קישורים על בראשית ב:א

בגמ' (שבת קיט :) כל המתפלל בע"ש ואומר ויכולו מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית שנאמר ויכולו אל תיקרי ויכולו אלא ויכלו. וידוע מ"ש השל"ה הק' דכ"מ שא' אל תיקרי אינו כמגיה הפסוק רק המכוון שלא תוכל לקרותו כך עד שתקרא כך ואז נקרא ככתבו והענין עפמ"ש בזוה"ק פ' זו (רכב ב) ות"ח בשעתא דכלהו אומנין שארו למעבד כו' איהי אשתלימת מגרמה כו' דכתיב ותכל כל עבודת וגו' כגוונא דא ויכלו השמים וגו' וכד אתבני בי מקדשא כל עבידתא דאתעבד איהי מגרמה אתעבידת כו' ע"ש והנה במלאכת המשכן והמקדש יתכן לומר שמעצמה נעשית המלאכה ע"י השי"ת אבל בבריאת שמים וארץ יש להבין איך יתכן לשון ויכלו שדרש גם כן דאשתלימת מגרמה. אך הענין דכל מצות התורה הוא והלכת בדרכיו שהשי"ת מקיים כל המצות כמ"ש (ויקרא רבה פ' לה) הקב"ה גוזר גזירה הוא מקיימה תחילה וכו' והיינו שהאציל דברי תורה לבריאת עולמו וציוה לישראל והלכת בדרכיו וכבר אמרנו במה שנאמר בפיך ובלבבך לעשותו ולא כ' במעשיך שבאמת גמר המעשה הוא מהשי"ת דקב"ה לא בעי מינן אלא רעותא דלבא כמ"ש זח"ג (קס א) וזהו בפיך להכניס ללב ואחר כך לעשותו גמר המעשה ע"י השי"ת. וכן הציג השי"ת בשעת הבריאה כי ששת ימים עשה ה' וגו' שברא רק כח בעולם שיעמוד ו' ימים ואחר כך צריך שיוגמר ע"י השבת וכמ"ש בזוה"ק דכד אתא יומא שביעאה כדין אשתלימו כל עבידין כו' והעיקר ע"י שיהיה שומר שבת. ומקודם מתן תורה מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית ע"י חידוש הלכה שהקב"ה מחדש בב"ד של מעלה בכל יום (כמ"ש ב"ר פ' מט) וזה היה עד אברהם אבינו ע"ה שקיים כל התורה ושבת בכללה שקיים אף עירוב תבשילין (כמ"ש יומא כח :) והוא מטעם שיברור מנה יפה לשבת (כמ"ש ביצה טו :) וא' (ב"ר שם) שאפילו אותן הלכות היה אברהם יודע ע"ש. אבל עיקר התכלית היה שיהיה אומה ישראלית שקבלו התורה ואז נמסרו חידושי ההלכות לישראל ונקראו בוני עולם בנאין שעוסקין בבנינו של עולם (כמ"ש שבת קיד. ונת' ויקהל מא' ח) ואמרו (כתובות ה.) גדולים מעשה צדיקים כו' ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כ' מכון וגו' מקדש אדני כוננו ידיך קרו לה מעשה ידיהם של צדיקים וכ' כוננו ידיך. והוא כנ"ל דמקודם כ' מכון לשבתך פעלת ה' בשם הוי"ה שמרמז על בית המקדש של מעלה וכמ"ש (מדברי תורה ר"פ זו) מפ' זה שבית המקדש שלמטה מכוון כנגד היכל שלמעלה. ואחר כך כ' מקדש אדני כנגד מקדש שלמטה כשנעשה אומה וכנסת ישראל ועל כן כ' בשם אדנ"י. וכ' כוננו ידיך שמעשה ידיהם של צדיקים גמר המעשה ע"י עשי"ת דאשתלימת מגרמה. וכן אמר שם אחר כך עמה שנאמר ומעשה ידיו מגיד הרקיע מעשה ידיהם של צדיקים מי מגיד הרקיע ומאי ניהו