וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־רָאשֵׁ֣י הַמַּטּ֔וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְהוָֽה׃
פרי צדיק
וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמור זה הדבר אשר צוה ה'. בגמרא (נדרים ע"ח.) איתא דראשי המטות כתיב ליחיד מומחה. וצריך להבין דאם להורות על יחיד מומחה למה הוזכר ראשי המטות הרי הו' בישראל ז' רבוא וח' אלפים ות"ר דייני ישראל (כמו"ש סנהדרין י"ח.) והם כולם היו מומחין ולמה הוזכר כאן דוקא ראשי המטות. אך הענין על פי מה שמצינו בזוהר הקדוש (ריש הקדמת תיקונים) שחשב שם עשר מדרגות שנקראו ישראל כנגד הע"ס וחשב ראשים כנגד כ"ע והנה בפ' נדרים נכתב הלשון זה הדבר שמורה שזהו דבר ה' ע"ד שא' בספרי מוסיף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר היינו שהם הם הדברים היוצאים מפי השי"ת שבשעת שמדבר השכינה מדברת מתוך גרונו. ובענין נדרים מצינו (נדרים ט'.) כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן וכו' שרשעים דרכן להדיר ואיתא (שם ט':) בשמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא וכו' ואמרתי לו בני כמותך ירבו נוזרי נזירות בישראל. והיינו שראה ר"ש שהתכוין רק לשם שמים והיה רצון השי"ת שיגדור עצמו בנזירות ובלא"ה כשאין מבורר שמתכוין לשם שמים הנדרים אסורין וכמו"ש בירושלמי פ"ט דנדרים לא דייך במה שאסרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים. ולכן הוזכר כאן הלשון זה הדבר אשר צוה ה' היינו מי שזוכה שיהיה הדבר היוצא מפיו דבר ה' וע"ד שא' בזוהר הקדוש (בראשית ל"ב.) דשבת דיבור איקרי ודיבור איקרי שבת והיינו שהאדם מדבר והוא פי ה' בחינת מלכות פה תורה שבעל פה והוא דברי אשר שמתי בפיך אז הדבר אשר יוצא מפיו הוא דבר ה' הוא ראשי לידור ולו הנדר מצוה. וזה שהוזכר כאן בריש פרשה זו אל ראשי המטות שהם כנגד מ' כ"ע וכ"ע איהו כתר מלכות ולהם נמסר ענין נדרים שהם מבינים ומרגישים הזמן והמקום המוכשר לעשות סייג ונדר ואז יוכל להיות דבר ה' ממש זה הדבר אשר צוה ה' ועל זה נאמר לא יחל דברו. וזה הענין מה שא' במדרש (רבא ותנחו' ר"פ זו) אפילו באמת אין אתה רשאי להשבע אלא אם כן יהיה בך כל המדות האלו את ה' אלהיך תירא שתהא כאותן שנקראו יראי אלהים וכו' אותו תעבוד אם אתה מפנה עצמך לתורה ולעסוק במצות ואין לך עבודה אחרת. והיינו שהעיקר הוא העסק בתורה שאז יכול לזכות לזה שיהיה דברו פי ה' שהוא מטלא דעתיקא. אך מי שאינו יכול להיות מאינון דמשתדלי באורייתא אמר ולעסוק במצות והוא על פי מ"ש הרמב"ם ז" (בשמנה פרקים) על מאמר וכל מעשיך יהיו לשם שמים שאם האדם מכוין בכל פעולותיו בעניני עולם הזה לשם שמים אז אין שום דבר רשות רק הכל מעשה מצוה אך באופן שאין לך עבודה אחרת שלא יהיה לך שם עסק רק בכונה לשם שמים. ובו תדבק היינו על דרך דאיתא (כתובות קי"א:) אמר לו רבי מצאתי להן תקנה מן התורה וכו' וכי אפשר לדבוק בשכינה וכו' כל המשיא בתו לתלמיד חכם וכו' מעלה עליו הכ' כאלו מדבק בשכינה שזה נקרא גם כן אור תורה מחייהו ע"ש. ואמרו שם במדרש אם יש בכך כל המדות האלו אתה רשאי להשבע והיינו דכתיב ובשמו תשבע תשבע דייקא ולא כתיב תשבע פי' שרק אם יהיה בך כל המדות: האלה אז הוא בטוח שיהיה מושבע על ידי השם ולא יעבור על דברו שאז הדבר היוצא מפיו הוא דבר ה' ובודאי יכנס ללב ולא יעבור על זה ח"ו. וכמו שאמר שמעון הצדיק לאותו נזיר כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל שבכל נזיר היה חושש שמתחרטין וממילא בדידהו טוב אשר לא תדור והנודר כאלו בנה במה וכמו"ש בירושלמי לא דייך במה שאסרה תורה וכו' שיכול להיות שיעבור על נדרו מה שאין כן הוא שהתכוון לשם שמים הוא בודאי לא יתחרט ולא יעבור ח"ו על נדרו ולו הנדר והשבועה מצוה ועל זה נאמר ובשמו תשבע לא אמר תשבע אלא תשבע שיהיה בטוח שיהיה מושבע על ידי השבועה ולא יעבור עליה ולאיש כזה נאמר פ' נדרים. ועל זה אמר כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל וכו'. וכן מצינו בשבועה נשבעתי ואקיימה וגו' דשרי לי' לזרוזי נפשי' כמו"ש (נדרים ח.) והוא במי שיש כל המדות האלו שהוא בטוח שיהיה מושבע ולא יעבור. וכן כל אחד כשרואה יצרו מתגבר עליו ומגדיר ומשביע עצמו לשם שמים הוא גם כן דבר ה' וכמ"ש ובשמו תשבע מושבע ממילא שלא יעבור:
אור המאיר
וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה' איש כי ידר נדר לה' או השבע שבועה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה ופירש"י ראשי המטות חלק כבוד לנשיאים ללמדם תחילה ואח"כ לכל בני ישראל הכוונה להיות בכאן באה תורתינו הקדושה ללמד לאדם דעת עיקר עבודה שחובת גברא לעשות עודו בעוה"ז לקדש א"ע במותר לו ולא יעשה עצמו חולין ככל הגוים הלהוטים ובהולים יומם ולילה למלאת בתיהם כסף וזהב ומלבושים נאים ויפים וכדומה ממותרות ואין מעצר לרוחם לא כן ב"י נקראים עם קדוש קודש ישראל לה' להיות שמקדשים ומטהרים א"ע אפי' בעניני גשמיותם ותענוגיהם הבהמיות פנימיות מחשבתם קשורה ודבוקה לרוממות אלהותו ית' ובזה נאות להם לקנות שלימותם להקרא חלק ה' עמו וקדוש יאמר להם ומה מאוד קשה עליהם המעשה אשר יעשון לקדש א"ע אפי' במותר להם גם שם יעשו בתחתון וירמזו בעליון כ"א מי שחלק לו אלהים בבינה ויש בו מדעת קונו התפשטות הדעת בפרטי עובדותיו ובכל מקום שנותן עיניו אינו רואה כ"א אלהות המלובש לשם ואפילו מדיבור איש אל רעהו ממשאם ומתנם אזניו פתוחות לשמוע בהם דברי תורה וחכמה ומוסר ולא דבורים פחותים כי אין אומר ואין דברים בלי נשמע קול הקורא פנו דרך ה' גם שם שם לו חק ומשפט הנוגע לעבודת הבורא ב"ה ואיש המשכיל כחו יפה לעשות מאלו הצירופים הפחותים צרופים קדושים וטהורים אל התורה ועבודה וכמוזכר לנו פ"ה וישב משה את דברי העם אל ה' והכתוב רומז בעבר ועתיד עד סוף כל הדורות מי שיש בו מדעת קונו נק' משה כאשר חכמים הגידו משה שפיר קאמר וישב משה את דברי העם שהמון עם מדברים מצרכי גשמיותם וישב אותם לה' כנזכר כי התפשטות דמשה בכל דור ודור כנרמז בכ' "ממכון "שבתו "השגיח ר"ת משה ועיקר מגמת נפשו של משה לעשות שם בכל פרטי עובדותיו כמבואר לנו כ"פ מש"כ ויעש דוד שם וזהו עיקר עבודת האדם בעוה"ז. ומעתה תשכיל לדעת הרמז בכאן וידבר משה אל ראשי המטות לבנ"י כלל בכאן הגדולים עם הקטנים כל או"א לערך עוצם הכרתו והשגתו ככה מוזהר ומצוה לערוך מחשבות לחבר וליחד צרוף הוי"ה ב"ה באמצעות פרטי עובדותיו אפי' הגשמיים מדבור ומעשה ומחשבה כל עצמו לעשות שם כנזכר וזהו שגמר אומר זה הדבר אשר צוה ה' הוי"ה ומלת זה מורה באצבע נגד כל קהל עדת ישראל שאין נגרע בעבודתכם שום דבר אשר בכל דבר עולם יתכן להם אשר צוה ה' כלומר אשר באמצעות הדבר הקורה לכם יהיה איך שיהיה תוכלו לצוות ל' צותא לחבר צרוף הוי"ה ב"ה ולהיות שכל זה תולה בדעת כי מי שנבער מדעת קונו בודאי קשה עליו המעשה אשר יעשה ולא די שלא יבנם והלואי שלא יהרסם כי כבר דברנו מזה כ"פ שאין אמצעות בדבר ואיננו נמלט מאחת משתי אלה או בכשרון מעשיו גורם בנין שם הקדוש ולהיפך גורם הריסה ופירוד בין הדבקים ח"ו כאשר יבואר אי"ה לקמן אמנם להיות שהכל תולה בבחי' הדעת להיות לו התפשטות הדעת בפרטי ענייניו שהיא בחי' משה לזה העמיק רש"י ברוח קדשו חלק כבוד לנשיאים ללמדם תחלה ואח"כ לבני ישראל להורות כללות הדעת של משה רבינו נחלק לפרטיות והתפשטיות בכל דרא ודרא הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו מחויבים להכניס הדעת לפרטי עובדותיהם לעשות מעשיהם בחכמה ודעת וזהו הרמז משה רבינו דעת הכללי חלק כבוד פירוש נתחלק כבודו בהתפשטות הדורות לנשיאים ללמדם תחלה את הדרך אשר ישכון אור להכניס הדעת בהמדות והן המה המוזהרים ומצוום ללמוד את בני ישראל תורה ומוסר לדעת מה יעשה ישראל כלומר באיזה מפעולותיו נעשה ישראל שלם המורה בחי' המעולה אשר בשם ישראל יכונה וזהו חלק כבוד לנשיאים ללמדם תחלה כמדובר ואחר כך לכל בני ישראל כולם שוים לטובה לשים עיקר מגמתם לבנות ולעשות שם כנאמר זה הדבר אשר צוה ל' התחברות הוי"ה ב"ה כל דבר בעולם מוכן ומזומן לפניכם כמורה מלת זה אשר צוה ה' כמבואר ועתה בא לפרוט את המעשה אשר יעשון איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה ולכאורה נראה שפת יתר ידור נדר או השבע שבועה אמנם להורות בא הכ' לעורר לבו של איש הישראלי כי הנה מצד הסברא ראוי להיות תיכף שניעור משנתו ראשית המחשבה יפתח לבו בהתלהבות בוראו ב"ה וישיב אמריו אל לבו לאיזה כוון החזיר הקב"ה נשמתי בקרבי ונפח באפי נשמת חיים חלק אלוה ממעל וממקום קדוש יהלכו לגוף עכור וחומר ולא לחנם תקנו לנו למלאות פה תהלה בכל יום המחזיר נשמות לפגרים מתים רק כדי לעורר לב הישנים תרדימת הזמן לעורר משינתו להכיר את בוראו אכן רוח הוא באנוש רוח שטות המסמא את עיניו ומטמטם את אזניו ומסגיר את מפתחי לבו ואינו ביודעו ומכירו את עצמו ואין פיו ולבו שוים אפי' באומר המחזיר נשמות לפגרים מתים לבו בל עמו כי אם משפה ולחוץ וזה לך האות כי אם יאמין כי ידבר ומכנה א"ע לפגר מסוב למה לו להתגאות ומי שמע כזאת ומי ראה שהפגר יחזק א"ע לאפס לריב ריבו ולהתקוטט להפוגם בכבודו אפילו כמלא נימא ועינינו רואות תיכף שקם משנתו ואמר כתיקון חז"ל המחזיר נשמות לפגרים מתים מי בעל דברים יגש אליו אזי רודף הוא ונמצא פעליו סותרים את דברו ולא הועילו חכמים בתקנתם כי אפי' המחזיר נשמות לפגרים מתים אינו מועיל ואדרבא כיון שמת נעשה חפשי מן המצות ואוי לאותה בושה וכלימה ולמה לא יעטו כמעיל בשתם בני ישראל הנקראים בני אל חי ונבחרים לו למנה יותר מזולת עמים א"כ מהראוי שלא יפסדו את מעלתם הרמה לעורר לבם בקרבם יומם ולילה אל התורה ועבודה ויתלהבו לשורש נשמתם ואם אמר יאמר העובד שבלתי אפשרי לעשות ככה כי החומר מעכב על ידו להתאוה תאוה וכדומה מצרכי הגוף וא"כ איככה אוכל להתמיד בתורתו ועבודתו יומם ולילה וכח מי יכול המורכב מד' יסודות ארמ"ע הכלים ונפסדים תדע נאמנה שלא מחכמה שאלת זאת כי הבורא ב"ה יראה ללבב אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין את לבו לשמים מאשר חננו אלהים לערך עוצם השגתו ותבונת לבו ככה מקבל הקב"ה תורתו ותפלתו אמנם אל יפנה אל מדעתו וזכור יזכרנו בכל פרטי עתיו ורגעיו לפני מי הוא עומד לפני מלך מ"ה הקב"ה הוא הבורא הוא המנהיג ומשגיח בפרטי פרטיות ומצפוניך וגילויך שוה לעיני כבודו ית' המשוטטים בכל הארץ והגדיל עשות לטובה אות להרכין א"ע כ"י ממרום קדשו להראות ולהדמות לכל או"א מישראל לערך בחינתו ולכן צמצם אורותיו הבהירים עליונים שכליים נפלאים ורמים בהתלבשות מדריגות תחתונים בד' בחינת דצח"ם וכללותם הם ג"כ בקומת אדם להיותו עולם קטן וכל מה שיש ביבשה כנגדו יש בים החכמה ויכול המשכיל ובר לבב להבין ולהשיג באמצעות בחי' אלו עולמות עליונים לעורר לבו תמיד בהתלהבות ודביקות אל כאשר בארנו למעלה פ"ה סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם ונתעוררו חז"ל כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה ויש לכוון בדבריהם כל העולם ומלואה עם פרטי הדוממים והצומחים וחיות ועופות ודגים ושרצים ורמשים וכל מה שבא לכלל בריאה ולהויה כלולותם מצוים לו לאדם בחי' עבודה שיעורר לבו בקרבו בלקחו איזה רמיזא דחכמתא כי בהכרח צריך להיות גם שם כח הפועל בנפעל שהכל בחכמה עשה והלביש אורות עליונים ואותיות התורה בשביל נשמתן של ישראל אשר עלו במחשבה הקדומה לברוא בשבילם את העולם ולהיות שיש להם התחברות מעט עם ישראל באמצעות כח הפועל המלובש בכללות הנבראים מראש עד סוף זה הגורמת שיכול כל איש הישראלי לעורר לבו בקרבו ולהתלהב לדביקות אל באמצעו וזהו שרומז הכתוב כי זה כל האדם כלו' כי זה מורה באצבע לכללות הנבראים ואילנות ועשבים וכל מה שבא לכלל הוייה כללותם קומה שלימה של אדם שגם הוא עולם קטן. וממילא כל מה שיש בעולם אינו רק בחי' אדם שלם ומי שחלק לו אלהים בבינה איננו נפרד בסוד פנימיות מחשבתו מרוממות אלהות אפילו רגע כמימרא רק נפשו קשורה באלהים באמצעות הסתכלות על הנבראים ואי' בס' הקדוש בחיי שפי' הנה זה עומד אחר כתלינו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים הנה זה מוסב על הקב"ה נקרא זה עש"ה זה ה' עומד תמיד נגד פני האדם אמנם עונותינו מבדילים בינינו לאבינו שבשמים עד שנעשה מסך מבדיל כמחיצה וכותל של ברזל הנעשה מעונותינו וזאת הגורם שבלתי אפשרי לראותו כביכול והוא יתברך לרוב חסדו העודפים על ב"א משגיח מן החלונות של זה המחיצה ומציץ מן החרכים יושב וממתין מי חכם ויבין את זאת לשום רוחו ונפשו לסתור את המחיצה ולדבק פנימיות מחשבתו לרוממותו בלי שום מסך המבדיל כלל ולפנות מחשבתו מהבלי עוה"ז מכל וכל ביראת אלהים כל היום וכבר זכרנו למעלה פ"ה הללויה הללו את ה' מן השמים ירצה להזהיר ולצוות את בנ"י להלל ולהודות שמו ית' תמיד בלי הפסק אמנם יאמר נא ישראל שהוא מהנמנע מלובש בגוף העכור וגשם ואיך יתכן לו לרומם ולהלל שמו יתברך בהתלהבות והתעוררות כיון שהוא תחת הזמן ונופל לפעמים לבחי' זקנה לזה גמר אומר ובעצם יגיד הללו את ה' מן השמים כלו' משם תוכל לעורר לבבך בהתלהבות ועבותות האהבה בלוקחו לעצמו בחינה מאותיות השמים באופן שנתבאר לנו כ"פ. וכמו שרמז נעים זמירות ישראל.
תפארת שלמה
וידבר משה אל ראשי המטות לבנ"י לאמר זה הדבר כו' לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה. הנ"ל עפ"י מ"ש הקב"ה למשה מזה בידך ויאמר מטה. ויש לדקדק מה זה ששאל לו הקב"ה מזה בידך הלא ראה שיש בידו מטה. אך מפני כי הקב"ה הי' מצוה למשרע"ה להנהיג הדור והי' משה ירא לנפשו פן לא ישמעו אליו בנ"י. לכך אמר לו הקב"ה מזה בידך. פי' איזו כח אתה רוצה שיהיה בידך להנהיג הדור ויאמר מטה. פי' שיהי' ביכולתו להטות לבבם לטובה. וזה ג"כ פי' הכתוב כאן וידבר משה אל ראשי המטות לבנ"י הם המנהיגים הדור שיהי' ביכולתם להטות לבבם של בנ"י. זה הדבר אשר צוה ה' כו' ככל היוצא מפיו יעשה. היינו אפי' שהוא אומר זה הדבר אשר צוה ה'. אעפ"כ לא יחל דברו שיה' שומר פיו כראוי אך אז יכול לומר תורה לפני זולתו. וצריך להיות גם הוא בבחי' כל היוצא מפיו יעשה גם הוא: