וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁר֩ רָאָ֨ה יַעֲקֹ֜ב אֶת־רָחֵ֗ל בַּת־לָבָן֙ אֲחִ֣י אִמּ֔וֹ וְאֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן אֲחִ֣י אִמּ֑וֹ וַיִּגַּ֣שׁ יַעֲקֹ֗ב וַיָּ֤גֶל אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ מֵעַל֙ פִּ֣י הַבְּאֵ֔ר וַיַּ֕שְׁקְ אֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן אֲחִ֥י אִמּֽוֹ׃
אור המאיר
במקראי קודש ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן וגו' וללבן שתי בנות שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל וכו' ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה ויאמר לבן טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר שבה עמדי ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה. ראוי לשים לב להבין מקראי קודש אלו וכל ענין יעקב עם לבן וכי תורתינו הק' הוא סיפורי מעשיות ובודאי לא על הפשוט לבד יצאה כ"א על הכלל כלו יצאה להורות עניני עבודת ב"י כי האבות הם סימן לבנים וכל פרט מעשיהם הכתובים בתורה נוקב והולך עד ביאת הגואל ב"ב והכלל ידוע היות עיקר עבודתינו לתקן זי"ה אשר נודע כי זה לעומת זה עשה אלקים וכמו שיש ז' מדות הקדושים לעומתם ז' הפכיים כי מהבנין ולמטה יש שם מגע נכרי אברהם יצא ממנו ישמעאל יצחק יצא ממנו עשו המורה אשר בכאן שמדותם חו"ג יש מגע נכרי ואפילו יעקב היות מטתו שלימה אמנם להיותו בחי' כללות נשמות ישראל כאשר הארכנו מזה בפי' בראשית ע"ש ולכן אנו בנ"י נקרא עדת יעקב כנסי' של יעקב אשר אנו בנ"י בכלל נקרא יעקב שלם והחיוב המוטל על כ"א ואחד מישראל לתקן. בחי' ז' מדותיו מפרטיות היה הוא המתחיל בזה לברור הטוב מלבן הארמי וכאשר רמזנו שאמרה לו אמו ועתה בני שמע בקולי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה וישבת עמו ימים אחדים רמזה לו לתקן ולברור זי"ה אתו עמו להעלות נצוצות קדושות המלובשים בו ועתה באה התורה לרמוז אופני עובדותיו והשתדלותו אצל לבן ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו זאת צאן לבן רומז לדרגין דיליה כמבואר בסוף נאמר וישק יעקב לרחל ובוודאי מי שיש לו מוח בקדקדו יבין וישכיל שלא על הנישוק הגשמי בא הכתוב להודיע ולאיזה צורך כתב זאת בתוה"ק אמנם במה שנתן רוחו ונפשו לעבודת אל גרם במעשיו הגשמיים נישוקין לרחל עליונה ואמר הכתוב וללבן שתי בנות שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל ידוע שהם כינוי לב' עולמות עלמא דאתכסייא ועלמא דאתגלייא שני ההין של שם הוי"ה ב"ה והרמז ה' אחת גדולה כינוי לבינה וה' אחת קטנה כינוי למלכות: