קישורים על בראשית לב:ח

אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והי' המחנה הנשאר לפליטה. פרש"י התקין עצמו לשלשה דברים לדורון ולתפלה ולמלחמה. הנראה לרמז בזה מבלי שנאריך בדקדוקים. (א' מה לשון והכהו. ב' איך יצא מפי אותו צדיק דברי' כאלה לא טובים להחליט הדבר כי יבא אל המחנה האחת והכהו שלא יהיה ח"ו כשגגה היוצאת מפי השליט). אך הנה מבואר בכתבי האר"י ז"ל כי עיקר קיום הרשעים בעוה"ז הוא ע"י בליעת ניה"ק אשר בקרבם וע"י הוצאות בלעם מפיהם הם מתבטלים וכמבו' זה בגמ' ענין יהיב עיניה ביה ונעשה גל של עצמות שהוא ע"י ראות עיניו והסתכלות של הצדיק מוציא הניה"ק מקרבו אז עי"כ ממילא מת ונעשה גל של עצמות. והנה כבר מבואר כי עשו הרשע היה בו ני"ק רבים וגדולים שהם אשר דברו מקרבו כמבואר בהאר"י ז"ל על כי ציד בפיו שהם הנשמות של הצדיקים שהיה בפיו. והנה כאן אמר וארבע מאות איש עמו ר"ל ארבע מאות ני"ק היו עמו ממש בקרבו ועי"כ התאמץ הרשע הזה לצאת לקראת יעקב אך כאשר הסתכל יעקב אבינו עליו הוציא ממנו הני"ק האלו ושבו אל הקדושה. וז"ש כי ע"כ ראיתי פניך כראות פני אלהים ע"י הוצאת ני"ק להשיבם אל הקדושה ועי"כ נתבטל כח הרשע ושב לאהוב את יעקב כי הד' מאות איש יצאו ממנו וזה שפרש"י וישב ביום ההוא עשו לדרכו עשו לבדו אבל הד' מאות איש שהלכו עמו נשמטו מאצלו אחד אחד. ר"ל הד' מאות ניה"ק נשמטו ויצאו ממנו ונתדבקו באחד שבקדושה. וזהו אחד אחד של ק"ש באחדו' העליון. וז"ש הנביא מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ר"ל החמס של ניה"ק שחמס אחיך יעקב ממך עי"ז תכסך בושה כי לא נשאר בידו כלום. וזה שנקרא חמס כי חמסן יהיב דמי וכן כאן ע"י הדורון שנתן לו הוציא ממנו הני"ק. וזה שפרש"י שהתקין א"ע לשלשה דברים לדורון ולתפלה ולמלחמה כל השלשה הם להוציא ניה"ק. מעשו וזה הנקרא מלחמה כמ"ש בים ה' איש מלחמה ע"י העלאת הני"ק של מצרים ה' שמו נתיחד השם ב"ה וזהו ע"כ יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה ר"ל שנתנו בסופה את הני"ק. וזה שנאמר כאן והיה המחנה הנשאר לפליטה הוא פליטת הני"ק שבקרבו יצאו אל הקדושה:

(בפ' וישלח) אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והי' המחנה הנשאר לפליטה. יש לדקדק למה זה החליט יעקב כי יבא אל המחנה והכהו הלא הרבה ריוח והצלה לפניו ית"ש. ומה זה ירא כל המורא הגדול הזה מפני בו"ד. הלא מדרך הצדיק לאמץ לבבו כלב הארי ולא יירא ולא יחת מפני כל. אכן יבואר בשנקדים עוד הרגש העצום אשר יתעורר על כל הניסים והנפלאות אשר נעשו עם אבותינו ועמנו כי חלצנו ממצר והצילנו מכף אויבינו ועשה לנו ניסים ונקמה בפרעה אותות ומופתים כו' וכן בנס חנוכה ופורים וכדומה. והנה למה הביא עלינו את כל הרעה הזאת להתפש ביד אויב ואח"כ לעשות ניסים לגאלם מיד צר ולהוציאם מכף אויב הלא יותר טוב הי' לנו לבלתי היות מתחלה בגלות ולא יצטרך למופתים הללו ולמה באו מתחלה לגלות עד שיעשה נס בהצלתם. וכן יפלא ענין הבטחה שאמר הש"י לאברהם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ואח"כ יצאו ברכוש גדול וכי זה יהי' מחיר העבודה רבה אשר אח"כ יצאו ברכוש גדול ושלום כסף שכרם אחרי ענו אותם בפרך כל העת ההיא. אמנם הנה כתיב מן המצר קראתי י"ה ענני במרחב י"ה. והענין הוא כי ידוע לכל הבאים בסוד ד' כי שורש המכוון בהגלות בנ"י לבין העמים הוא להעלות ניה"ק הנפזרים מאז מאנין תבירין בארבע כנפות הארץ והנס הוא בהכנס פזורינו מבין הגוים ויקבץ נדחינו כאשר יצאו כל נשמות האסורים רצוצים לחפשי ולא ישאר מהם מאומה אז הוא הנס ר"ת "סומך "נופלים ולכך הביא הש"י את בנ"י בין הגוים להוציא ממסגר אסיר ניצוצי הקדושה אשר בלעו והוא התיקון בכל העולמות. אמנם יש נס ויש ניסים כי נס בגימ' קי"ב עם ב' אותיות והוא שם יב"ק כמבואר בכתבי האריז"ל ר"ת "יחוד "קדושה "ברכה כי כל איש ישראל צריך ליחד עצמו להיות כלי מוכן לקבל את הברכה וקדושה. וזהו הנחה עושה מצוה ר"ל צריך להיות עושה המצוה בהנחה להניח ברכה אל ביתו. אכן הדלקה עושה מצוה בתחלה צריך לעשות המצוה בהדלקה והתלהבות יתירה ואח"כ הנח"ה. ובכן הנחה היא שתי ההי"ן נ"ח באמצע הוא היחוד. נחזור לעניננו. נסים הוא נ"ס י"ם "יסוד "מלכות כי שתי אלה הם בגלות וצריכין נס ועלי' וזהו שעשה ניסים לאבותינו אבות הם המחשבות והמעשה היא ההולדה כי סוף מעשה במחשבה תחלה והניסים צריכין להמחשבות להיות כל איש שורר במחשבתו בקדושה וטהרה כי ממנו בא לידי עבירה חלילה והוא פגם היסו"ד. וכמו שרמז הכ' על בחי' היסו"ד ויתנכלו אותו להמיתו בהתמלא נכלים וערמימות אות"ו להמיתו בחי' יוסף הוא האו"ת והיסו"ד כנודע. ובכן צריך להעלות מחשבתו לטובה או"ת. והנה ידוע כי כל ספורי מעשיות מאבותינו הקדושים הבאים בתורה הכל הוא רמז ליחודים וזיווגים המדות העליונות במספר שמותם כיל"ח מעתה דעת לנבון נקל כי כל גלגולי סיבות הניסים שנעשו לאבותינו הכל הי' בהכרח במקומם בקודש. וכן ענין מכירת יוסף אשר השליכו אותו הבורה והבור ריק אין בו מים. אבל נחשים ועקרבים היו בו הם החיצונים וכן בית הסהר רמז ללבנה אסירי המלך הם הני"ק אסורים שם. ואח"כ ויריצוהו מן הבור ועמד לפני המלך. וכן הענין בירידת מצרים ואח"כ יצאו ברכוש גדול את הנפש אשר רכשו. וכן ענין קריעת י"ס עד אשר לא נשאר עד אחד מבנ"י הנדחים שם ומאלה הני"ק אשר יצאו לחירות עולם נעשה כל ההלל הגדול הזה בשירת הים כי המה הודו וישבחו ויפארו בצאתם לחפשי מידי המצרים האכזרים. וז"ש הללו את ד' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו מה שבח הגוים כי גבר עלינו חסדו. אך הענין קאי על הני"ק אשר בעכו"ם כנ"ל. וכן כל ענין פסוקי דזמרה ומזמור שיר חנוכת הוא שבח הנשמות האלו אשר יעזרו ויזמרו שם עם אחב"י בתפלתם. וזה הענין ההודאה מ"ש והושיענו וקבצנו והצילנו מן הגוים להודות לשם קדשך. וכן בחנוכה להודות ולהלל לשמך הגדול. כי הימים האלו הם ימי הרצון אשר קדשו הראשונים לע"ל בשם נחל. ר"ת "נוצר "חסד "לאלפים. נוצר אותיות רצון להמשיך רצונות טובות לבנ"י. וזה הלשון חנוכה הוא חנוך הנשמות האלו שיעזרו עם אחב"י בתפלתם. גם לנצור אורחות חיים וחסד כמו שנתבאר. וז"ש ר' תנחום בגמ' נר חנוכה שהניחו למעלה מעשרים אמה פסולה. וא"ר תנחום מה דכתיב והבור ריק אין בו מים כו'. ולכאורה מה ענין סמיכות ב' המאמרים זה לזה. ולפ"ד הכל נכון כי נר חנוכה עיקר הכוונה להמשיך רצון וקדושה על ישראל בשם נחל להאיר על הארץ ולכן אם הדליק למעלה מכ' בעולמות העליונים אין צריך לאורו והעיקר הוא להמשיך החסדים על בנ"י למטה מעשרה ולהעלות מבור נחשים ועקרבים כמ"ש גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים אבל כו' וזהו ענין הניסים כולם. וכן לעתיד בגמר התיקון יתקבצו כל הגוים אל הר בית ציון ושתו ולעו כו' כי יצא מהם כל ני"ק ואז יהי' ד' אחד ושמו אחד כמ"ש בחנוכה ולך עשית שם גדול וקדוש כי ענין כל הגלות והניסים היא קירוב הגאולה. וזה מן המצר קראתי י"ה ענני במרחב י"ה. וזהו כוונת יעקב ע"ה אם יבא עשו אל המחנה האחת על בנ"י והי' המחנה הנשאר הם הני"ק לפליטה ממנו כנ"ל. והבן: