וַיְצַ֤ו מֹשֶׁה֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר כֵּ֛ן מַטֵּ֥ה בְנֵֽי־יוֹסֵ֖ף דֹּבְרִֽים׃
תפארת שלמה
א"י כן מטה בני יוסף דוברים. הנ"ל דהנה אצל יוסף הצדיק כתיב עד עת בא דברו אמרת ה' צרפתהו. ר"ל שהקב"ה הי' מצפה לדיבורו של יוסף הצדיק מפני שהדיבור שלו הי' בקדושה. ואפי' בשעה שהי' בבית הסהר לא רצה להתפלל על הישועה שיצא חפשי כמאמרם ז"ל אצל אלישע שלא רצה להטריח קמי' מארי'. אך הקב"ה מצפה לתפלתן של צדיקים וז"ש ואביו שמר את הדבר הוא הדיבור שלו לכן אמר לו לך נא ראה את שלום אחיך. פי' להשפיע להם בדיבורך אל ישראל. וז"ש כאן כן מטה בני יוסף דוברי' כן עם האותיות גימט' ע"ב כמנין חס"ד אשר הצדיק ממשיך בדיבורו וז"ש דוברים הוא ההנהגה והמשכה בעוה"ז לבנ"י כנ"ל: א"י כן מטה בני יוסף דוברים כו' ולא תסוב נחלה ממטה אל מטה כו' ולא תסוב נחלה ממטה אל מטה אחר. עיין באוה"ח שהקשה על כפילת הדברי' בפסוקים ולא תסוב כו' ע"ש. עוד י"ל בפ' הראשון לא נאמר אל מטה אחר ובפסוק השני נאמר למטה אחר. אכן הנה זה מרמז על מעלת קדושת ארץ ישראל וירושלים תובב"א. כי הנה צריך כל איש להשתוקק בכל לבבו על א"י וקדושתה כמ"ש שאלו שלום ירושלים ציון דורש אין לה מכלל דבעי דרישה וענין התשוקה היא מועלת בעצמה על הגאולה העתידה ב"ב והיינו כשישים האדם על לבו דברי הכתוב של לא תסוב נחלה ממטה למטה כי הקפידה התורה שלא תסוב נחלה ממטה למטה אחר אעפ"י שכולם י"ב שבטי י"ה כולם קדושים ומה חילוק בין זה ל"ה אעפ"כ הקפידה התורה ע"ז מכ"ש בזמן הזה אשר בעוה"ר כל ארץ הקדושה היא תחת יד הישמעאלי' ויבלעוה זרים ויירשוה והנה באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך שמו את ירושלים לעיים מכ"ש שצריך לקרוע לבב איש לצעוק ע"ז אל הקב"ה לעורר רחמי' על הארץ ועל קיבוץ גליות לתוכה בשמחה במהרה. והנה ההתעוררת הלזה של תשוקת הארץ כשתהיה באמת מעומק הלב שיאדיב באמת בנפשו על כבוד ארץ הקדושה הנה בזה מעורר למעלה הרחמי' והרצון על הגאולה במהרה כמ"ש שאלו שלום ירושלים עי"כ ישליו אוהביך ב"ב. וכן מצינו זה בבני יוסף שמכח תשוקתם לא"י עד שהרע בעיניהם שתסוב נחלה כמו שאמרו. הנה עי"כ המשיכו הציווי מה' לא תסוב נחלה ממטה למטה כנ"ל ואם לא הי' תשוקתם כל כך לא השיגו הציווי בזאת. וכן מצינו הדומה לזה בענין פסח שני במאמר האנשים הטמאים שהיתה תשוקתם גדולה מאד לעשות הפסח ומקירות לבבם צווחו למה נגרע מלהקריב קרבן ה'. ע"כ נעתר להם ה' ונתן להם מצות פסח שני. כי ע"י תשוקתם הנכונה לפני ה' המשיכו הלכות חדשות הנ"ל. הנה כמוהם אם תגבר התשוקה בלב איש מבנ"י אל הארץ ובנין בית המקדש הלא חיש מהר יעתר להם כי הלא הוא בנוי ועומד הוא למעלה רק שצריך לבקש עליו להורידו כמ"ש לשכנו תדרשו ובאת שמה. וכמ"ש דוד המע"ה שהתעורר מעצמו על בנין בהמ"ק ויעתר לו ה' כמבו' בכתוב ועל שם זה נקרא דביר ביתך לשון דבור שצריך לבקש מהש"י עליו להבנות במהרה וכל המתאבל על חורבן ירושלים זוכה ורואה בנחמתה כי כל האומר כן באמת בתפלה ולירושלים עירך ברחמים תשוב הנה פועל באמת זה למעלה על קירוב הגאולה כנ"ל. הנה זה שאמה"כ ולא תסוב נחלה ממטה אל מטה כי כן הוא באמת לכל שבט ושבט יחם פרטי לגבול חלקו בארץ כמבו' בס' טוב הארץ וז"ל התורה וא"י וישראל יש להם יחום בשביל נשמתם והראי' מיחזקאל שחלק א"י לי"ב שבטים ויחס כל שבט ושבט בגבול אחד ולפי יחום השבט כן משכנו במה שהוא נגדו לגבול אשר הוא שם אצילות אותו השבט בנשמתם ע"כ. ולכך כאשר צוה לחלק א"י התעוררו מטה בני יוסף עם גודל תשוקתם על הארץ וקדושתה הנה המשיכו המצוה הזאת של לא תסוב נחלה שהוא נכון לכוונה זו שבארנו. אבל אח"כ אבדו אותו החשק לכך אח"כ הותרו השבטים לבא זה בזה שלא נצטוו לא תסוב נחלה רק לאותו הדור לבד והוא הטעם כמ"ש. ומעתה נכון מאמר הכתוב שנית ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר הוא כמ"ש כי מענין הסבת נחלה משבט אל שבט אחר נוכל להבין להקפיד על הסבת נחלה זהו ירושלים הקדושה ביד האחרים הישמעאלי' היושבי' עליה בעוה"ר וצריך להתעורר בתשוקה להמשיך הדין הזה להתקיי' לא תסוב נחלה למטה אחר הם הישמעאלי' כנ"ל. ועי"כ במהרה יתקיים הדבר כי איש בנחלתו ידבקו בנ"י והוא שכת' ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת. שיש להבין למה תלה הכתוב דוקא בדור האחרון ולא ישאלו זה קודם לכן. אך הנה כמו שבארנו כי הדור ההוא אשר יתנו עיניהם ולבבם לשאול ע"ז והם ידאבו על חורבן הארץ וירושלים כנ"ל ועל ידי תשוקתם ודאבון נפשם על הארץ הנה יתעוררו הגאולה והם יהיו הדור האחרון קודם הגאולה כנ"ל והוא שכתוב ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים כו' ע"ש ברש"י. והבן: