחיזה באותיות התורה ובאמצעות מעשיו הטובים נעשה צירופים טובים בצירוף קבע ואישים פועלי און אשר לא ידעו ולא יבינו יהרסם ולא יבנם נעשה הריסה בצירוף אותיותיו אשר בתורה ונתפרדי' ונהרסי' מבנינם ממתינין עת בא דיבורו הטוב לצרפם בצירופים קבועים ולזה רומז המשנה עשה תורתך הן המה אחיזת אותיותיך שבתורה עשה אותם בצירוף קבע בלתי מתמוטט וכזה אנו מתפללים ושואלים בכל יום ותן חלקנו בתורתך לכוון חלק אותיות שיש לנו בתורה הקדושה תן לנו לב טהור לצרפם בצירוף קבע ומעתה תאיר עיניך בדבריהם ראויה היתה פרשה זו להכתב ע"י משה אלא שזכו משמעות לשון זכות ובהירות באמצעות פרטי מעשיהם לעשות הכל בחכמה ודעת וכאשר חכמים הגידו חכמניות היו דרשניות היו ועשו צירופים טובים בתורה וזהו שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן דייקא שעשו תורתן קבע ולזה בא הרמז כן בנות צלפחד דוברות ותרגום יאות בנת צלפחד ממללן וקנו שלימות בעצמותם להוציא דיבורים נאים בצירופים טהורים וקדושים עד שזכו לעשות צירוף פרשה בתורה באמצעות דיבוריהם ודו"ק ותבין הענין: