וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃
תוספתא (ליברמן)
מעשה בר' יהושע שהיה מהלך באסתרטא, והיה בן זומא בא כנגדו, הגיע אצלו ולא נתן לו שלום, אמ' לו מאין לאין, בן זומא, אמ' לו צופה הייתי במעשה בראשית, ואין בין מים העליונים למים התחתונים אפילו טפח, שנ' ורוח אלים מרחפת על פני המים ואומ', כנשר יעיר קנו וגו', מה נשר זה טס על קנו נוגע ואינו נוגע, כך אין בין מים העליונים למים התחתונים אפי' טפח. אמ' להם ר' יהושע לתלמידיו, כבר בן זומא מבחוץ. לא היו ימים מועטים עד שנסתלק בן זומא.
ירמיהו
רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וְהִנֵּה־תֹ֖הוּ וָבֹ֑הוּ וְאֶל־הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ין אוֹרָֽם׃
תפארת שלמה
ע"ז אמר הכ' ורוח אלהים מרחפת על פני המים. והוא ע"ד המובא בע"ח שער העקודים פ"ו וז"ל בעת ירידת האורות של העשר ספירות שבו למטה היה האור נמשך להם מן המאציל בבחי' אור ישר. ואח"כ בחזירתן לעלות למעלה הנה נמשך להם האור בבחי' אור חוזר. וגם זולת אור חוזר הנ"ל הוא כי לעולם אפי' כשמסתלקין האורות למעלה אינם מסתלקין לגמרי בכל בחינותיהן. אמנם מניחין מכחם ומבחי' עצמן קצת הארה למטה במקום אשר עמדו שם בראשונה וזו ההארה אינה נעקרת משם לעולם ועד גם אח"כ והארה הזאת נקראת רשימו עכ"ל ע"ש באורך. הנה ע"ז הדרך הוא ג"כ בבחי' אור הנשמה שבהאדם אעפ"י שתסתלק למעלה כנ"ל הנה תמיד נשאר ממנה הארה ורשימו במקום אשר היה שם בראשונה והוא כמו בחי' ההוא רוחא דשדי בנווה שאינה נפרדת לעולם כנ"ל. והנה בחי' ההוא רוחא ורשימו הנשאר באדם מההוא דשביק בה מתחלת ביאה הראשונה של הקדושה בקרבו שעי"כ נעשה כלי היא העומדת בקרב איש ולב עמוק וסוער ומקשקש בקרבו תמיד לעשות תשובה ומ"נ להעלות למעלה להתדבק באור החיים והוא שכתוב (ירמיהו ג׳:כ״ב) שובו בנים שובבים כי אנכי בעלתי בכם כו' ע"ש. והנה זהו בחי' מה שנאמר בפ' פנחס איש אשר רוח בו שבחי' הקדושה דהוא רוחא הוא בו בתוקפא ומעלה מ"נ ויחוד כנ"ל. וז"ש וארא אל האבות באל שדי שהוא בחי' ההוא רוחא דשדי בגווה והוא מבחי' היסוד בחי' אל שדי. וז"ש ביוסף הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו שבחי' ההוא רוחא הוא בו בשרשו כידוע לי"ח. וזהו אחרי הודיע אלהי' אותך את כל זאת זו"נ הוא מבחי' אין נבון וחכם כמוך כח"ב כמוך לבחי' יסוד כנ"ל: