וַיֹּ֗אמֶר אַל־תִּשְׁלַ֤ח יָֽדְךָ֙ אֶל־הַנַּ֔עַר וְאַל־תַּ֥עַשׂ ל֖וֹ מְא֑וּמָּה כִּ֣י ׀ עַתָּ֣ה יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־יְרֵ֤א אֱלֹהִים֙ אַ֔תָּה וְלֹ֥א חָשַׂ֛כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידְךָ֖ מִמֶּֽנִּי׃
תוספתא (ליברמן)
ר' יהודה אמ' משם בן פטירי הרי הוא אומ' חי אל הסיר משפטי וגו', ללמדך שאין אדם נודר בחיי מלך אלא אם כן אוהב את המלך. משם ר' נתן אומ' הרי הוא אומ' גם הוא לי לישועה. ר' אומ' נאמ' ירא אלים באברהם ונאמ' ירא אלים באיוב, מה ירא אלים אשר באברהם מאהבה עשה, אף ירא אלים האמור באיוב מאהבה עשה. ושאר כל התרעומת האמורה בפרשה לא נאמרה אלא מתוך המורע.
תוספתא סוטה
ר' יהודה אומר [משם] בן פטירי הרי הוא אומר (איוב כ״ז:ב׳) חי אל הסיר משפטי וגו' ללמדך שאין אדם נודר בחיי [מלך] אא"כ אוהב את המלך [משם] ר' נתן אומר הרי הוא אומר (איוב י״ג:ט״ז) גם הוא לי לישועה רבי אומר נאמר ירא אלהים באברהם ונאמר ירא אלהים באיוב מה ירא אלהים האמור באברהם מאהבה [עשה] אף ירא אלהים האמור באיוב מאהבה [עשה] ושאר כל התערומות [האמור בפרשה] לא נאמרה אלא מתוך המורא.
מאור ושמש
ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך וכו' ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה יש לרמוז בזה כי הנה ידוע אשר השני י"ט של ר"ה יום ראשון הוא דינא קשי' ויום השני דינא רפי' והטעם שיום ראשון הוא בחי' לידת יצחק שהוא מדת גבורה ולכן אנו קורין אז וה פקד את שרה שאז הוא לידת הדינין ולכן הוא דינא קשי' וביום ב' קורין העקידה שאז ממתיקין הדינין ואברהם שהוא מדת חסד עקד את יצחק לבל יופקון תוקפוהי לבר ולכן הוא דינא רפי' שכבר נמתקו ונכללו בהחשדים. והנה כבר אמרנו על מאמר חז"ל בר"ה שהכל מודין בפסח נולד יצחק שרומז שעיקר לידת הדינין הי' ברחמים ובבחי' פסח שהוא עת חסד והרצון הי' שימתקו כמאמר הכתוב והאלהים עשה שיראו מלפניו שמדת הדין אינו רק שיראו מלפניו ויחזרו בתשובה וע"י שהאדם מתירא מפני השם הוא ממתיק כל הגבורות ש י'ר'א'ה גימטריא 'ג'ב'ו'ר'ה. וכבר אמרנו שהמתירא מפני ה' באמת אינו מתירא משום דבר בעולם והנה אברהם אבינו ע"ה הי' מדתו כולו חסד שאף על האומות לא הי' מושך דינין כמאמר הכתוב לו ישמעאל יחי' לפניך ולכן הי' רצונו לבטל מדת יצחק מכל וכל שלא יהי' בחי' דין כלל רק כולו חסד. אמנם רצון הש"ית הי' שישאר מדת יצחק בכדי שיהי' יכולת להמשיך מדת גבורה על שונאי ישראל ולא אמר לו השם לשחוט דהיינו לבטל מדת גבורה מכל וכל רק שיעלהו לעולה דהיינו שיקשר מדת גבורה למעלה בשרשה שלא תרד על הכ"י ולא הי' הצורך רק לעקדה שיתעקדו הגבורות ויתכללו בחסדים ולא ירדו על הכנ"י. וזה נרמז בתפילתינו ועקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור שרומז שיתעקדו הגבורות ויתבטלו מעל זרעו של ישראל ויתמשכו על האומות. וזה רומז הכתוב עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת כי' לפי שאתה מתירא ממדת הדין שהוא שם אלהים לכן לא חשכת את בנך ורצית להקריבו כדי שתתבטל מדתו מכל וכל להיותך אוהב חסד כנ"ל. אמנם אל תשלח ידך אל הנער כי מן הצורך למדת יצחק להמשיך דינים על שונאי ישראל. וזה אמרו ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה רומז שע"י העקדה שהי' במקום ההוא פעל ועשה שיתמתקו הגבורות מעל ישראל על ידי שיתיראו מפני ה' וישובו אליו יתברך אשר יאמר היום בהר ה' יֵרָאֶה רומז במלת היום שבכל ראש השנה ביום העקדה שהוא יום שני של ר"ה על ידי אשר יֵאָמֵר ותזכר עקדת יצחק יפעלו שיתמתקו הגבורות ויתגלו החסדים על הכנ"י ומלת 'ב'ה'ר ר"ת 'בראש 'השנה שבכל ר"ה בעת הזכירם ענין העקידה שהיתה בו ביום שיפעלו שה' יִרָאֶה שיתגלו החסדים ויראה שם הוי"ה ב"ה במילואו שהוא שם רחמים ולכן הובטח אח"כ ויירש זרעך את שער אויביו. רומז שלא כאשר דמית לבטל מדת הדין מכל וכל רק מן הצורך למדת יצחק בכדי שיתמשכו הדינין על שונאי ישראל וישראל יירשום ודו"ק.