בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֧ם אֶת־עֵינָ֛יו וַיַּ֥רְא אֶת־הַמָּק֖וֹם מֵרָחֹֽק׃
מאור ושמש
ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק. ואיתא במדרש וירא את המקום מרחוק מה ראה ראה ענן קשור בהר כו' אמר ליצחק בני רואה אתה מה שאני רואה אמר לי' הן. אמר לשני נעריו רואים אתם מה שאני רואה אמרו לו לאו אמר הואיל וחמור אינו רואה ואתם אינכם רואים שבו לכם פה עם החמור ומנין שעבדים דומין לבהמה מן הכא שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם כו' ויאמר יצחק אל אברהם אביו כו' ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש והעצים ואי' השה לעולה ויאמר אברהם אלהים יראה לו השה לעולה בני וילכו שניהם יחדיו. הדקדוק הוא שמלת כה אינו מובן כי תיבת כה מורה על המקום אשר עמדו שם עתה בעת שאמר להם שבו לכם פה והי' לו לומר נלכה עד שם והנראה בזה דהנה אברהם אבינו ע"ה המשיך חסדים על העולם. וכשבא יצחק לעולם הבין שאין זה קיום העולם כי מתוך הטובה יבעטו ח"ו כמאמר הכתוב ואכל ושבע ודשן ופנה וגו' ע"כ המשיך גבורות לעולם לידע שאית דין ואית דיין והנה כל אחד כיון בעבדותו ליחד קוב"ה ושכינתיה והנה בעבדות הש"ית אי אפשר בלא מסירת נפש וא"כ אברהם שרצה להמשיך פרנסה וחיים וכל טוב וליחד עי"ז קוב"ה ושכינתי' הי' צריך בכל יום למסור נפשו בעבודתו ית"ש. וכן יצחק בדרכי עבודתו הי' צריך למסור נפשו אליו ית"ש ועיקר מסירת הנפש צריך להיות בשעת ק"ש כשאומר שמע ישראל כשמקבל עליו עול מלכות שמים וכשמיחד להקב"ה מעלה ומטה וד' רוחות ובפסוק שמע ישראל יש כ"ה אותיות. והנה אברהם ויצחק שהיו מתווכחים זה עם זה שזה הלך במדת החסד וזה הלך במדת הגבורה כוונת שניהם הי' למען יחוד קוב"ה ושכינתי' ע"כ רצו להמסיר נפשם למענו ית"ש ע"כ הי' העקידה שיצחק מסר נפשו וכן אברהם הי' לו מס"נ בזה כי איתא במדרש כל מי שאין לו בן אינו רואה פני השכינה אך על ידי שהאדם רוצה למסור נפשו בתשוקה גדולה ובאהבה עזה יחשב בעיני הקב"ה כאלו עשה זאת בפועל ממש. כי גלוי וידוע לפניו ית"ש רצונו של אדם ועי"ז נעשה היחוד כאלו עשה בפועל ממש ועי"ז אינו בא עוד לידי מסירת נפש בפועל ממש כי הש"ית יודעו ומכירו שיכול למשור נפשו על קדושתו ית"ש לזאת אינו מסבב עליו עוד סיבובי מעשיות לבוא על ידיהם לידי מסירת נפש ואינו מנסהו עוד ומזה נבוא לביאר ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק ר"ל שראה שהקב"ה שנקרא מקומו של עולם הוא רחוק. ופירש המדרש שראה ענן קשור בהר. ר"ל שראה שהשכינה הקדושה היא נשבכת בקוצים כסוחים שיונקים ממנה החיצונים וע"כ קראו אברהם הר ויצחק קראו שדה שרומז שאז היתה השכינה בגלות כי שדה והר רומזים על מקום שאינו ישוב והיו משים מגמת נפשם לעלותה וזהו ראה ענן שהוא רומז לשכינה היא קשור בהר דהיינו שיונקים ממנה החיצונים. אמר ליצחק רואה אתה מה שאני רואה ואמר לו הן ר"ל שגם הוא הבין גלות השכינה. אמר להם רואים אתם מה שאני רואה אמרו לו לאו שהם לא הבינו זאת ע"כ אמר לשני נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ר"ל אני והנער נמשור עצמינו על קדושת שמו יתברך כדי ליחד קוב"ה ושכינתי' שהוא סוד של שמע ישראל שיש בו כ"ה אותיות וזהו עד כ"ה ע"כ נאמר ויקח אברהם את עצי העולה וכו' וילכו שניהם ר"ל שהלכו שניהם יחדיו למסור נפשם על קדושת שמו ית' כנ"ל ויאמר יצחק אל אברהם כו' ויאמר הנה האש והעצים ואי' השה לעולה ר"ל שרצה להשיג דרכי התשובה כי זאת היא העיקר וזהו הנה האש היינו תורה שנמשלה לאש והעצים רומז למצות שנקראו עיטין אך איה השה ר"ל דרכי התשובה שמלת 'ש'ה נוטריקון 'שערי 'התשובה ויאמר אברהם אלהים יראה לו השה לעולה בני ר"ל באמת צריך אתה בני להתדבק בתשובה ולתקן מדתך על שאתה מעורר גבורות על העולם. וילכו שניהם יחדיו כלומר בלב אחד למסור נפשם על קדושת שמו ית' בפועל ממש ויבואו אל המקום וכו' ויבן שם אברהם את המזבח וכו' ויקרא אליו מלאך ה' וכו' ויאמר אל תשלח ידך אל הנער כלומר אינכם צריכים לבא לידי מס"נ בפועל שגלוי וידוע לפני רצונכם הטוב ומעלה אני עליכם כאלו נשחט על גבי המזבח ואפרו יהי' צבור לפני לזכור לבניו זכות העקידה לרחם עמו ביום דין אמן.