קישורים על בראשית יח:א

וירא אליו ה'. בב"ר (ר"פ מח) ומבשרי אחזה אלוה אלולי שעשיתי כן מהיכן הי' הקב"ה נגלה עלי. והוא תמוה לכאורה שהרי כבר נאמר בפ' לך ב' פעמים וירא ה' אל אברם קודם המילה. ואין לומר הכונה כמו ש' רש"י שם י"ז גק מפרדר"א דעד שלא מל הי' נופל על פניו ממורא השכינה ע"ש וכאן נאמר והוא יושב. דלשון המדר' מהיכן הי' נגלה. לא משמע כן. ועוד דמקודם זה י"ב ז' לא אמר שנפל על פניו. ומשמע דאחר שא"ל והיה תמים דנודע לו שעתה אינו תמים היה מתפחד לעמו כ"ז שאינו תמים ונפל ע"פ. אבל מקודם לא ידע דהערלה חסרון. לא פחד ולא נפל ע"פ. וא"כ הרי דהי' נגלה עליו גם מקודם והיה יכול לעמוד. וגם הלשון מהיכן כו' צריך ביאור. וכפי הנראה עיקר החילוק דשם היה ההתגלות לצורך דבור ובזה א"צ מילה והיו נביאי או"ה ג"כ. וכאן נאמר וירא ולא נזכר שום דבור אחריו לאיזה צורך היה ההתגלות וע"כ דחקו חז"ל שהיה לבקר החולה. אבל פשוטו נר' דעד הנה לא היה התגלות אלא לצורך דבור נבואה והיה רק לפרקים בעת שהכין עצמו לכך. אבל עתה נעשה תמים שגופו מוכן תמיד לכך וזהו וירא אליו שעתה נתראה אליו להיות עמו תמיד. וז"ש שם בס"פ לך גבי דבור האחרון שלפני המילה ויכל לדבר אתו ויעל אלהים מעל אברהם. והוא בנין אב לכל הדבורים הקודמים. שהיה ההתגלות רק בשעת הדבור ותיכף אחר כך נסתלק. רק שכאן פי' הכתוב זה לבאר החילוק שבין ראי' שלפני המילה לראי' שאחר כך. דשם לא היה לצורך דבור או שום צורך ולא נסתלק כלל. כי כבר נתקדש גופו להיות דירה לשכינה בלבו תמיד כמו שהוא בבנ"י שאמרו בשהש"ר ע"פ ולבי ער מנין שהקב"ה לבן של ישראל שנאמר צור לבבי וגו'. וביום השבת ביחוד א' (בתקו"ז תי' מח) ושמרו וגו' תרין זמנין כו' שבת לקבל שכינתא עלאה ותתאה כו' זכאה איהו מאן דעביד לון דירה בשבת בתרי בתי לבא כו' ע"ש. ובתיקון ו' דבזמנא דשכינתא בגלותא אתמר בה (בשכינתא עלאה ע"ש דעלה קאי) כו' אלא בשבת ויום טוב כו' וכמה נפשות יתירין קא נחתין עמה לדיירא בישראל הה"ד ושמרו וגו' לדרתם זכאה איהו מאן דמתקן לה דירה נאה בלבי' כו ע"ש. וע"ש תיקון כ"ד שכינתא דאיהי נשמה יתירה. ושם תיקון מ"ז אי' שבת שכינתא. והיינו דנשמה יתירה נקרא שבת וכמו ש' בזוהר (יתרו פח ב) בשבתא יהבין לי' לבר נש נשמתא כו' ובג"כ אקרי שבת ועע"ש מהו שבת שמא דקוב"ה כו' היינו דחלק ה' עמו. וכמו כל נשמות ישראל מאותיות התורה ואורייתא כולה שמא דקוב"ה כמו ש' בזוהר בכמה דוכתי. ושבת כללא דכל אורייתא הוא ג"כ שמא דקוב"ה והנשמה יתירה בשם זה. וכדמשמע מלשון הגמ' (שבת קיח סע"א ורע"ב) כל המענג את השבת ולא המתענג בשבת (ומיהו ברי"ף שם הגי' במימרא הא' כל מי שמענג עצמו בשבת ובשאילתות ר"פ בראשית הגיר' במימרא ב' המתענג בשבת. אבל לא מצאנו חבר לנוסחות אלו) ועל היום לא שייך עונג אבל הנשמה יתירה היא נהינת מענוגי שבת וכמו ש' רש"י (תענית כז: וביצה טז.) ד"ה נשמה. וכן משמע בזוהר (יתרו פח ב) בשבתא יהבין לי' לב"נ נשמתא אחרא עלאה נשמתא דכל שלימו בה כדוגמא דעלמא דאתי ובג"כ אקרי שבת מהו שבת משא דקוב"ה שמא דאיהו שלים כו' ע"ש. משמע לפי שהוא דוגמא דעוה"ב ע"כ נקרא שבת. דעוה"ב נקרא יום שכולו שבת במשנה (סוף תמיד) ובגמ' (ר"ה לא.) ועל שבת אמרו (ברכות נז:) דהוא מעין עוה"ב וא' מס' בו. והעוה"ב הרי אמרו (שם יז א) דאין בו כו' אלא כו' ונהנין מזיו השכינה שנאמר ויחזו את וגו'. וע"כ בשבת ג"כ מעין זה והיינו על ידי הנשמה יתירה שהוא כדוגמא דידי' (ובפ' אמרו צה א' אי' הלשון כגוונא כו') ומ"ש שמא דקוב"ה היינו כי נר"נ דשבת מאצילות כמו ש' בת"ז (תיקון ו) וע"ש דנשמתין מסטרא דשכינתא עלאה ונפשין מסטרא דשכינתא תתאה ויוש"ב. וזהו שבת עלאה הנז' ברע"מ (יתרו צב א ובפ' תרומה קלח א) ד"ה מזמור ע"ש. (ובפ' פנחס רנז סע"א) ד"ה פקודא עשיראה. שכינתא אתקריאת שבת מסטרא כו' מבינה ולעילא איהי מנוחה ועונג כו' ע"ש. ובינה הוא שבת ושכינתא עלאה. ובת"ז (תיקון יט) שבת הגדול בינה שבת הקטן מלכות ע"ש והיינו עלאה ותתאה. וכן תרי בתי לבא הנזכר לעיל אי' (שם בתיקון כב) ה' עלאה ה' תתאה בתרי בתי לבא דאינון לקבל בית א' וב' ע"ש. ושם ריש תיקון נ"ח תרי בתי לבא אינון תרי בנינין כו' דאימא עלאה ותנינא דאימא תתאה ע"ש (והם הב' דלב חכם ולב כסיל הנז' בכתוב וכמו ש' בתיקון ס"ט ד"ה קם ר"ש ע"ש ומסתמא מלכות לשמאל דשם משכן יצר הרע. דרגלי' יורדות כו' כידוע) ובאצילות איהו וחיוהי חד כו והכל שמא דקוב"ה:

וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום פי' רש"י הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים ולכאורה צריך להבין כוונתו והנרא' דאיתא בזוהר אברהם אבינו ע"ה הוי קאים בפרשת אורחין להזמין אושפיזין ולהבין הענין אשר נודע אברהם אבינו ע"ה הי' התגלות ראשון שהרא' לבאי עולם פרסום אלהותו כאשר קדם לנו הדבור בשם הבהיר וגם חז"ל אמרו לשעבר נקרא אלהי השמים ועכשיו הרגלתי שמך בפי הבריות ונקרא אלהי הארץ כלומר אלהות המלובש בבחינת ארציות אפי' שם הרא' לבנ"א שיש שם התפשטות אלהות ממדות הקדושים ז' ימי הבנין והנה לרוב התפשטותם יכול להיות התפשטות אפי' לקליפות כאשר נודע לעומת זי"ה לעומתם ז' הפכיים וזה היה בחי' עבודת א"א ע"ה שלא הניח התפשטות מדות הקדושים לקליפות ואפשר לרמוז בדברי הזוהר דהוי קאים בפרשת אורחין דהיינו במקום התפשטות מדות הקדושים שיכולין לבא לידי הפרש' ולהתפשט לחיצונים תמן הוי קאים ולא הניח לידי הפרש' ולהתפשט לחיצונים כ"א תיכף העל' אל השורש וזה נקרא הכנסת אורחים היינו התפשטו' אורות עליונים שנשתלשלו ממקום גבוה למקום הנמוך וכמבואר ואיש המשכיל המעל' ומגבי' אותם למקומם הרמת' נקרא הכנסת אורחים מה שהי' תחל' מרוחק מאתו יתברך בהתלבשות גשמיות כזה במקום הנמוך מקרבם אל הקדוש' וכבר נודע אשר לסיב' זאת צימצם הקב"ה אורות בהירים וברא כל העולם ומלוא' בגין שיתפשט נהורא על כל הנבראים כי קודם השתלשלותם ממקומם הרמ' לית מחשב' תפיס' ביה כלל לעוצם בהירותו כי אם באמצעות התלבשות המדריגות המה מדותיו הקדושים. ואבאר פסוק בפ' וישלח ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל נרא' בהקדם הגמרא א"ר יוחנן לעולם ישתדל אדם לצאת לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אמרו אלא אפי' לקראת מלכי אומות העולם שאם יזכ' יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם כי נודע שעיקר בריאות העולמות שיתגל' מדו' המלכות עש"ה מלכותך מלכות כל עולמים כי אין מלך בלא עם ולא הי' באפשרי לתאר מדת המלכות בעצמותו בלתי בריאות מדריגות התתתונים ובכללם עיקר שעל' ברצונו הפשוט אנחנו בני ישראל שצפ' בקדמת מחשבתו השעשועים שיקבל מנשמות הצדיקים ולכן צמצם בהירות אורותיו הקדושים באמצעות התלבשות בכדי שכל או"א מישראל כפי אחיזת נשמתו בשורשו אם בא לראות ולהשיג בחי' אלהותו יתכן לתפוס אפס קצת כפי אחיזת נשמתו ואף גם זאת אינו כ"א ממחשב' קדומה הבאה לבחי' אצילות מאתו יתברך ובאמת נודע מספרים שיש כמה וכמה אלפים ורבבות עולמות שאין להם שיעור וערך אשר עדיין לא נתגלו ונאצלו כי כל מה שלמעלה מבחי' מחשבה הנאצלה לבריאות העולמות אין רעיון ומחשבה תפיסה ביה כלל כלל לא ואפילו מלאכי השרת אמנם עיקר התפשטות השגתו היא מדת מלכות ובמה יתכן לו לאדם להשיג מדות המלכות ביאר רב ששת בגמרא מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא יש לכוין בדבריו שזה תולה בזה מחמת התפשטות והתלבשו' מדות מלכות העליונה בבחינת מדריגות מלכותא דארעא אנו יכולין להשיג ולתפוס קצת. עוצם הכרת מלכותו יתברך וזה סיבת קדימת מלכי אדום אשר מלכו לפני מלכי ישראל הגם שיש בזה סודות נוראים ונפלאים להמבין בספרים עכ"ז שערי תורה לא ננעלו בפנינו כי באמת קבלת השפעה הנשפע למלכי ישראל נמשך ממדות המלכות העליונה וכיון שעדיין לא היה התלבשות מדות מלכות בצימצום מדריגה התחתונה ממילא ואדם אין להשיג מדת מלכותו משא"כ אחר שמלכו המלכים בארץ אדום לקחו עם קרובו ישראל רמיזא דחכמתא להשיג מלכותו יתברך באמצעות התלבשות מלכי אדום שזה עיקר תכלית המכוון בבריאות העולם בשביל ישראל אם זכו ונתנה להם המלוכה. וזהו ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום כלומר זה הוא סיבת מלכותם לפני מלך מלך לבני ישראל אשר עדיין לא היה בחינות התגלות מלכות עליונה לבני ישראל וזאת הגורמת קדימתם בכדי שאנחנו ישראל יוכלון אח"כ לקבל מדות מלכותו בשלימות וכמאמר רב ששת מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא שבאמת זה תולה בזה וכמדובר והנה מי שחלק לו אלהים בבינה יכול לדעת שאפילו עתה בדור הזה ועד ביאת הגואל עדיין לא פסק אותו הענין שעלה ברצונו הקדומה להראות באמצעות מלכי המלכים שמלכו בארץ אדום לפני מלך מלכות ישראל ומכאן סיבת כל המקריות ומאורעות הקרים לאיש הישראלי ומכלל זה לפעמים