מטר קרי ג"כ למעשה ידיהם של צדיקים מעשה ידיו מטעם הנ"ל. והבירור של צדיקים הוא שפועלין בתפלתן שיורד המטר וכמ"ש (מו"ק כח.) דהא רבה ור"ח תרווייהו רבנן צדיקי הוו מר מצלי ואתא מטרא ומר כו' שזה הבירור שהם צדיקים. ובאמת עיקר הבריאה היה שיהיה שכינה בתחתונים וזה יהיה ע"י הצדיקים וזה שנאמר אף ידי יסדה ארץ וגו' שהוא רק היסוד מהשי"ת אבל השכלול יהיה כביכול ע"י בחינת כנסת ישראל המקבלים תורה ושומרי שבת. ועל כן כ' מקדש אדני כוננו ידיך שהוא שהכונן והשכלול ע"י כנסת ישראל. ומכל מקום נקרא ידיך שגמר המעשה של צדיקם ג"כ מהשי"ת כנ"ל. וזה להורות שידע האדם שבכל מעשיו הגמר ע"י השי"ת כש"נ לעשותו וכמו שהציג השי"ת בריאת שמים וארץ שיוגמר ע"י מעשי ידיהם של צדיקים אבל באמת הם ג"כ מעשה ידיו וז"ש בגמ' אל תיקרי ויכולו שמורה דאשתלימת מגרמה כנ"ל אלא ויכלו עד שיהיה שומר שבת ויהיה השכלול על ידו. ואז אשתלימת מגרמה כנ"ל וז"ש שמעה"כ כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית:

בפ' ויכולי יש ג"פ ביום השביעי ובגמ' (שבת פח.) דקדקו על מה שנא' יום הששי ה' יתירה ל"ל ודרש לה על ששי בסיון הידוע אם מקבלין ישראל התורה. וצריך להבין הני ג' ההין יתירים דהשביעי מאי דרשי בהו. אך זה נדרש ג"כ לדרשא זו אם מקבלין ישראל התורה כו' והיינו השביעי הידוע שהוא שבת שקבלו ישראל התורה כמ"ש (שם)ודכ"ע בשבת נתנה תורה לישראל. ומצד ישראל נכתב הששי הידוע ששי בסיון לחשבון החדש דישראל מקדשי לי' ומצד השי"ת נכתב השביעי הידוע על שבת דמ"ת שקדושת השבת אינו תלוי בקביעות ישראל רק קביעא וקיימא. וכ' ויכל אלהים ביום השביעי ע"פ מה שכ' במדרש באת שבת באת מנוחה והיינו שאז הי' להשי"ת נייחא בעולמו וכמ"ש (ב"ר פ' ט') עולמי עולמי הלואי תהא מעלת חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה זו וזה שנא' ויכל ומתרגם בתרגום ירושלמי וחמיד. ובאבודרהם שעל שם זה נקרא שבת חמדת הימים וע"ז כתיב ביום השביעי שהנייחא הי' להשי"ת על מה שיקבלו ישראל התורה בשבת. וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו. וישבות ג"כ לשון נייחא ומנוחה מכל מלאכתו כל מורה על כל היפך הטוב כמו שנדרש (ב"ר שם) את כל אשר עשה והנה טוב מאוד על כל היפך הטוב שג"כ יהי' טוב מאוד כמו יצה"ר וכדומה וכן כתיב ובורא רע וקרינן הכל לישנא מעליא (ברכות יא:) דהכל מורה על ההיפך וזה ג"כ ע"י שיקבלו ישראל התורה ביום השביעי. ויברך אלהים את יום השביעי. לשון ברכה מורה על ריבוי כמו ברכה ראשונה שבתורה ברכה דדגים וברכה דאדם. והוא עפמ"ש בס' אור החיים כי לא ברא הקב"ה כח בעולם זולת לעמוד ו' ימים וברא יום השבת ובו חוזר השי"ת ומשפיע נפש לעולם המקיימו עוד ו' ימים אחרים. וזהו ויברך אלהים את יום השביעי שיתרבה ויולי ו' ימים אחרים. וזה נכתב ג"כ השביעי בה' על שבת דמ"ת שיקבלו ישראל התורה ויהי' אומה שלימה שומרי שבתות. וג' לשונות אלו כנגד ג' קדושת שבת ויכל כנגד קדושת חק"ת קדישין והיינו שישראל באמת טובים ונקראו נפשות ישראל תפוחין וכנס"י חקל תפוחין. וישבות מכל מלאכתו שמורה הנייחא אף מהיפך הטוב והוא כנגד עתי"ק שהוא מאמר בראשית ועפמ"ש (שבת פט:) אם יהי' חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית כשלג ילבינו והיינו שע"י תשובה מאהבה יברר השי"ת שכן הי' מסודר לפניו שיהי' נהורא דנפיק מגו חשוכא וזדונות נעשות כזכיות. ויברך הברכה נגד קדושת ז"א קדישין ו' דאיקרי אות אמת (זוה"ק ר"פ ויקרא) וכ' ושפת אמת תכון לעד שישפיע השגת קדושה וחיות לששת ימי המעשה לעולם. וכן כתוב בפרשה ג"פ אלהים שמורה שהוא בעל הכוחות כולם ומעשה בראשית נקרא כח מעשיו הגיד לעמו כמ"ש בב"ר. ולכן במאמר ויכל ובמאמר ויברך הוזכר שם אלהים מפני שב' קדושות אלו המה מכח אתע"דלת מצד ישראל ויעקב שהוא תכלית הבריאה וע"ז נכתב שם אלהים שהוא בעל הכוחות כולם ואף האת"דלת הוא ג"כ מהשי"ת. ובמאמר וישבות מכל מלאכתו שמורה על הבירור אם יהי' חטאיכם כשנים הללו כו' שהוא כנגד קדושת עתי"ק לא נכתב שם אלהים. שהוא ממקום גבוה מזה שהוא אתה הוא עד שלא נברא העולם חתה הוא משנברא העולם. רק נגד זה נכתב אח"כ פעם ג' שם אלהים כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות שזה מורה ג"כ שיש להשי"ת נייחא אף מכל ההיפך מהטוב שכן עלה במחשבה לפניו במאמר ראשון שיהי' ברישא חשוכא והדר נהורא דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגי חשוכא ולית טבא אלא ההוא דנפיק מגו בישא (זוה"ק ח"ב קפד א') וזה שנא' אשר ברא אלהים לעשות שהאדם יתקן וכמ"ש (ב"ר פ' יא) כל מה שנברא בו' ימי בראשית צריכין עשיה כגון החרדל צריכן למתוק כו' אפי' אדם צריך תיקון וזה נדרש מדכתיב לעשות וכמ"ש פירש"י וכ"כ בתנחומא (פ' תזריע) שמעשה בני אדם נאין לענין המילה. וכן מורה לעשות שהאדם מצידו יתקן ע"י תשובה מאהבה שיהי' זדונות נעשות כזכיות כמ"ש (יומא פו.) ואז כשלג ילבינו וכמ"ש בתנחומא (פ' זו) אתה עושה אותו רע כו' וכמה דברים קשים יש בעולם יותר מיצה"ר ואתם ממתיקים אותו כו' ואז יהי' להשי"ת נייחא מכל ההיפך שיהי' נעשים כזכיות. וכיון שהוזכר כאן לעשות על השתדלות האדם נזכר כאן שם אלהים שהוא בעל הכוחות כולם. וע"ז הוא אריכת הגלות שיבורר כל נפשות ישראל ע"י תשובה מאהבה שיהי' כזכיות איש מהם לא נעדר. אך אם ח"ו לא יברר האדם מצידו ע"י תשובה. אז לעתיד יברר השי"ת ועמך כולם צדיקים וכל מאן דאתגזר איקרי צדיק כי לא ידח ממנו נדח. וע"ז כתיב מאמר וישבות מכל מלאכתו ולא כתיב בו שם אלהים שם של מעשה בראשית המורה שהוא בעל הכוחות כולם כיון שקדושה זו מעתיקא לעילא לעילא כאמור:

ואיתא (בגמ' שם) כל המתפלל בע"ש ואומר ויכולו שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחים ידיהן על ראשו ואומרים לו וסר עונך וחטאתך תכופר. הענין דפסוק זה נאמר בישעיה דכ' הנה נגע זה על שפתיך וסר וגו' והיינו העון דקרי לישראל עם טמא שפתים וכמ"ש (מדברי תורה וישלח ב) מהו רצפה רוץ פה של מי שאומר לה"ר על בני כו' גחלת שלא יכול השרף ליטול בידו אלא בשתי מלקחות נתן על פי ישעיה ולא נכוה כו' ע"ש. היינו שהיה אש דשכינה שהיא אש אוכלה אש (כמ"ש יומא כא :) ועל כן לא יכול השרף ליטול. ונגע על פי ישעיה. היינו שמה שאמר ובתוך עם טמא שפתים וגו' היה פי' ה' דיבר שכך היו הדברים ברצונו ית' וזש"נ וסר עונך. ואף שכונת ישעיה היה על ישראל שהם טמא שפתים והיה כלה"ר על ישראל. אבל הדברים שנכתבו בנביאים הם דברי תורה שבאמת נאמרו כן ע"י פי ה' והם לימוד זכות על ישראל שחטאם רק מן השפה לחוץ עד"ש (סנהדרין קו :) אין תורתו של דואג אלא משפה לחוץ. וזה היה זכות על ישראל שטומאתם וחטאם רק משפה לחוץ. ועד"ש (שהש"ר ז ח) בב' מקומות פעלו ישראל עם הקב"ה בסיני פעלו בפיהם ולא פעלו בלבם שנ' ויפתוהו בפיהם וגו' שכיון שאחר שאמרו נעשה ונשמע בזמן מועט קלקלו ע"כ היה מאמרם רק משפה לחוץ בפיהם ולא בלבם. בבבל פעלו בלבם ולא פעלו בפיהם כו' והיינו שבבבל היה החטא רק מהשפה לחוץ אבל לבם היה קשור בהשי"ת. וז"ש (מגילה יב.) הם לא עשו אלא לפנים כו'. וכן היה כאן לימד זכות על ישראל שהם רק עם טמא שפתים מן השפה לחוץ אבל לבם טהור וקשור בשרש בהשי"ת וזה היה המכוון מצד השי"ת. אבל ישעיה מצדו שנתכוין לומר דלטוריא בזה על ישראל דומה הדבר לנתכוין להעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה שטעון כפרה וסליחה (כמ"ש נזיר כג.) ועל זה נאמר וחטאתך תכופר (וע' בגמ' יבמות מט :). וכן בע"ש דקודם כניסת שבת כ' וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד שדרשו (ב"ר פ' ט) על כל ההיפך יצר הרע וגיהנם שאז מצא כל הבריאה חן בעיניו ית' (כמש"ש) עולמי עולמי הלואי תהא מעלית חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה זו. וזה היה בתוספת שבת דאחר כך נאמר ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי ויכולו וגו'. והיינו שאז ראה השי"ת שאף התוהו ובהו שנדרש (ב"ר פ' ב) על מעשיהן של רשעים הוא רק כדי שיהיה נהורא דנפיק מגו חשוכא ויהיה טוב מאד. וז"ש שהמתפלל בע"ש והיינו בתוספת שבת ע"ד שא' (ברכות כז :) רב צלי של שבת בע"ש. שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם היינו יצר הרע ויצר טוב שהם ב' מלאכים המלוין לו לאדם (כמ"ש זוה"ק ר"פ וישלח) והם ב' מלאכים המעידין בו (כמ"ש חגיגה טז.) והם מניחין ידיהן על ראשו היינו למעלה מתפיסת השכל עד"ש בפירש"י מירושלמי ע"פ כי ה' יהיה בכסלך בדברים שאתה כסיל בהם והיינו למעלה מתפיסתו. ואומרים לו וסר עונך תיכף בתוספת שבת שכבר נאמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד שהכל מסודר כן מו' ימי בראשית להיות נהורא דנפיק מגו חשוכא כנ"ל. וחטאתך תכופר היינו בשבת ע"י שמירת שבת שא' (שבת קיח :) שהמשמר שבת כהילכתה אפילו עועל זה כאנוש מוחלין לו. ואז יבורר אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות מו' ימי בראשית כשלג ילבינו (כמש"ש פט :) והיינו שיהיה כזכיות עד"ש (זח"ב קפד א) דהא לית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא. ויהיה טוב מאד. וז"ש בזוה"ק פ' זו הנז' (מא' ד) כגוונא דא ויכלו השמים והארץ ואי תימא ויכל אלהים ביום השביעי ודאי הכי הוא דכל עלמא אע"ג דכל עבידן אשתלימו כל חד וחד עלמא כלא לא הוה שלים בקיומיה עד דאתא יומא שביעאה כו' כדין אשתלימו כל עבידן ואשלים ביה קב"ה עלמא הה"ד ויכל אלהים וגו' ולכאורה אינו מובן התירוץ כיון דדרש ויכולו דכל עבידין אשתלימו ומגרמה אשתלימת כמו במעשה המשכן ובית המקדש א"כ למה נאמר אחר כך ויכל אלהים וגו'. אך הענין עפמ"ש (ב"ר פ' י) בו"ד שאינו יודע לא עתיו ולא רגעיו ולא שעותיו הוא מוסיף מחול על הקודש אבל הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו ושעותיו נכנס בו כחוט השערה. וזה שייך רק לענין בין השמשות שהוא ספק יום ספק לילה וליכא פפיקא קמי שמיא. אבל תוספת שבת שהוא מצוה להוסיף מן החול זה שייך ג"כ אצל השי"ת שמקיים כל המצות אפילו תקנת זקנים כמ"ש בפסיקתא לחנוכה (פרשה ג) ואיך כ' ויכל אלהים ביום השביעי שנכנס בו כחוט השערה. אבל באמת כיון שענין תוספת שבת הוא מצד האדם כל שיש שומר שבת ומוסיף מחול על הקודש אז השי"ת ג"כ שומר תוספת שבת אבל בשעת הבריאה שלא היה עוד שומר דאדם הראשון קלקל בע"ש אז השי"ת נכנס בו כחוט השערה ולא שמר תוספת שבת. וזהו שמקודם בתוספת שבת שישמרו שומרי שבת כ' וירא אלהים וגו' והנה טוב מאד וגו' ויכולו דאשתלימת מגרמה ע"י זכות התוספת שבת שמצד השומר שבת ואז מצא כל הבריאה חן בעיני השי"ת כמ"ש בב"ר. ואחר כך כתיב ויכל אלהים ביום השביעי שהוא הקדושה דקביעא וקיימא מהשי"ת שנתן לשבת כש"נ לדעת כי אני ה' מקדשכם וזהו רק ביום השביעי ועז"א שנכנס בו כחוט השערה ועז"א בזוה"ק דאשלים ביה קב"ה עלמא והיינו וחטאתך תכופר. וז"ש שמניחין ידיהם על ראשו למעלה משכל ותפיסת האדם כש"נ כי ה' יהיה בכסלך כאמור: