קישורים על בראשית יז:א

ר' אומ' גדולה מילה, שכל מצות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל, שנ' התהלך לפני והיה תמים.

ויהי אברם בן תשעים ותשע שנים כו' ויאמר אליו אני אל שדי התהלך לפני כו' פירוש רש"י אני הוא שיש די באלקותי לכל ברי' לפיכך התהלך לפני ויש להבין מה זה שיש די באלקותי לכל ברי' ונ"ל לפרש דהנה ידוע שהבורא ב"ה ברא עולמות ברצונו הפשוט כדי שיתגלה מלכותו בעולם על כל ברי' וברי' ועיקר הבריאה הי' להיטיב לברואיו והגם שברא מדות ומדרגות להעניש גם זה הי' כדי שיראו מלפניו ואעפ"כ שיתוף בו מדת הרחמים כדי להקל העונש אפילו מן הפושעים וכבר אמרנו פי' המשנה בעשרה מאמרות נברא העולם והלא כו' אלא ליתן שכר כו' ולהפרע כו' איך תלוי נתינות שכר טוב בשביל שנברא העולם בעשרה מאמרות יותר מאלו הי' נברא במאמר אחד וגם על העונש קשה יותר הלא אין הקב"ה חפץ במיתתן של רשעים ואין נחת רוח לפניו כביכול לענוש שום ברי' אפילו מן האומות כ"ש ישראל וא"כ איך שנאמר שבשביל להרבות עונש להרשעים ברא העולם בעשרה מאמרות אמנם יש לפרש כך דהנה עצם אלקותו ית"ש אי אפשר להשיג בשום שכל נברא אפילו לשיכליים העליונים ע"כ ראה חכמתו של הקב"ה לצמצם אלקותו בכמה צמצומים כדי שישיגו הנבראי' מעט מן המעט ע"י הצמצומים בהירת גודל אלקותו ית"ש וצימצם את עצמו בעשרה מיני לבושים שהם עשר ספירות שעל ידם יכולם לקבל מעט הבהירות להשיג אלקותו ית"ש ועשר ספירות דאצילות התלבשו א"ע בעשר ספירות דבריאה ועשר דבריאה בעשר דיצירה ועשר דיצירה בעשר דעשי' וע"י הצמצומים אלו יכולים בני אדם לקבל מעט השגה באלקותו מעט מעט מלמטה למעלה ולהסיר הצמצומים והמסכים בהדרגה מעט מעט עד שנהי' יכולים לקבל הבהירות גדול לדבק עצמינו בא"ס ב"ה בהדרגה וזה הוא עיקר השכר שאנו מקבלים מאת הבורא עבור שברא אותנו בעולם הגשמי בכמה וכמה אלפים צמצומים ומסכים שמכסים אלקותו ית"ש ואנחנו בכל כוחינו משברים המסכים הצמצומים כדי להשיג אלקותו ית"ש ולדבק בו זה הוא השכר נמצא מה שיש יותר צמצומים על ידי זה זוכה אדם לשכר יותר שמשבר הצמצומים וחופש וחוקר לדרוש אלקותו ית"ש עד שמשבר כל המסכים וישיג אור אלקותו ית"ש ואם לא הי' כל כך צמצומים הי' אור אלקותו ית"ש מאיר יותר לזה העולם והי' בקל לבא לידי השגה ולא הי' השכר כל כך כשנשיג אלקותו ע"כ שפיר אמר התנא כדי ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות ר"ל אפילו כשנברא בעשרה לבושים ולבושים תוך לבושים וכנ"ל ואעפ"כ מתאמצים בעבודתם להשיג אלקותו עי"ז יש שכר הרבה לצדיקים שאינם מניחים עצמם להתגשם בגשמיות העולמות ומדבקים עצמם ברוחניות העולמות ממילא יש קולא להרשעים שאין להם עונש כ"כ כשחוטאים כי אלו נברא העולם בפחות מעשרה לבושים הי' בהירות אלקות מאיר יותר ולא הי' כל כך גשמיות בעולם והי' עונש הרשעים יותר ע"כ עלה ברצונו הפשוט לעשות כל כך לבושים שיהי' גשמיות הרבה כדי שנקל עליהם העונש וזהו לפרוע מן הרשעים ר"ל להקל מעליהם ולא יענשו כ"כ כי מאבדים את העולם שנברא בעשרה מאמרות ר"ל בהרבה צמצומים שקשה מאוד לפרוש את עצמם מן הגשמיות. ונחזור לענין הנ"ל שהקב"ה ברא כ"כ גשמיות בעולם העשי' כפי שהיה משער ברצונו שיהיה אפשר להתחזק ולדבק עצמו באלקותו ע"י התורה ותפלה ויהי' יוכל לחזור לשרשו ואלו היה בורא עוד מעט גשמיות יותר היינו שהיה מעט קל פות יותר לא היה אפשר לחזור לשרשו וזהו שאמרו בגמרא שהי' העולם מותח עד שאמר הקב"ה לעולמו די ר"ל די הגשמיות ואלו היה יותר גשמיות לא היה אפשר לחזור לשרשו מחמת התגברות הקליפות כאשר אמרנו בפ' בראשית על מאמר חכז"ל שהשדים נבראו בע"ש בין השמשות וקידש היום ולא נבראו הגופים ופרשנו שם כוונתם שלא יתגשם העולם עוד יותר כדי שיוכלו ב"א לחזור לשרשם כלל הדברים מכל הנ"ל שהקב"ה ברא ברצונו הפשוט כל כך מותרות בעולם רק עד שיוכל האדם להבין להשליך המותרות ולברור הפנימיות כדי שיחזור לשרשו כמו שבורר אדם החטה מן המוץ כך ברא הקב"ה בכל העולמות כל כך לבושים כדי שיוכל לברור הפנימיות מתוך הלבושים ולהשליך המותרות לנוקבא דתהומא רבא למקום המותרות כידוע למבינים וזהו סוד עליות העולמות שיש בכל ע"ש שנאמר ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו כו' ר"ל כשכלה הקב"ה ולא ברא מותרות בעולם דהיינו גופי' לשדים כנ"ל עי"ז ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו היינו שקדש היום והיו יכולים כל העולמות לחזור לשרשן להשתוקק לדבק את עצמם באלקותו ית"ש וזה הי' רצונו הפשוט בבריאות העולמות כדי שישתוקקו כל העולמות לקבל אלקותו עליהם וזהו ויכל אלקים לשון השתוקקות וכסיפות מלשון כלתה נפשי שהיה לקב"ה השתוקקות ותענוג בבריאת העולמות מחמת ויכולו השמים והארץ וכל בבאם היינו שכל הנבראים היו משתוקקים לקבל אלקותו ית"ש והשליכו המותרות לנוקבא דתהומא וזהו קדושת שבת שבכל שבת יש עליות עולמות שכל העולמות משתוקקים וחוזרים להדבק לשרשם והפסולת והמותרות נופל למטה וזה לית שולטנא אחרא בכולהו עלמין כי הולכים ונופלים לנוקבא דתהומא רבה. ונחזור לביאור הפסוק הנ"ל אני אל שדי התהלך לפני ר"ל שאמר הקב"ה שיראה לבא למדריגת קדושת שבת דהיינו עליות העולמות להדבק בשרשן וזהו התהלך לפני ר"ל שילך במדריגה ממטה למעלה עד לפני ממש בעליות העולם וע"כ אמר לו אני אל שדי ופי' רש"י שיש די באלקותי לכל ברי' היינו כנ"ל שאמר לעולם די שלא יתגשם יותר רק כדי שיוכלו לחזור לשרשם וזהו שיש די באלקותי לכל ברי' היינו שכל ברי' תוכל להשליך המותרות ולדבק עצמו בו ית"ש לבוא לפנימיותו ית"ש ע"כ גם אתה התהלך לפני כנ"ל והי' תמים היינו שתשליך המותרות ממש להסיר הערלה לקבל המלה ותשליך המותרות לנוקבא דתהומא רבא כמו שאני בראתי עולמי בשם שדי שאמרתי לעולמי די שהשלכתי המותרות לנוקבא דתהומא רבא כן תעשה אתה ואז תבא לעליות העולמות כרצונך ודו"ק כי נכון הוא.

עוד בפסוק הנ"ל יש לדקדק מי שנאמר בו הן רשמים ושמי רשמים לא יכלכלוך והוא ממלא כל עלמין יאמר התהלך לפני גם נזכיר דברינו על פי' רש"י על פסוק אני אל שדי שיש די באלקותי עוד יש לדקדק מה שאמר לו הקב"ה וארבה אותך במאוד מאוד והלא כבר הבטיח לו קודם לכן להרבות זרעו כעפרות תבל ולבאר הפסוקים נקדים תחלה מה שאמרנו בפסוקים ויכולו השמים וכו' ויכל אלקי' ביום השביעי כו' וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו כו' ויברך כו' ויקדש וכו' ופי' רש"י ויברך ויקדש ברכו במן וקדשו במן ולכאורה אינו מובן הלא המן לא ירד עד דור המדבר ואיך שייך בשבת בראשית ברכו במן קדשו במן ונראה לרמז דהנה כשעלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות עיקר כוונתו הי' להיטב לברואיו דהיינו שיתגלה מלכותו על כל הברואים וידעו שהוא אחד יחיד ומיוחד שזאת הוא עיקר הטובה להשיג עריבות נעימות ידודות אלקותו ית"ש ואין מלך בלא עם ע"כ עלה ברצונו לברוא העולמות שיכירו מלכותו ויקבלו הטובות אכן עצמותו ית"ש בלתי אפשרי להשיג לכן צמצום אלקותו ית"ש לתת מקום להעמדת העולמות והנה ע"י צמצום הראשון ג"כ אי אפשר להשיג ע"כ ראה המאציל בחכמתו לעשות צמצומים אחר צמצומים והשתלשלות אחר השתלשלות עד שיהי' די לכל העולמות והאצל והופיע לכל העולמות מאור א"ס ב"ה מהעולמות העליונים עד סוף כל העולמי' ואין שום דבר הן בפנימיות העולמות והן בחוצוניותם שלא יהי' בהם ניצוץ הקדוש מא"ס ב"ה רק שהוא בהעלם מסובב בקליפות כדי שתהי' הבחירה חפשית ויהי' שכר ועונש וע"י שהצדיק מזדכך עצמו ע"י אותיות התורה וע"י המצות ומעשים הטובים ומדבק עצמו בא"ס ב"ה הוא מעורר כל הנבראי' שישתוקקו לחזור לעלות לשרשם כי בכולם יש נינוץ הקדוש מא"ס ב"ה המחי' אותם אך אין כל אדם יוכל לזכות לזה מעורר מ"נ רק מי שעובד את הש"י במסירת נפש בכל רגע בכל מעשיו ותנועותיו צדיק כזה מעורר מ"נ ליחד עולמות העליונים עם עולמות התחתונים ומתגלים כנגדן מים דכורין ממשיך השפעות טובות על הכנ"י וכן הם ר"ת של מ"נ מסירת נפש כי צריך לזה מסירת נפש והצדיק הזה עושה בכל יום היחוד שלם והנה אין יחוד בלא דכר ונוקבא שהנוקבא משתוקק ומוליד מים דכירין ומיום שנברא העולם עד שיהי' ברורי עולמות בלתי אפשר להיות שום יחוד בלא התעוררו' מים נוקבין מתתא לעילא ע"י מ"נפש והשתוקקות גדול שיהי' מעורר כל הברואי' להשתוקק לעלות לשרשם והוא מיחד עולמות העליונים עם התחתונים אמנם כשעלה ברצונו לברוא את העולם שלא הי' עדיין אתעריתא דלתתא הי' היחוד מני' ובי' ולהבין מעט מזעיר הענין יש לפרש שעברה לפניו התענוג והשעשועי' שיקבל מעם קרובו ישראל שהם ישתוקקו אליו ית"ש במסירת נפשם זאת היתה לפניו מים נוקבין ובכל ששת ימי בראשית קודם שנברא האדם הי' היחוד מני' בי' שלא הי' אז מי שיעורר איתערותא דלתתא לכן לא הי' התגלות העולמות כדכתיב וכל שיח השדה טרם כו' ואדם אין כו' עד שנברא אדם הראשון ובו ביום עשה תשובה ואמר מזמור שיר ליו' השבת ואמ' לכל הברואים בואו ונשתחוה כו' ונתקדש היום של שבת והי' עליות העולמות שנתעיררו כל הברואים ונשתוקקו להעלות לשרשן ולא הוצרך עוד הש"י לעשות האיתערותא מני' בי' כי הי' איתערותא דלתתא ולהבינך הטעם שעלה ברצון הש"י שמששת ימי בראשית והלאה לא יהי' היחוד רק ע"י איתערותא דלתתא הוא כי כשהיחוד הוא מתתא לעילא מסתמא עומדים מסכים שמבדילים ורוצים לבטל את הצדיק מעבודתו והצדיק מוסר נפשו בכל רגע בזה הוא מסיר המסכים המבדילים וכל עוד שקמים עליו יותר הוא מוסר נפשו על קדושת שמו ית"ש עד שמסיר כל המסכים ונמתקן הגבורי' בשרשם ואז היחוד כולו רחמים וממשיך השפעות ואין שיעור משא"כ כשהיחוד הוא בלתי איתערותא דלתתא אי אפשר שלא יהי' בו קצת דין ודי למבין וזהו פי' ויכולו השמים והארץ כו' פי' כשנתקדש היום של שבת בראשית הי' בכחו של אדם הראשון לעורר כל הברואי' שישתוקקו לחזור לעלות לשרשן והי' העליות העולמות וזהו ויכולו כו' לשון תשוקה וכן פי' האור החיים שכל הברואי' כולן השתוקקו לאלקותו ית"ש ואז ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה כו' המלאכה של ששת ימי המעשה שהי' היחוד נעשה מני' בי' וזה מדויק במלת מלאכתו ר"ל בלי התעוררו' מתתא עתה שנתקדש היום של שבת והי' השתוקקי' העולי' כלה הש"י מלאכה זו ור"ל שיהי' היחוד מאז ע"י איתערותא דלתתא וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו כו' גם כנ"ל ויברך אלקי' את יום השביעי ויקדש אותו ופי' הש"י ברכו במן וקדשו במן רמזו בדבריהם על האמור שמעתה לא יהי' היחוד רק ע"י איתערותא דלתתא שיעלו התחתונים מים נוקבין מתתא לעילא כי מן ר"ת מים נוקבין והברכה היא כאשר אמרנו כי בהיות היחוד ע"י איתערותא דלתתא אז יושפעו רחמי' גמורין בלי תערובת דין וקדשו במ"נ ר"ל ע"י מה ברכו ע"י שקדשו שבכל שבת ישתוקקו הנבראי' ע"י קדושת שבת לעלות לשרשן ויהי' עליות העולמות ויעוררו מ"נ וזהו שפי' רש"י אני אל שדי שיש די באלקותי לכל ברי' ר"ל שאצלתי מאורי א"ס אפי' לברי' פחותה כדי שישתוקקו לעלות לשרשם וע"כ ואתה התהלך לפני ר"ל שתיחד העולמות ע"י שתעורר מ"נ מתתא לעילא וזהו לפני ר"ל קודם ממני היינו טרם שאעורר אני המ"ד והי' תמים ר"ל שיהי' היחוד בתמימות היינו כולו רחמים ואתנה בריתי ביני ובינך שיהי' יחוד קוב"ה ושכינתי' וארבה אותך במאוד מאוד פי' ע"ד שאמרו חכמז"ל למה נאמר בכל מאודך לפי שיש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאודך נמצא שמלת מאודך מורה על מסירת הנפש היותר חביב וזהו דבר שאין לו שיעור וזהו ארבה אותך במאוד מאוד ר"ל שארבה בך התלהבות ותשוקה למסור נפשיך לעבודתי לאין שיעור וע"י תתעורר מ"נ מתתא לעילא ותעורר מ"ד לגלות החסדי' ורחמי' פשוטי' ויהי' היחוד בשלימות. כן יהי רצון.