שעומדים אנשים רעים הוא רק שישיגו אלהותו יתבר' ע"י אחרי התבוננו' והסתכלו' מאיז' סיבה הביא עליו הקב"ה מקרה רעה כי בודאי מדרך הטוב להטיב לנבראיו ועתה הרע עמדי ונותן רוחו ונפשו להעמיק הענין להעלות את בחי' הדין להמתיקו בשורשו והכל תולה אם יש בו מדעת קונו לדעת ולהבין מאיזה מקור נמשך לו ככה ובא על ההשגה אמיתיית בהשגת אלהות וחסרון עליון ואינו מרגיש מצער עצמו כלום רק הכל עבור תיקון ופגם עולמות עליונים כמוזכר לנו. לעיל אזי נתקן ממילא למטה גם כן וחלף הלך לו הצד שכנגדו וכדומה ממקרי ופגעי הזמנים הנה בודאי אם היתה לו השגה בזאת קודם בא המקרה אליו אשר יעורר את לבו מחמתה בודאי לא אירע לו כזה וגם לפעמים נתרפה האדם בבחינה האמונה ואינו חזקה כל כך להאמין בחסד אל העודפו' עליו כל היום כיון שאין בעל הנס מכיר בניסו וצריך הקב"ה להביא עליו איזה סיבה ומאורע באיזה צער ונזק ח"ו ואחר הראות אותות ומופתים ובהנצל מהם אזי נתחזק אצלו האמונה בשלימות לפאר ליוצרו שעשה אתו עמו נסים ונפלאות בפועל אמנם יתכן לו לאדם לדעת שהוא בעצמו למיעוט הכרתו וחסרון אמונתו הביא עליו הקב"ה כ"ז ואם היה לו בהירות השכל להשיג נפלאות וחסד אל כל היום ע"י השגת התורה והמאור שבה רוממות אלהותו יתברך ונפלאותיו לכל אדם לא היה צריך לכל זה להביא עליו מקרה אשר לא טובה וע"ד שביארתי במ"א פ"ה שאמר דהע"ה: גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך ונראה לכוין את האמור בדברינו דהיינו שביקש זאת מאתו יתברך להבין ולהשיג נפלאותיו יתברך וחסדיו העודפים שלא על ידי התלבשות באיזה סיבה צער ונזק וכאמור כ"א קודם ישיג ע"י השגת התורה ושם יבין וישכיל נפלאות ויחזיק בעצמו האמונה בשלימות כאלו רואה אותם בפועל ואפשר לפרש ג"כ פירוש הכתוב: להכרית מעיר ה' כל פועלי און ותיבת עיר משמע לשון התעוררות כי לפעמים בא לו לאדם בחי' התעוררות לעבודת הבורא יתברך שעומד לנגדו איש בליעל ומיצר לו ובצר לו קורא אל ה' להנצל מאויבו ומעורר בעצמו מחמת המציק לדבר דבורים לפניו יתברך. והנה אם האדם הזה היה ממציא לעצמו בחינות התעוררת להוציא דבור לפני אלהים בדו"ר על ידי השגת רוממות אלהות ולא היה ממתין להתעורר ממצוקת האויב בודאי לא היה שום קיום והעמדה לאיש צר ואויב העומד נגדו אמנם מיעוט הכרתו שאינו יכול לעורר לבו זולתו ע"כ מביא עליו צר. ולזה ביקש דוד המלך ע"ה להכרית מעיר ה' היינו מהתעוררות ה' כל פועלי און להתעורר מחמתם כ"א יתעורר א"ע משם הוי"ה ב"ה שהיוה כל הויות ועתה נחזור לענין ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל כמבואר וזה הענין יורד ונוקב עד ביאת הגואל מראה הקב"ה עצמיות אלהותו בצימצום מדותיו ולכל או"א מישראל כפי מדריגותו בעוצם הכרתו וכל עוד שאין האדם בא על ההשגה באמצעות צמצומיו במידותיו ע"י בחי' כזאת אזי צריך הבורא יתברך לצמצם א"ע במדריגה ובחי' התלבשות אחרת עד בואו אל ההשגה וזהו כוונת הגמרא אמר רבי יוחנן לעולם ישתדל אדם לצאת לקראת מלכי ישראל וכו' שאם יזכה מלשון הזדככות ר"ל אם יזכך את עין שכלו אם בא לראות בחוץ יראה רמיזא דחכמתא המלובש לשם יבחין בין מלכי ישראל למלכי א"ה כו' כלומר יתבונן בדעתו להכיר ולהשיג מדות המלכות העליונה והנה בהיות לאדם בהירות השכל והזדככות עד מאד להיות במדריגה יותר עליונה שיכול להשיג אורות עליונים שלא באמצעות התלבשות מדריגות התחתונים וסיבת מציקים כאמור תועלתו גדולה לבחי' עצמותו וגם עושה נחת רוח ליוצרו שאינו צריך להלביש א"ע אליו עוד במדריגות הנמוכים ופחותים וגם מדרכו הטוב להטיב ואין רצונו יתברך להטריח את הצדיק לעורר אותו לעבודתו על שיקח לעצמו רמיזא דחכמתא מהתלבשות מדריגות התחתונים מסיבות ומאורעות כיון שכבר עמד בכולם ויש לו בהירות השכל להשיג אורות עליונים לעורר לבו ע"י התורה והמאור שבה כמדובר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך והנה לא כל אדם זוכה למדריגה זאת לעמוד במקום קדשו כ"א א"א ע"ה לרוב צדקתו וזככות גופו אחר נסיונו בי' נסיונות ועמד בכולם לכן זכה לעלות בהר ה' ולעמוד במקום קדשו מדריגה גבוה כזה שהתורה העידה עליו וירא אליו ה' אשר בכ"מ אם בא לראות ולשמוע נתגלה אליו הוי"ה ב"ה מדה"ר כחום היום ופירש"י הוציא הקב"ה חמה מנרתקה דהיינו השפע ע"י נרתקה מורה בחי' התלבשות אורות בהירים בנרתקה הוציא הקב"ה והתראה אליו בלתי אמצעי כלל וגמר אומר בדברי קדשו למה עשה ה' ככה כי צדקתו עמדה לו בכדי שלא יטריח אותו צדיק באורחים המורה התלבשות ניצוין קדושים במדריגות הנמוכים הנקרא הכנסת אורחים כמבואר להעלותן ולקרבם למקומם הרמתה ורוב צדקת הצדיק איננו צריך לכ"ז ודוק בזה היטב ותבין:

וירא אליו ה' ויש לדקדק דהל"ל וירא ה' אל אברהם ונראה לי כי איתא בספרים הקדושים דיש לאדם לעשות עצמו מרכבה לשכינה בכל אבר ואבר אבר פלוני מרכבה להוי' בניקוד זה ואבר פלוני להוי' בניקוד אחר והברית קודש הוא מרכבה להוי' בניקוד מלאכום וכן בכל אבר ואבר מרכבה להוי' בניקודו הרומז עליו כדכתיב ומבשרי אחזה אלקי והנה אברהם אבינו ע"ה קודם שנימול לא היה יכול להיות מרכבה בשלימות לכל השמות הוי' ב"ה כי היה חסר הברית קודש המרומז לשם הוי' בנקודתו הרומז אליו וזה הסמוכות הפרשה שבפרשה הקודמת כתיב מענין המילה וסיים נמולו אתו ושפיר מתחיל הפרשה וירא אליו פי' בגופו בכל אבריו נתגלה מעצמו מני' בי' ד' פי' שם הוי' נתראה ונתגלה מאליו מאבריו הקדושים שכל אבר ואבר היה מאיר ומתנוצץ משם הוי' בנקודתו הרומז אליו ונעשה מרכבה קדושה בשלימות בכל אבריו וזאת הי' אחר שנימול כי אז הי' יכול להיות מרכבה שלימה כי הי' מאיר בו גם שם ההוי' בניקוד מלאפום הרומז לברית קודש כידוע ושפיר כתיב אליו ר"ל שנתגלה מעצמו בו כדכתיב ומבשרי אחזה אלהי כו' וזה מרומז וירא אליו ה' היינו כל השמות הוי' ב"ה בנקודתו כולם כתאחדו ביחוד אחד וזה נתגלה אליו אחר המילה ודו"ק: